Ran Nedarim 49b – ר"ן נדרים מט:‏ – Shas HaMeforash

כְּמַאן מְצַלִּינַן עַל קְצִירֵי וְעַל מְרִיעֵי [כְּמַאן כר׳כְּרַבִּי יוֹסֵי] מִדְּאָמַר קְצִירֵי וּמְרִיעֵי שְׁמַע מִינַּהּ קְצִירֵי קְצִירֵי מַמָּשׁ מְרִיעֵי רַבָּנַן.: וּמוּתָּר בְּעָבָה.: מתני׳מַתְנִיתִין דְּלָא כְּבַבְלָאֵי דְּאָמַר ר׳רַבִּי זֵירָא בַּבְלָאֵי טַפְשָׁאֵי דְּאָכְלִי לַחְמָא בְּלַחְמָא. א״ראָמַר רַב חִסְדָּא דִּמְשַׁאֵיל לְהוֹן לְהָלֵין נַקְדָּנֵי דְּהוּצַל הָדֵין דַּיְיסָא הֵיכֵין מְעַלֵּי לְמֵיכְלַהּ דְּחִיטֵּי בְּלַחְמָא דְחִיטֵּי וְדִשְׂעָרֵי בְּלַחְמָא דִשְׂעָרֵי אוֹ דִּלְמָא דְּחִיטֵּי בְּדִשְׂעָרֵי וְדִשְׂעָרֵי בִּדְחִיטֵּי. רָבָא אַכְלֵיהּ בַּחֲסִיסֵי רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אשכחי׳אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַב הוּנָא דְּקָאָכֵיל דַּיְיסָא בְּאֶצְבְּעָתֵיהּ אמ׳אֲמַר לֵיהּ אַמַּאי קָאָכֵיל מָר בִּידֵיהּ א״לאֲמַר לֵיהּ הָכִי אָמַר רַב דַּיְיסָא בְּאֶצְבְּעָתָא בְּסִים וְכֹל דְּכֵן בְּתַרְתֵּין וְכֹל דְּכֵן בִּתְלָת. אֲמַר לֵיהּ רַב לְחִיָּיא בְּרֵיהּ וְכֵן אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא לְרַבָּה בְּרֵיהּ מְזַמְּנִים לָךְ לְמֵיכַל דַּיְיסָא עַד פַּרְסָה לְמֵיכַל בִּישְׂרָא דְתוֹרָא עַד תְּלָתָא פַּרְסִין אֲמַר לֵיהּ רַב לְחִיָּיא בְּרֵיהּ וְכֵן א״לאֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא לְרַבָּה בְּרֵיהּ כֹּל מִידַּעַם לָא תִּפְלוֹט קַמֵּיהּ רַבָּךְ לְבַר מִן קַרָא וְדַיְיסָא שֶׁהֵן דּוֹמִין לִפְתִילְתָּא שֶׁל אֲבָר וַאֲפִילּוּ קַמֵּי שַׁבּוּר מַלְכָּא פְּלוֹט. רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי יְהוּדָה חַד אָכֵיל דַּיְיסָא בְּאֶצְבְּעָתֵיהּ וְחַד אָכֵיל בְּהוּצָא א״לאֲמַר לֵיהּ דְּאָכֵיל בְּהוּצָא לִדְאָכֵיל בְּאֶצְבְּעָתֵיהּ עַד מָתַי אַתָּה מַאֲכִילֵנִי צוֹאָתְךָ אֲמַר לֵיהּ דְּאָכֵיל בְּאֶצְבְּעָתֵיהּ לִדְאָכֵיל בְּהוּצָא עַד מָתַי אַתָּה מַאֲכִילֵנִי רוּקְּךָ. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אַיְיתוֹ לְקַמַּיְיהוּ בְּלוּסְפִיין רַבִּי יְהוּדָה אֲכַל ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן לָא אֲכַל א״לאֲמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוּדָה מַאי טַעְמָא לָא אָכֵיל מָר אֲמַר לֵיהּ ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן אֵלּוּ אֵין יוֹצְאִין מִבְּנֵי מֵעַיִם כׇּל עִיקָּר אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוּדָה כ״שכׇּל שֶׁכֵּן שֶׁנִּסְמוֹךְ עֲלֵיהֶן לְמָחָר. רַבִּי יְהוּדָה הֲוָה יָתֵיב קַמֵּיהּ דר׳דְּרַבִּי טַרְפוֹן אֲמַר לֵיהּ רַבִּי טַרְפוֹן הַיּוֹם פָּנֶיךָ צְהוּבִּין אֲמַר לֵיהּ אֶמֶשׁ יָצְאוּ עֲבָדֶיךָ לַשָּׂדֶה וְהֵבִיאוּ לָנוּ תְּרָדִין וַאֲכַלְנוּם בְּלֹא מֶלַח וְאִם אֲכַלְנוּם בְּמֶלַח כׇּל שֶׁכֵּן שֶׁהָיוּ פָּנֵינוּ צְהוּבִּין. אֲמַרָה הָהִיא מַטְרוֹנִיתָא לְרַבִּי יְהוּדָה מוֹרֶה וְרָוֵי אֲמַר לַהּ הֵימָנוּתָא בִּידָא דְּהָהִיא אִיתְּתָא אִי טָעֵימְנָא אֶלָּא קִידּוּשָׁא וְאַבְדָּלְתָּא וְאַרְבְּעָה כָּסֵי דְפִסְחָא וְחוֹגְרַנִי צִידְעַי מִן הַפֶּסַח עַד הָעֲצֶרֶת אֶלָּא {קהלת ח׳:א׳} חׇכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו. אֲמַר לי׳לֵיהּ הָהוּא מִינָא¹ לְרַבִּי יְהוּדָה פָּנֶיךָ דּוֹמִין אִי כְּמַלְוֵי רִבִּית אִי כִּמְגַדְּלֵי חֲזִירִין א״לאֲמַר לֵיהּ בִּיהוּדָאֵי תַּרְוַיְיהוּ אֲסִירָן אֶלָּא עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בֵּית הַכִּסֵּא אִית לִי מִן בֵּיתָא עַד בֵּי מִדְרְשָׁא וְכׇל שָׁעָה וְשָׁעָה אֲנִי נִכְנָס לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד. ר׳רַבִּי יְהוּדָה כַּד אָזֵיל לְבֵי מִדְרְשָׁא שָׁקֵיל גּוּלְפָּא עַל כַּתְפֵּיהּ אָמַר גְּדוֹלָה מְלָאכָה שֶׁמְּכַבֶּדֶת אֶת בְּעָלֶיהָ רַבִּי שִׁמְעוֹן שָׁקֵיל צַנָּא עַל כַּתְפֵּיהּ אָמַר גְּדוֹלָה מְלָאכָה שֶׁמְּכַבֶּדֶת אֶת בְּעָלֶיהָ. דְּבֵיתְהוּ דְּרַבִּי יְהוּדָה נְפַקַת נְקַטַת עַמְרָא עֲבַדָה גְּלִימָא דְּהוּטְבֵי כַּד נְפַקַת לְשׁוּקָא מִיכַּסְּיָא בֵּיהּ וְכַד נָפֵיק רַבִּי יְהוּדָה לְצַלּוֹיֵי הֲוָה מִיכַּסֵּי וּמְצַלֵּי וְכַד מִיכַּסֵּי בֵּיהּ הֲוָה מְבָרַךְ בָּרוּךְ שֶׁעָטַנִי מְעִיל. זִימְנָא חֲדָא גְּזַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל תַּעֲנִיתָא ר׳רַבִּי יְהוּדָה לָא אֲתָא לְבֵי תַעֲנִיתָא אָמְרִין לֵיהּ לָא אִית לֵיהּ כִּסּוּיָא שַׁדַּר לֵיהּ גְּלִימָא וְלָא קַבֵּילמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

