×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא ביצה ל״ב.גמרא
;?!
אָ
הוּא דְּאָמַר כִּי הַאי תַּנָּא דְּתַנְיָא חוֹתָמוֹת שֶׁבַּקַּרְקַע מַתִּיר אֲבָל לֹא מַפְקִיעַ וְלֹא חוֹתֵךְ אֶחָד שַׁבָּת וְאֶחָד יו״טיוֹם טוֹב וְשֶׁבַּכְּלִי בְּשַׁבָּת מַתִּיר אֲבָל לֹא מַפְקִיעַ וְלֹא חוֹתֵךְ בְּיוֹם טוֹב מַתִּיר וּמַפְקִיעַ וְחוֹתֵךְ. תָּרֵצְתְּ לָךְ רֵישָׁא אֶלָּא סֵיפָא קַשְׁיָא. הָא מַנִּי ר׳רַבִּי נְחֶמְיָה הִיא דְּאָמַר כׇּל הַכֵּלִים אֵין נִיטָּלִין אֶלָּא דֶּרֶךְ תַּשְׁמִישָׁן. אִי רַבִּי נְחֶמְיָה מַאי אִירְיָא שַׁבָּת אֲפִילּוּ יוֹם טוֹב נָמֵי וְכִי תֵּימָא שַׁנְיָא לֵיהּ לר׳לְרַבִּי נְחֶמְיָה בֵּין שְׁבוּת שַׁבָּת לִשְׁבוּת יוֹם טוֹב וּמִי שַׁנְיָא לֵיהּ. וְהָתָנֵי חֲדָא אמַסִּיקִין בְּכֵלִים וְאֵין מַסִּיקִין בְּשִׁבְרֵי כֵלִים וְתַנְיָא אִידַּךְ מַסִּיקִין בֵּין בְּכֵלִים בֵּין בְּשִׁבְרֵי כֵּלִים וְתַנְיָא אִידַּךְ אֵין מַסִּיקִין לֹא בְּכֵלִים וְלֹא בְּשִׁבְרֵי כֵלִים. וּמְשַׁנֵּי לָא קַשְׁיָא הָא ר׳רַבִּי יְהוּדָה הָא ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן הָא ר׳רַבִּי נְחֶמְיָה. תְּרֵי תַנָּאֵי וְאַלִּיבָּא דר׳דְּרַבִּי נְחֶמְיָה.: מתני׳מַתְנִיתִין: באֵין פּוֹחֲתִין אֶת הַנֵּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֶּלִי גוְאֵין עוֹשִׂין פֶּחָמִין בְּיוֹם טוֹב דוְאֵין חוֹתְכִין אֶת הַפְּתִילָה ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר חוֹתְכָהּ בָּאוּר.: גמ׳גְּמָרָא: מַאן תְּנָא דִּפְחִיתַת נֵר מָנָא הוּא אָמַר רַב יוֹסֵף ר׳רַבִּי מֵאִיר הִיא דְּתַנְיָא כְּלִי חֶרֶס מֵאֵימָתַי מְקַבֵּל טוּמְאָה מִשֶּׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ דִּבְרֵי ר׳רַבִּי מֵאִיר ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר המִשֶּׁיִּצְרְפוֹ בַּכִּבְשָׁן. א״לאֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי מִמַּאי דִּלְמָא עַד כָּאן לָא קָאָמַר ר׳רַבִּי מֵאִיר הָתָם אֶלָּא דַּחֲזֵי לְקַבּוֹלֵי בֵּיהּ מִידֵּי אֲבָל הָכָא לְמַאי חֲזִי לְקַבּוֹלֵי בֵּיהּ פְּשִׁיטֵי. אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רַב יוֹסֵף ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בר׳בְּרַבִּי צָדוֹק הִיא דִּתְנַן אִלְפָּסִין חִרָנִיּוֹת טְהוֹרוֹת בְּאֹהֶל הַמֵּת וּטְמֵאוֹת בְּמַשָּׂא הַזָּב. ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בר׳בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר אַף טְהוֹרוֹת בְּמַשָּׂא הַזָּב לְפִי שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן. א״לאֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי דִּלְמָא עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק הָתָם אֶלָּא דַּחֲזֵי לְקַבּוֹלֵי בֵּיהּ מִידֵּי אֲבָל הָכָא לְמַאי חָזֵי לְקַבּוֹלֵי בֵּיהּ פְּשִׁיטֵי. תָּנוּ רַבָּנַן אֵין פּוֹחֲתִין אֶת הַנֵּר וְאֵין עוֹשִׂין אִלְפָּסִין חִרָנִיּוֹת בְּיוֹם טוֹב רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַתִּיר בְּאִלְפָּסִין חִרָנִיּוֹת מַאי חִרָנִיּוֹת אָמַר רַב יְהוּדָה עִרָנִיּוֹת מַאי עִרָנִיּוֹת אָמַר אַבָּיֵי צָעֵי חַקְלָיָיתָא. וְאֵין עוֹשִׂין פֶּחָמִין פְּשִׁיטָא לְמַאי חָזֵי תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְמוֹסְרָן לְאוֹלְיָירִין לְבוֹ בַּיּוֹם. וּבוֹ בַּיּוֹם מִי שְׁרֵי כִּדְאָמַר רָבָא לְהַזִּיעַ וְקוֹדֶם גְּזֵרָה הָכָא נָמֵי לְהַזִּיעַ וְקוֹדֶם גְּזֵרָה.: וְאֵין חוֹתְכִין אֶת הַפְּתִילָה לִשְׁנַיִם מ״שמַאי שְׁנָא בְּסַכִּין דְּלָאמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
ר׳ נחמיה היא דאמר כל הכלים אינן ניטלין [אלא לצורך] תשמישן. פירש רש״י ז״ל לצורך תשמיש שמיוחדין לו וסכין אינו מיוחד אלא לאוכלים ולא לחתוך חותמות, וכהאי גוונא אמרינן בפרק בכל מערבין (עירובין לה.) גבי נתנו במגדל ונאבד המפתח דלר׳ אליעזר אינו עירוב ומוקי לה במנעול דקטיר במיתנא ובעי סכינא למפסקיה ור׳ נחמיה היא דאמר אין כלי ניטל אלא לצורך תשמישו. והקשה על זה ר״ת ז״ל דסכין מיוחד הוא לכל חתיכה בחול, ועוד הקשה רבינו שמשון ז״ל דתנן בפרק כל הכלים (שבת קכד.) כל הכלים הניטלים לצורך ניטלים לצורך ושלא לצורך ר׳ נחמיה אומר אין ניטלין אלא לצורך, ופריש רבא דהכי קאמר כל הכלים ניטלין לצורך דבר שמלאכתו להיתר בין לצורך גופו בין לצורך מקומו ושלא לצורך דאפילו מחמה לצל ודבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ולצורך מקומו אין מחמה לצל לא, ואתא ר׳ נחמיה למימר דבר שמלאכתו להיתר לצורך גופו ולצורך מקומו אין לצל לא. ואם איתא האיך שרי ר׳ נחמיה לצורך מקומו והלא אין מיוחד לכך בחול, ור״ת ז״ל פירש דלצורך תשמישן היינו תשמיש הרגיל בו בחול, ומודה הוא דאפילו כלי שמלאכתו לאיסור ניטל לצורך תשמיש הרגיל בו בחול וכן קרדום לחתוך דבילה דקתני במתניתין דכל הכלים (שבת קכב:), אבל סכין אין (בכך) [דרך] תשמישו בחול לחותמות ומנעול דקטיר ואסור לר׳ נחמיה אף על פי שמלאכתו להיתר. ור״ת ז״ל פירש שם בבכל מערבין במנעול דקטר, דבעי סכינא ונאבד הסכין ויש מר או פסל (או) למפסקיה ולפיכך לר׳ נחמיה אסור שאין דרך תשמיש זה למר ופסל. מתני׳: אין פוחתין את הנר. פירש רש״י ז״ל פחיתת הנר ששוקע אצבעו בביצים ועושים בהן בית קיבול. ואינו נראה לרבינו תם ז״ל, מדאמרינן בגמרא מאן תנא פתיחת הנר מנא היא ר״מ היא דתנן כלי חרס מאימתי מקבלים טומאה משעה שנגמרה מלאכן דהיינו חקיקתן, ואי כפרש״י ז״ל אין זה כלי חרס אלא כלי אדמה וכלי אדמה אינו מקבל טומאה, על כן (פרש״י ז״ל) [פירשו ז״ל] דאופין היו קצת