גמרא
פירוש
שׁוֹר יוֹכִיחַ.
מָה לְשׁוֹר שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ לֵילֵךְ וּלְהַזִּיק.
בּוֹר תּוֹכִיחַ וְחָזַר הַדִּין.
רָבִינָא אָמַר לְאֵתוֹיֵי הָא דִּתְנַן אהַכּוֹתֶל וְהָאִילָן שֶׁנָּפְלוּ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הכי גרסינן: הכותל והאילן שנפל לר״ה והזיקו פטור מלשלם. ולא גרסינן חייב דאם איתא כי נתנו לו ב״ד זמן לקוץ אמאי פטור שאין באין ב״ד להקל מעליו לפוטרו במה שהיה חייב אם נפלו והזיקו אלא אדרבא לחייבו לקוץ תוך זמנו שקבעו לו ואם לא יקוץ יתחייב אם יזיקו בנפילתן. תוך הזמן פטור מלשלם לאחר הזמן חייב לשלם היכי דמי אי דאפקרינהו בין לרב בין לשמואל היינו בור וכו׳. מפשטא דשמעתין משמע דלא מיירי אלא במה שהוזקו בהן לאחר נפילתן מדמדמי ליה לבור ועוד מדלא קאמר היכי דמי אי בהדי דקאזלי מזקי כדאמר בכל הנך דלעיל והיינו אש. ואיכא למידק אמאי פשיטא ליה לבעל הגמרא דאיירי בנזק דלאחר נפילה ולא בנזק דבשעת נפילה וכ״ת משום דלא דמי לאש דמה לאש שבשעת מעשיו מיד כח אחר מעורב בו לילך ולהזיק משא״כ בכותל ואילן א״כ מאי קא מקשה ואזיל אי באפקרינהו היינו בור לימא בשהזיק (ונפל) [כשנפל] דלאו היינו לא בורו ולא אשו. ועוד קשיא אי בנזק דלאחר נפילה דלאו היינו לא בורו ולא אשו אע״פ שנתנו לו ב״ד זמן לקוץ ולסתור ונפלו בתוך הזמן למה פטור היה לו לסלק שהרי לא נתנו ב״ד זמן לסלקן ומיהו היה אפשר לתרץ שנתקלו בהן קודם שנודע לו שנפלו א״נ שנודע לו אלא שנתקלו בהן קודם שהיה יכול לסלקן וא״נ נ״ל דכיון שנתנו לו ב״ד זמן לקוץ ונפלו תוך הזמן ומפקירן הו״ל כמפקיר נזק זו לאחר נפילת אונס דפטור כדמוכח בפרק המניח את הכד (בבא קמא כט.) אבל אם לא קץ תוך הזמן ונפלו הרי חשוב כפושע. אבל מ״מ אכתי קשיא כדאמרינן אמאי לא אוקמא בשהזיקו עם נפילתן. וא״ת אדרבה לאש הי׳ להם לדמותם ויש לומר כיון שהאש כח אחר מעורב בו ובלתי אותו כח לא היה הולך ומזיק ואלו נופלין מעצמן בלא כח אחר יותר יש לדמותה לבור מאש. ור׳ ישמעאל אכלה שמנה משלם שמנה. כלומר ולא יותר דלא קנסי׳ ליה אכלה כחושה אמאי משלם שמנה דהיינו יותר ממה שהזיק וא״ת ומאי קא קשיא ליה טפי לר׳ ישמעאל מלר״ע דלר״ע נמי איכא למידק אכל כחושה משלם שמנה הא ליתא דלא הזכיר מיטב ועוד מדקאמר לא בא הכתוב אלא לגבות לנזקין מן העידית משמע דר״ע להקל אתא ולומר דלא בא הכתוב להגבותו טפי ממה שהזיק אלא שישלם דמי ההיזק מן המיטב של מזיק. כגון שהיתה עידית דניזק כזבורין דמזיק. ור׳ ישמעאל להקל ור״ע להחמיר. ותמיה לי דהא ר״ע לא בא הכתוב קאמר דמשמע דר״ע להקל קאתי. וניחא לי