גמרא
פירוש
נַעֲרָה שֶׁלֹּא בָּגְרָה וְהִיא יְתוֹמָה בּוֹגֶרֶת וּמֵת אָבִיהָ נַעֲרָה בּוֹגֶרֶת וּמֵת אָבִיהָ נַעֲרָה שֶׁלֹּא בָּגְרָה וּמֵת אָבִיהָ נַעֲרָה שֶׁמֵּת אָבִיהָ וּמִשֶּׁמֵּת אָבִיהָ בָּגְרָה בּוֹגֶרֶת וְאָבִיהָ קַיָּים נַעֲרָה בּוֹגֶרֶת וְאָבִיהָ קַיָּים כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
נערה בשעה שנדרה שלא בגרה עדיין והיא יתומה – בחיי האב והנך תלתא יתומה בחיי האב כיילא להו. בוגרת ומת אביה – שבשעה שנדרה היתה בוגרת ומת אביה דהיינו יתומה ממש והנך תלתא נמי מת אביה כייל להו. נערה שמת אביה ומשמת אביה בגרה וכו׳ – הנך תלתא דקתני בוגרת כיילא להו. רבי יהודה אומר אף המשיא את בתו קטנה וכו׳ ועדיין היא נערה – אשמעינן דאפילו היתה קטנה כשנשאת יצתה מרשות אביה בהנהו נשואין וכי קתני ועדיין היא נערה ה״ה נמי דאפי׳ היא קטנה כיון שנשאת אין לאביה רשות בה והאי דנקט נערה משום דנדרי קטנה אינם כלום. גמ׳ אבל חכמים אומרים שלש נערות נדריהן נדר – דהנך תלתא כייל להו תשע דמתניתין שאף ר׳ יהודה לא אמרה אלא לחדד את התלמידים וכדכתיבנא במתני׳. מתני׳ קונם שאני נהנית לאבא ולאביך אם אני עושה על פיך שאני נהנית לך אם עושה אני על פי אבא ועל פי אביך ה״ז יכול להפר – נראה בעיני דלא זו אף זו קתני דאי תנא רישא בלחוד סד״א דמש״ה יכול להפר משום דמהשתא מיתסרא אי בהנאת אביה משום נדרה אי במה שתעשה לפיו משום תנאה וכיון דליכא בחד מהנך גווני מידי דגריע טפי מדברים שבינו לבינה מש״ה יפר דכיון שכן חל הנדר מקרי כיון שאי אפשר שלא תאסר לפחות בדברים שבינו לבינה אבל בשאני נהנית לך אם עושה אני על פי אבא ועל פי אביך דבהא בתנאה דידה לית בה לא ענוי נפש ולא משום דברים שבינו לבינה סלקא דעתך אמינא דלא מצי מפר קמ״ל כיון דתלתה תנאה בדבר שהיא עשויה לעבור עליו שאי אפשר לאשה שתעמיד עצמה שלא תעשה לאביו ולאביה הרי זה יכול להפר דקסבר תנא דמתניתין דכי האי גוונא בעל מפר אע״פ שלא חל הנדר. גמ׳ תניא שאני נהנית לאבא ולאביך אם עושה אני לפיך וכו׳ נטולה אני מן היהודים אם משמשתך רבי נתן אומר לא יפר וחכמים אומרים יפר – נראה לי דתנא דברייתא נמי נקט הני תרי גווני לרבותא תנא קמא לרבותא דרבנן ובתרא לרבותא דרבי נתן דבגוונא קמא נדרה בעינוי נפש וכרבנן דסבירא להו בהנאת פלוני עלי ענוי נפש הוי וכדאמר שמואל אליבייהו לעיל בפירקין (נדרים ד׳ פב.) ותנאה בדברים שבינו לבינה דהיינו אם עושה אני לפיך וסלקא דעתך אמינא כיון דתנאה בחד גוונא ונדרה בחד גוונא אפי׳ לרבנן לא יפר דאכתי נדרה לא חייל קמ״ל דאפי׳ בכי האי גוונא לרבנן יפר ואידך גוונא נטולה אני מן היהודים לרבותא דרבי נתן תנא ליה דאע״ג דמהשתא מיתסרא בדברים שבינו לבינה ותנאה ונדרה בחד גוונא הוא דהיכי תעביד תשמש מיתסרא בתר הכי בתשמיש לא תשמש איכא משום דברים שבינו לבינה וסלקא דעתך אמינא דאפי׳ רבי נתן מודה בכי האי גוונא דיפר דחל הנדר מיקרי קמשמע לן דאפי׳ הכי כיון שעדיין לא חל ממש לא יפר. ההוא גברא דאמר תתסר הנאתה דעלמא עלי – שאסר על עצמו הנאת הבריות אי נסיבנא איתתא כי לא תנינא שהיה רוצה ללמוד תורה קודם שישא אשה כדי שלא יתבטל מחמתה כדאמרינן בפרק קמא דקידושין (דף כט:) רחיים בצוארו ועוסק בתורה. רהיט בגפא ותובליא – [במקלו] ותרמילו שהשתדל בכל כחו ללמוד. ולא אמצי למתני – לא עלה בידו. ושבשיה – הטעהו לומר שלא יהא נאסר לאחר מכן ואנסביה אתתא כדי שיחול הנדר.פרקים ה', ז'-ט' – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים (בהכנה) על פי כתב יד בהמ"ל 895, ברשותו האדיבה
הערות
הערות
Gemara
Peirush