כלי חרס כדי ליבשן ואחר כך חוזרים ומצרפין אותן פעם שנייה בכבשן כדי לחסמן וכדרך שאמרו לקמן (ביצה לד.) ברעפים, וכן נמי משמע מדאמר רב יהודה משיצרפם בכבשן ולא אמר משיסיקם בכבשן, ואפילו בכלי מתכות עושין כן שמצרפין אותן פעם שנייה כדי לחסמן וכדאמרינן הסכין והאמום והפגיון מאימתי מקבלים טומאה משיצרפם בכבשן, ועד שיצרף ויחזק כלי חרס אינן ראויין לקבל מים ודבר לח אלא שראויין לקבל פירות ודבר יבש, לפיכך הקשה אביי דעל כרחך לא קאמר ר׳ מאיר אלא בכלים אחרים שראויין לקבולי המים אלא נר למאי חזי אלא לנר ושמן, ואמר ליה דחזי לקבולי ביה פשיטי. איכא דאמרי הא מני ר׳ אליעזר ברבי צדוק היא. ואפשר דלאו דוקא רבי אליעזר ברבי צדוק דכל שכן תנא קמא, דהא תנא קמא מחמיר טפי מיניה, אלא מדלא ידעינן תנא קמא דידיה מאן ניהו אמר ר׳ אליעזר בר׳ צדוק. דתנן אלפסין חרניות טהורות באהל המת ומטמאות במשא הזב. פירש רש״י ז״ל דלגבי אהל בעינן תוך לכלי חרס דכתיב וכל כלי פתוח משמע שיש לו פתח וכן לכל טומאת מגע, וטמאות במשא הזב שהזב מטמא כלי חרס בהיסט ואף על פי שאין לו תוך דכיון דמטמא ליה בהיסט מאבראי לא בעינן תוך, וכלי נינהו הואיל וכמות שהן משתמשים מהם לענין דבר הראוי לטמאן. ורבינו תם ז״ל הקשה על זה דפשוטי כלי חרס אין מקבלים טומאה כלל דתנן (משנה כלים ב׳:ג׳) הטהורין בכלי חרס טבלא שאין לה לבזבז והמטה והספסל והשלחן והמנורה של חרס הרי אלו טהורין זה הכלל כל שאין לו תוך בכלי חרס (אחוראין) [אין לו אחוריים], משמע שאין לו טומאה כלל ואפילו מהיסטו של זב, וכדמשמע נמי בפרק ר׳ עקיבא (שבת פ״ד: וע״ש ברש״י ד״ה ודין הוא), ושנינו בתורת כהנים (מצורע פרשתא זבים ג׳:א׳) נאמר כאן [ו]⁠כלי חרס אשר יגע בו הזב ונאמר להלן (וכל כלי פתוח) [אשר תבושל בו] מה להלן מאוירו אף כאן מאוירו. אלא בין נר בין אלפסין חרניות תוך היה להם אלא שהיו סתומין מלמעלה ואחר כך (פותחים) [פוחתים] אותן, וכן משמע בתוספתא (פ״ג ה״י) דקתני רש״א אין פוחתין אלפסין סתומין ביו״ט, ות״ק היה עושה אותן כמוקפין צמיד פתיל ולפיכך טהורות באהל המת אבל טמאות במשא הזב דכלי חרס המוקף צמיד פתיל מטמא בהיסט וכדאמרינן בפ״ק דנדה (נדה ה:) דאין ניצלין במעת לעת שבנדה, ואמרינן (גיטין סא:) וליחוש דילמא תסיטם אשתו נדה. וטעמא שסופן ליפתח ועתידים לבוא לידי מגע ואינו דומה לקולית של נבלה שאמרו בהעור והרוטב (חולין קכה, א. קכו:) מחוסר נקיבה כמחוסר מעשה דשאני התם דאין עשויין לינקב, ורבי אליעזר ברבי צדוק דמטהר אפילו ממשא הזב לפי שלא נגמרה מלאכתן ואין דומים לכלי חרס המוקף צמיד פתיל שנגמרה מלאכתו. למוסרה לאוליירין בו ביום להזיע. שהוא צורך קיום לכל נפש, ואף על פי שאסור להחם חמין לרחוץ כל גופו ואפילו לבית הלל, היינו לפי שאין הרחיצה שוה אלא (למפקעין) [למפונקין] אבל הזיעה שוה היא לכל נפש.מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144