דר׳ ישמעאל נמי מחמיר בתשלומי מה שהזיק. ואע״פ שאכל שחת אין אומרים נראה כמה היתה יפה עכשיו אלא משלם כמשוייר שבה כלומר כהאיך דסליק לקמיה וכדאמר אביי בפרק הכונס (בבא קמא נח:) גבי כיצד משלמת ובהא ר׳ ישמעאל להחמיר וכר׳ יוסי הגלילי דהתם ור׳ עקיבא סבר להקל כחכמים דאמרו שמין כמה היתה שוה וכמה היא יפה ועל זה פליג ר״ע ואמר לא בא הכתוב. אלימיה דנגחיה תורא דידן לתורא דהקדש שור רעהו אמר רחמנא ולא שור של הקדש. ואיכא למידק דהא אנן לאו בנזקי שור בשור קאמינא אלא בנזקי קרקע דהא אכל שמנה וכחושה קאמרינן ובכי הא אפילו שור של הדיוט בקרקע של הקדש חייב דמנא לן דבשאר נזקין פטר לך הכתוב אדרבה אמרינן בפרק השואל (ב״מ צט:) האי מאן דאכל חציבה דתמרי מחביתא ואית ביה נ׳ תמרי אגב אהדדי מזדבן בנ׳ נכי חדא חדא לחודיה מזדבן בנ׳ להדיוט משלם חמשים נכי חדא להקדש משלם חמשים וחומשיהן משא״כ במזיק דלא משלם חומשא דאמר מר איש כי יאכל קדש פרט למזיק אלמא מזיק מחומשא לחוד הוא דפטור אבל בקרן חייב ונ״ל דההיא מדרבנן אבל מדאורייתא פטור דכי יאכל קדש אמר רחמנא פרט למזיק ותרומה דחייב בקרן היינו משום דהו״ל ממונו של כהן. ותנן נמי במתניתין דפרקין (בבא קמא ט:) נכסים שאין בהם מעילה לאפוקי קדשים שיש בהן מעילה שאינו משלם את הנזק ולא אקרן בלחוד קאי אלא אכלהו נזקין דמתניתין ואיתא נמי בהדיא בירושלמי דגטין בריש פרק הניזקין (ירושלמי גיטין ה׳:א׳) דגרסינן התם הנזקים שמין להם בעידית ק״ו להקדש א״ר אבא בר פפא קומי ר׳ יוסי מה אנן קיימין אם (להכשיר) [להכשר] נזקין הדא היא דתנן (בבא קמא לז:) שור רעהו ולא שור של הקדש ואם לנזק גופו הדא היא דתני ר׳ חייא נזקין להדיוט ואין נזקין לגבוה אלא כי כן קיימין באומר הרי עלי מאה מנה להקדש ואע״ג דהתם מוקמינן לה הרי עלי מנה להקדש והכא דחי ליה לההוא טעמא משום דלא יהיה אלא בעל חוב במאי דפליג פליג ובמאי דלא פליג ראיה הוא. וה״נ משמע במסכת מעילה בפרק הנהנה (מעילה יט.) דאמרינן אקשיה רחמנא לתרומה מה תרומה כי יאכל פרט למזיק אף ההקדש כל מידי דבר אכילה כי מזיק ליה פטור משמע פטור לגמרי. והא דקאמר מידי דבר אכילה לאו דוקא דה״ה כל מילי וכדפירש התם רש״י ז״ל דמשום דתרומה לא שייכא אלא במידי דבר אכילה נקט האי לישנא ותדע עוד שהרי פטר אפילו שור פסולי המוקדשין בבור מדכתיב והמת יהיה לו וכן שאר קדשים והא דאצטריך קרא למעוטי שור פסולי המוקדשין משום דאיהו קרן חייבו דשור רעהו קרינן ביה הוא ונפדה ומותר באכילה להדיוט ולפיכך אצטריך למפטריה בבור.מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות)
הערות
הערות
Gemara
Peirush