גמרא
פירוש
אֵימָא סֵיפָא אָמְרוּ לוֹ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
איסורו עדיין ממה שכבר חל מקוה יוכיח שמטהר את הטמאים אחר שירדה להם טומאה ואינו מציל על הטהורים שאם טבל בעודו טהור לא מהניא ליה טבילה שלא יבא לידי טומאה אם יגע אחר כן בשרץ דאדרבה דרשינא בספרי מוהנוגע בנבלתם יטמא הלל אומר אפילו הם בתוך המים. ש״מ לא חיילין – דהא אמרו לו מקוה יוכיח שאינו מציל אלמא לפום ק״ו דר״א היה ראוי למקוה שיציל ולא יבא טובל לכלל טומאה כי היכי דבעל מעכב נדרי אשתו שלא יחולו ומקצת נסחי גרסי הכי ומה מקוה שמעלה את הטמאין מטומאתן אינו מציל על הטהורים מליטמא אדם שאין מעלה את הטמאים מטומאתן אינו דין שלא יציל על הטהורים מליטמא והכי פירושו ומה מקוה אע״פ שמעלה את הטמאים מטומאתן אין מציל על הטהורים מליטמא כדדרשינן מוהנוגע בנבלתם יטמא הלל אומר אפי׳ הם בתוך המים אדם שאין מעלה את הטמאים מטומאתן שאם בלע אדם טהור טבעת טמאה והקיאה עדיין טומאתה עליה אינו דין שלא יציל על הטהורים מליטמא שאם בלע טבעת טהורה ונכנס לאהל המת שלא יציל את הטבעת מלקבל טומאה ואפי׳ הכי מציל דטהרה בלועה לא מטמאה כדאיתא בפרק בהמה המקשה (חולין עא:) אלמא ליכא למידן ק״ו כי האי גוונא ממה שחל כבר למה שלא חל עדיין דהאי כדיניה והאי כדיניה ולאו בקולא וחומרא תלי הכא נמי אע״ג שבעל מפר נדרים שבאו לכלל איסור לא דיינינן ק״ו שיפר אותן שלא באו לכלל איסור ואיכא תו הכא גירסא אחרינא דגרסי הכי ומה אדם שאין מעלה את הטמאים מטומאתן מציל על הטהורים מליטמא מקוה שמעלה את הטמאים מטומאתן אינו דין שיציל על הטהורים מליטמא ופשוטה היא עם מה שכתבתי דה״ק ליה אי ק״ו דידך איתיה נדון נמי קל וחומר במקוה שיציל על הטהורים מליטמא ואפי׳ הכי את גופך מודית דלא דיינינן ליה דודאי מקוה אינו מציל אע״פ שמעלה בעל נמי לא מעכב חלות נדריה אע״פ שמפר אותן ונראה לי להך גירסא דנהי דהוה סגי להו לרבנן למידן כי האי גוונא מקוה שמעלה את הטמאין מטומאתן אינו דין שיציל על הטהורים מליטמא דק״ו דדאין ר״א במתני׳ בכי האי גוונא בלחוד איתיה ובכי הא בלחוד שפיר מוכחי רבנן לר״א דמדהא ליתיה דידיה נמי ליתיה אפי׳ הכי אלומי הוא דמאלמי לפרכייהו ומרכבי ליה להאי ק״ו אתרי רכשי מחומרא וקולא דמאי דחייל ומאי דלא חייל דומיא דק״ו דדאין ר״א ומחומרא וקולא דאדם ומקוה ומוכח ליה דאע״ג דהאי ק״ו עדיף טפי מדידיה אפ״ה לא דיינינן ליה דאלמא ליכא למידן קולא וחומרא ממאי דחייל אמאי דלא חייל דהאי כדיניה והאי כדיניה וכל שכן דליכא למידן קל וחומר דר׳ אליעזר דקליש טפי אי נמי האי קל וחומר אתי למיפרך ק״ו דר״א דברייתא דמה במקום שאין מפר נדרי עצמו משידור והוי האי ק״ו דומיא דההוא ממש. אימא סיפא אם מטבילין כלי ליטהר יטבילו כלי וכו׳ – רבנן נמי הוא דפרכי לר״א פירכא אחרינא דלפום קל וחומר דידיה הוה מצינן למידק דכיון שמטבילין כלי טמא ליטהר כ״ש שמטבילין אותו שלאחר שיטמא יעלה מטומאתו ואת גופך מודית דלא דיינינן כי האי גוונא אלמא ק״ו דידך ליתיה. שמע מיניה חיילין – מדאמרו ליה לכשיטמא ליטהר דאי לא הוה להו למימר יטבילו כלי שיציל עליו מליטמא כדאמרינן לעיל. אמרי – בני הישיבה דמהא ליכא למשמע מיניה. ת״ש אמר להן ר״א ומה זרעים טמאים כיון שזרען בקרקע טהורין – נפקא לן מדכתיב על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא. זרועין ועומדין – ונגעה בהם טומאה אחר מכן לא כ״ש שיהיו טהורין ואתון מודיתו לי בהאי ק״ו דחיילא נהי דאית לכו בזרעים טמאים שנטהרו מטומאתן בזריעה זרועין ועומדין מנא לכו אלא ודאי ק״ו כי ה״ג מיניה וביה דייניתו ואמאי לא מודיתו לי בקל וחומר דמתני׳. ש״מ לא חיילין – דודאי בזרעים טמאים הכי דיינינן שלא תחול בהם טומאה דאי חיילא במאי פקעה ור״א זרעים הוא דמדמה לנדרים אלמא ס״ל לר״א בנדרים דלא חיילי. ורבנן לא דרשי ק״ו – אמאי פליגי עליה דר״א וכי לא מודו אינהו נמי דדרשינן ק״ו ממה שחל על מה שלא חל והתניא דדיינינן ק״ו כי האי גוונא ונראה בעיני דמש״ה פריך הש״ס מהך ברייתא טפי מק״ו דזרעים דאמר להם ר״א משום דלא קים להו להש״ס דעתייהו דרבנן בזרועין ועומדין ומשום הכי פריך מהך ברייתא דליכא מאן דפליג עלה אי נמי אפשר דסבירא להו לרבנן דלזרועין ועומדין לא צריך קל וחומר דמקרא דעל כל זרע זרוע גופיה נפקי כך נראה בעיני. מכורה כבר יוצאה – בסימנין. שאינה מכורה – בעודה קטנה. אינו דין שלא תמכר – אחר שהביאה סימנין והכא נמי אית לן למדרש קל וחומר אם מפר נדרים שחלו אינו דין שיפר נדרים שלא חלו.פרקים ה', ז'-ט' – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים (בהכנה) על פי כתב יד בהמ"ל 895, ברשותו האדיבה
הערות
הערות
Gemara
Peirush