×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא נדרים מ״ח.גמרא
;?!
אָ
וַאֲסוּרִים בְּדָבָר שֶׁל אוֹתָהּ הָעִיר וְאֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁל עוֹלֵי בָּבֶל אכְּגוֹן הַר הַבַּיִת וְהָעֲזָרוֹת וְהַבּוֹר שֶׁבְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ וְאֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁל אוֹתָהּ הָעִיר בכְּגוֹן הָרְחָבָה וְהַמֶּרְחָץ וּבֵית הַכְּנֶסֶת וְהַתֵּיבָה וְהַסְּפָרִים וְהַכּוֹתֵב חֶלְקוֹ לַנָּשִׂיא. ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֶחָד כּוֹתֵב לַנָּשִׂיא וְאֶחָד כּוֹתֵב לַהֶדְיוֹט מָה בֵּין כּוֹתֵב לַנָּשִׂיא לַכּוֹתֵב לַהֶדְיוֹט שֶׁהַכּוֹתֵב לַנָּשִׂיא אֵין צָרִיךְ לְזַכּוֹת לַהֶדְיוֹט צָרִיךְ לְזַכּוֹת וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה צְרִיכִין לְזַכּוֹת לֹא דִּבְּרוּ בְּנָשִׂיא אֶלָּא בַּהֹוֶה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין אַנְשֵׁי גָלִיל צְרִיכִין לִכְתּוֹב שֶׁכְּבָר כָּתְבוּ אֲבוֹתֵיהֶן עַל יְדֵיהֶן.: גמ׳גְּמָרָא: אַמַּאי מִיתְּסַר אָמַר רַב שֵׁשֶׁת הָכִי קָתָנֵי וּמָה תַּקָּנָתָן גיִכְתְּבוּ חֶלְקָן לַנָּשִׂיא. (רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֶחָד כּוֹתֵב לַנָּשִׂיא וְאֶחָד כּוֹתֵב לַהֶדְיוֹט וּמָה בֵּין כּוֹתֵב לַנָּשִׂיא לְכוֹתֵב לַהֶדְיוֹט הַכּוֹתֵב לַנָּשִׂיא אֵין צָרִיךְ לְזַכּוֹת והכות׳וְהַכּוֹתֵב לַהֶדְיוֹט צָרִיךְ לְזַכּוֹת וַחֲכָמִים אוֹמְרִים דאֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה צְרִיכִים לְזַכּוֹת לֹא דִּבְּרוּ בְּנָשִׂיא אֶלָּא בַּהֹוֶה).: ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין אַנְשֵׁי גָלִיל צְרִיכִין לְזַכּוֹת שֶׁכְּבָר כָּתְבוּ אֲבוֹתֵיהֶן עַל יְדֵיהֶן.: תַּנְיָא ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַנְשֵׁי גָלִיל קַנְטְרָנִין הָיוּ וְהָיוּ נוֹדְרִין הֲנָאָה זֶה מִזֶּה עָמְדוּ אֲבוֹתֵיהֶם וְכָתְבוּ חֶלְקֵיהֶן לַנָּשִׂיא.: מתני׳מַתְנִיתִין: ההַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ וְאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל נוֹתְנוֹ לְאַחֵר לְשׁוּם מַתָּנָה וְהַלָּה מוּתָּר בָּהּ מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד בְּבֵית חוֹרוֹן שֶׁהָיָה אָבִיו נוֹדֵר הֵימֶנּוּ הֲנָאָה וְהָיָה מַשִּׂיא אֶת בְּנוֹ וְאָמַר לַחֲבֵרוֹ חָצֵר וּסְעוּדָה נְתוּנִים הִינָּן לְפָנֶיךָ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיָּבֹא אַבָּא וְיֹאכַל עִמָּנוּ בִּסְעוּדָה. אָמַר אִם שֶׁלִּי הֵם הֲרֵי הֵם מוּקְדָּשִׁין לַשָּׁמַיִם א״לאָמַר לוֹ נָתַתִּי לְךָ אֶת שֶׁלִּי שֶׁתַּקְדִּישֵׁם לַשָּׁמַיִם אָמַר לוֹ נָתַתָּ לִי אֶת שֶׁלְּךָ אֶלָּא שֶׁתְּהֵא אַתָּה וְאָבִיךְ אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּמִתְרַצִּין זֶה לָזֶה וִיהֵא עָוֹן תָּלוּי בְּרֹאשׁוֹ אָמְרוּ חֲכָמִים וכׇּל מַתָּנָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁאִם הִקְדִּישָׁהּ תְּהֵא מְקוּדֶּשֶׁת אֵינָהּ מַתָּנָה.: גמ׳גְּמָרָא: מַעֲשֶׂה לִסְתּוֹר חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי וְאִם הוֹכִיחַ סוֹפוֹ עַל תְּחִילָּתוֹ אָסוּר וּמַעֲשֶׂה נָמֵי בְּבֵית חוֹרוֹן בְּאֶחָד דַּהֲוָה סוֹפוֹ מוֹכִיחַ עַל תְּחִילָּתוֹ. אָמַר רָבָא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא דְּאָמַר לֵיהּ וְהִינָּן לְפָנֶיךָ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיָּבֹא אַבָּא אֲבָל א״לאָמַר לֵיהּ שֶׁיְּהוּ לְפָנֶיךָ שֶׁיָּבֹא אַבָּא מִדַּעְתְּךָ הוּא דא״לדְּאָמַר לֵיהּ. לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא אָמְרִין לַהּ אָמַר רָבָא לָא תֵּימָא טַעְמָא דא״לדְּאָמַר לֵיהּ וְהִינָּן לְפָנֶיךָ הוּא דְּאָסוּר אֲבָל א״לאֲמַר לֵיהּ הֵן לְפָנֶיךָ שֶׁיָּבֹא אַבָּא וְיֹאכַל מוּתָּר אֶלָּא אֲפִילּוּ אָמַר לֵיהּ הֵן לְפָנֶיךָ יָבֹא אַבָּא וְיֹאכַל אָסוּר מַאי טַעְמָא סְעוּדָתוֹ מוֹכַחַת עָלָיומהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
ואסורין בדבר של אותה העיר – שהם דרים בה, מפני שאין לאנשי עיר אחרת חלק בהן, שהרי יכולין למכרן שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר, והוו להו כשותפין שאוסרים זה על זה. והתיבה – שנותנין עליה ספר תורה לקרות בו. והספרים1 – שקורין בהן. וכותב חלקו לנשיא – מפרש בגמרא דהכי קאמר, מה תקנתן יכתבו חלקן לנשיא, דבהכי שרי כדתנן נותן לאחר משום מתנה והלה מותר בה. שהכותב לנשיא אין צריך לזכות – שמיד שכתב לו שטר מתנה קנה אע״פ שלא זכה אדם בשבילו, משום דיפה כח הנשיא. ולא דברו בנשיא אלא בהווה – שאין אדם סומך להקנות לאדם אחר, דמסתפי שמא יאסרנו עליו, ולפיכך נהגו לכתוב לנשיא שאין דרכו לאסור הנאתו על הבריות. וקשה לי לרבנן דאמרי דאחד זה ואחד זה צריכין לזכות, אם כן מאי קמ״ל מתני׳ הא תנן לה תרי זמני נותן לאחר משום מתנה והלה מותר בה (לעיל מ״ג. וכאן), בשלמא לרבי יהודה קמ״ל דאינו צריך לזכות, אלא לרבנן מאי קמ״ל. ונראה בעיני2 דקמ״ל דאע״ג דאין הלה מסתלק ממה שנתן שעדיין משתמש בבית הכנסת כבתחלה שרי, דלא תימא הערמה בעלמא היא ואסיר. ומתני׳ דקתני ואסורין בדבר של אותה העיר רבנן היא ולא רבי אליעזר בן יעקב כדאמרינן לעיל (מ״ו:) דבית הכנסת כחצר שאין בה דין חלוקה דמי, הילכך כיון דאיפסיקא הלכתא לעיל כרבי אליעזר בן יעקב ליתא למתניתין. [ויש לתמוה על הרמב״ם ז״ל שפסק בפ״ז מהלכות נדרים (הל׳ ד ה ו) כרבי אליעזר בן יעקב ופסק נמי למתניתין]⁠3, וכבר השיגו הרמב״ן ז״ל בהלכותיו היכי מזכי שטרא לבי תרי. המודר הנאה מחברו וכו׳ – הך מתניתין תנן לה בפירקין דלעיל (נדרים מ״ג.), ולא נשנית כאן אלא בשביל דבר שנתחדש בה, שאם הוכיח סופו על תחלתו הערמה הוי ואסור. והיה משיא את בנו – מדיר היה משיא את בנו. כל מתנה שאינה שאם הקדישה אינה מקודשת אינה מתנה – כלומר דנהי דמתנה על מנת להחזיר שמה מתנה אע״ג דאם הקדישה אינה מקודשת וכדאמרינן בפרק יש נוחלין (ב״ב קל״ז:) דעל מנת שתחזירהו לי הקדישו אינו קדוש דמידי דחזי ליה קאמר ליה, שאני התם דמ״מ לשעתה מתנה היא אבל מתנה זו דבית חורון אפי׳ לשעתה אינה, שלא נתכון להקנותה לו כלל אלא שתקרא על שמו כדי שיהא אביו מותר בה, והיינו לישנא דמתני׳ דקתני כל מתנה שאינה שאם הקדישה אינה מקודשת וכו׳ [ולא קתני כל מתנה שאם הקדישה אינה מקודשת וכו׳]⁠4, משום דתנא הכי קאמר כל מתנה שאינה כלום כזו שהיא בהערמה שאם הקדישה אינה מקודשת לא הויא מתנה. והכי איתא בירושלמי רבי ירמיה בעי וכי אין אדם נותן מתנה לחברו על מנת שלא יקדישנה, כייני מתניתא כל מתנה שהיא בהערמה שאינה שאם הקדישה תהא מקודשת לא הויא מתנה. גמ׳ ומה תקנתן – שלא יהו אסורין. מעשה לסתור – לא לסתור ממש קאמר דהכא שאני דאמר ליה ואינן לפניך, אלא הכי פריך כיון דמעיקרא שרי תנא, היכי מיתי עובדא דאסיר, דארחיה דתנא למיתני מעשה לסיועי למאי דתנא ברישא. ואם הוכיח סופו על תחלתו – שהוכיח סוף דבריו על תחלתן שאינן אלא הערמה, וכגון מתנת בית חורון דאסיק למלתיה ואמר ואינן לפניך, אבל כל שלא אמר בפירוש אע״פ שהענין בעצמו מוכיח דלא יהיב ליה אלא כי היכי דליתהני מודר, אפי׳ הכי הויא מתנה. לא שאנו אלא דאמר ליה ואינן לפניך – דהוי תנאי גמור. אבל אמר ליה ויבא אבא מדעתך הוא דאמר ליה – דלאו תנאה הוא ומתנה גמורה היא אלא דאי בעי עביד הכי, וכדאמרינן בפרק יו״ט שחל (ביצה כ׳.) בההוא דאמר הבו ארבע מאה זוזי לפלוניא ולינסיב ברתאי, דאמר רבה ארבע מאה זוזי שקיל ברתיה אי בעי נסיב אי בעי לא נסיב. לישנא אחרינא אמרי לה אמר רבא לא תימא טעמא דא״ל ואינן לפניך הוא דאסור אלא אפילו יבא אבא ויאכל אסור מ״ט סעודתו מוכחת עליו – דנהי דבעלמא ויבא לאו תנאה הוא, הכא שאני משום דאנן סהדי דאין אדם מכין סעודה לנשואי בנו ונותנה לאחר, הלכך סעודתו מוכחת עליו דמאי דאמר ויבא אבא אדעתא דתנאי גמור קאמר. מיהו כתב הר״ש ב״א ז״ל דדוקא כשאמר כן בשעת מתנה אבל אחר מיכן לא, כיון דבשעת מתנה לא אמר מידי, אבל הר״ם במז״ל כתב (בפ״ז מהל׳ נדרים הל׳ טו) דאפי׳ לאחר שעה אסור ואינה מתנה.פרקים ה', ז'-ט' – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים (בהכנה) על פי כתב יד בהמ"ל 895, ברשותו האדיבה
הערות
1 בכת״י בטעות: ״ובספרים״.
2 בכת״י: ונראה ״בזה״.
3 המוקף נמצא בדפוס ונציה (והלאה), וחסר בכת״י.
4 המוקף נמצא בדפוס ונציה (והלאה), וחסר בכת״י.
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144