¹ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "צדוקי".

כמאן מצלינן אקצירי ואמריעי – בכל ימות השנה. כמאן כר׳ יוסי – דאמר בפ״ק דר״ה (ד׳ טז.) אדם נדון בכל יום דאילו לרבנן דאית להו דנדון בר״ה כיון שנגמר דינן אין תפלה מועלת להן. קצירי קצירי ממש – חולין ומיקרו קצירי לפי שנפשם קצרה מחמת חליים. מתני׳ דלא כבבלאי – מתני׳ דשרי עבה משום דלא מתאכלא בי׳ ריפתא. דלא כבבלאי – דאילו לבבלאי כיון דאכלי בהדי ריפתא תבשיל מיקרי ואסור. נקרני – שאוכלי׳ בנקיות לשון אחר נקדני שמדקדקים באכילתן וכדאמרי׳ בפ׳ שלשה שאכלו (ברכות דף נ.) הנקדנים תופסין אותו בכך. דייסא – מאכל של חטים מבושלים. דחיטי בלחמא דחיטי – דרב חסדא מבני בבל היה שהיו אוכלים פת בדייסא. בחסיסי – קמח של קליות. עד פרסה – לך פרסה כדי לאכול דייסא. לפתילה של אבר – שאינו מתעכל. בהוצא – בקליפת עץ. מאכילני רוקך – שאין דרך לקנח ההוצא לאחר שנתנה לתוך פיו כשמחזירה בקערה. מאכילני צואתך – צואה שתחת הצפרנים. בלוספיין – מין תאנים שקשין להתעכל. כ״ש שנסמוך עליהן למחר – שמתוך שאין מתעכלין מתעכבין במעים וכל זמן שעומדין שם זנין את הגוף. מורה ורוי – בעל הוראה ומשתכר שמתוך שראתה פניו צהובין היתה סבור׳ שנשתכר. כמגדלי חזירי׳ – שמתוך שמרויחין הרבה פניהם צהובין. גולפא – קנקן והיה מביאו לבית המדרש כדי שישב עליו. שמכבדת את בעליה – שלא היה יושב ע״ג קרקע. דהוטבי – גלימא חשוב׳. שעטני מעיל – שהיה חשוב בעיניו כמעיל.פרקים ה', ז'-ט' – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים (בהכנה) על פי כתב יד בהמ"ל 895, ברשותו האדיבה

הערות

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון