גמרא
פירוש
הֲרֵי זוֹ סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים אהֵפֵר לָהּ בַּעְלָהּ וְהִיא לֹא יָדְעָה שֶׁהֵפֵר לָהּ וְהָיְתָה שׁוֹתָה יַיִן וּמִיטַּמְּאָהּ לְמֵתִים אֵינָהּ סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים. וְאִי אָמְרַתְּ מֵפֵר לַמִּתְעַנָּה וְאֵין מֵפֵר לְשֶׁאֵין מִתְעַנָּה דִּלְמָא מִן יַיִן דְּאִית לַהּ צַעֲרָא הֵפֵר לָהּ מִן חַרְצָן וּמִן זַג לֹא הֵפֵר לָהּ דְּהָא לָא אִית לַהּ צַעֲרָא וְתִסְפּוֹג אֶת הָאַרְבָּעִים. אָמַר רַב יוֹסֵף באֵין נְזִירוּת לַחֲצָאִין. כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הרי זו סופגת את הארבעים – מפרשינן במסכת נזיר (כא.) דמשום גררא דסיפא נקטה. דלמא מיין דאית לה צערא הפר לה וכו׳ – והאי דאמרי׳ דלמא לאו דווקא דאפילו הפר לה בהדיא מזג וחרצן לר׳ יוחנן דאמר אין מפר לשאין מתענה לא מהני משום טעמא דכתיבנא. ותספוג את הארבעים – ואם איתא דהכי הוא ה״ל לתנא לאשמועינן הך רבותא דאפי׳ הפר לה בעלה סופגת ואפילו בזג וחרצן. אמר רב יוסף אין נזירות לחצאין – דכיון דלא משכחת נזירות שלא יחול אף על זג וחרצן כי אמר רחמנא יפרנו דמשמע כוליה על כרחין אפילו על זג וחרצן קאמר. אמר ליה אביי הא קרבן לחצי נזירות איכא – בתמיה דמדקאמר׳ אין נזירות לחצאין ולא קאמר׳ אין חצאין בנזירות משמע דבנזירות עצמו הוא דליכא חצאין הא יש קרבן לחצי נזירות כגון שנדרה ומנתה ט״ו יום והפר לה בעלה ונמצא מבטל ט״ו יום הבאים אבל ט״ו יום שמנתה כבר לא נעקרו דקיימא לן בפרק מי שאמר הריני נזיר (נזיר כב.) דבעל מיגז גייז ומתמה אביי היאך תביא קרבן על מקצת מנין. אלא אמר אביי אין נזירות לחצאין ואין קרבן לחצאין – כי היכי דאין נזירות לחצאין שאי אפשר להפר מקצתו דהיינו יין ותאסר עדיין בזג וחרצן הכי נמי אין קרבן לחצאין דכל שהפר לה הבעל בתוך מנין נזירותה ונתבטל מנין אותן ימים הבאים שוב אינה מביאה קרבן בשביל מקצת מנין נזירות שמנתה כבר שלא אמרה תורה להביא קרבן לחצאין אלא על מנין נזירות שלם. מיתיבי האשה שנדרה בנזיר והפרישה בהמתה – כלומר שנטמאת כבר קודם הפרשתה של בהמה דכיון דקתני מביאה חטאת העוף ממילא משמע דנטמאה שאין נזיר מביא חטאת העוף אלא על עסקי טומאה והא דקתני והפרישה בהמתה היינו לאשם שכן נזיר טמא מביא בהמה לאשם ולרבותא נקטה לומר שאע״פ שהפרישה בהמתה קודם הפרה אפי׳ הכי אין מביאה עולת העוף משהפר לה ואי אמרת אין קרבן לחצי נזירות שמנתה כבר שכיון שלא השלימה מנין שלם אף מה שמנתה לא חשיב ולא מקרי נזירות אם כן אמאי מביאה חטאת העוף על טומאה שאירעה לה והא לא מקריא נזירות כלל. אלא מאי יש קרבן לחצי נזירות שלש בהמות בעיא לאתויי – אם לא נטמאת דהיינו חטאת עולה ושלמים והשתא שנטמאת יש לה להביא אשם ועולת העוף וחטאת העוף אי נמי אפי׳ נטמאת בעיא לאתויי שלש בהמות דכיון דבעל לאו מיעקר עקר אלא מיגז גייז מהפרה ואילך נמצא דחצי מנין נזירות שמנתה במקומו עומד ואי סלקא דעתך יש קרבן לחצי נזירות היה לה להביא קרבנות של נזירות דטהרה אחר שתטהר כדאמרינן בנטמא אחר מלאת. משום דחטאת העוף אתיא על הספק – וכיון דקיל כולי האי דעל הספק נמי באה ואינה נאכלת אתיא נמי נחצי נזירות. איתיביה – לר׳ יוחנן פריך דאמר אין מפר לשאין מתענה. האשה שנדרה בנזיר ונטמאת ואח״כ הפר לה בעלה אין מביאה עולת העוף – דאין קרבן לחצי מנין של נזירות דכיון דהפר לה בטלו כל דיני נזירות מכאן ואילך.פרקים ה', ז'-ט' – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים (בהכנה) על פי כתב יד בהמ"ל 895, ברשותו האדיבה
הערות
הערות
Gemara
Peirush