גמרא
פירוש
אֶלָּא לָאו דַּוְוקָא זִימְנִין מְפָרֵשׁ הָהוּא דִּפְתַח בְּרֵישָׁא זִימְנִין הָהוּא דְּסָלֵיק מְפָרֵשׁ בְּרֵישָׁא וְאִיבָּעֵית אֵימָא יָדוֹת אַיְּידֵי דְּאָתְיָין מִדְּרָשָׁא מְפָרֵשׁ לְהוֹן בְּרֵישָׁא.
וְלִיפְתַּח הָדֵין בְּרֵישָׁא מִיפְתָּח פָּתַח בְּכִינּוּיִין דְּאוֹרָיְיתָא בְּרֵישָׁא וַהֲדַר מְפָרֵשׁ יָדוֹת דְּאָתְיָין לֵיהּ מִדְּרָשָׁא.
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר כִּינּוּיִין לְשׁוֹן נָכְרִים הֵן אֶלָּא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
אלא לאו דוקא (קתני) זמנין מפרש וכו׳ – נ״ל דלהכי משני סדריה תנא לאשמועינן דליכא קפידא במילתא וכל תנא דתני כדבעי שפיר דמי וליכא בהא מילתא משום ותבחר לשון ערומים (איוב ט״ו:ה׳). ואי בעית אימא ידות דאתיין ליה מדרשא וכו׳ – נ״ל דהכי קאמר ודאי דליכא קפידא במילתא כדקאמרת דבהא ליכא למפלג דמתנייתא מוכחי שפיר מיהו במתני׳ לא תימא חדא מינייהו נקט אלא בדוקא אקדים ידות משום דאתיין מדרשא. כי פתח פתח בכינויין דאורייתא – שכן דרך התנא להתחיל בדברים הידועים והפשוטים. אלא למ״ד לשון שבדו חכמים להיות נודר בו – שחדשום מלבם מלשון אשר בדא מלבו (מלכים א י״ב:ל״ג). להיות נודר בו – מפרש לקמן (נדרים דף י.) שאם יאמר קרבן חיישינן שמא יזכיר את השם דהשם סמוך גבי קרבן כדכתיב קרבן לה׳ ושמא יזכיר את השם ולא יזכיר קרבן ונמצא שהוציא ש״ש לבטלה ולכך חדשו לשונות הללו. מאי איכא למימר – דאע״ג דמדאורייתא נמי הם כמו שכתבתי במשנתנו אפי׳ הכי אינן פשוטים יותר מידות כדי שיתחיל בהם אדרבה ידות פשיטי טפי דאתו מדרשא. אקדים נמי ותני ידות ברישא – השתא משום דוחקין הדרי ממאי דנקט בפשיטותא בכולה סוגיין דאי חסורי מחסרא רישא דמלתא לא מחסרא ואמרינן דלמ״ד לשון שבדו חכמים הוי רישא מחסרא ואמרינן דמפרש תנא מאי דפתח ביה דהאי ואי בעית אימא ה״ק דתנא דמתניתין סדרא דוקא נקט לפרושי ידות ברישא למר מהיכא דסליק מיניה משום דאתיין ליה מדרשא וכנויין לא צריכי לפרושי ולמר מהיכא דפתח ביה משום דידות אתו מדרשא וראוי להקדימן לכנויין שאינן אלא לשון שבדו חכמים. ה״ג לעשות ידות נזירות כנזירות – ול״ג כנויי נזירות כנזירות דממ״נ לאו מקרא נפקי דאי לשון נכרים הם לא צריכי קרא ואי לשון חכמים הם היכי נפקי מקרא. ומה נדרים עובר בבל יחל ובל תאחר – אם אמר ככר זה עלי איכא בל יחל ואי נדר להביא קרבן איכא בל תאחר. הבעל מיפר נדרי אשתו – נדרי ענוי נפש ודברים שבינו לבינה וכדאי׳ בספרי. מיפר נדרי בתו – כדכתיב (במדבר ל׳:ו׳) ואם הניא אביה אותה. הבעל מיפר נדרי אשתו – דכתיב (שם) ואם הפר יפר אותם אישה ביום שמעו. דכתיב נזיר להזיר – דלאו אורחיה דקרא הכי דלעולם המקור קודם אל שם הפעולה כדכתיב לאסור איסר לקיים כל דבר. הניחא למאן דאמר דברה תורה כלשון בני אדם וכו׳ – ואף על גב דאיכא למדרש לא דרשינן כדמוכח בפ״ב דב״מ (דף לא:). לנדור נדר מאי עביד ליה – דהא נפקא ליה מהיקישא דנזירות ונראה לי דמש״ה מקשה הכא לנדור נדר מאי עביד ליה ולעיל בסמוך אקשי היקישא למה לי (אי) משום דכי היכי דאמרינן בריש פ״ק דקדושין (דף ד.) דמילתא דאתיא בק״ו טרח וכתב לה קרא ה״נ מילתא דאתיא בהיקישא אפשר טרח וכתב לה קרא ובריש איזהו נשך אמרי׳ מילתא דאתיא בג״ש טרח וכתב לה קרא ומש״ה לא מקשי ברישא לנדור נדר מאי עביד ליה דאפשר לדחויי דאע״ג דאקשינהו רחמנא טרח למכתב בכל חד רבויא לידות ומש״ה אקשי ליה דעדיפא מינה דכיון דכתב רחמנא בכל חד ריבויא לידות למה ליה לתנא לאסמוכי אהיקישא אבל בסמוך לבתר דפריש הש״ס דלמ״ד דברה תורה כלשון ב״א איצטריך היקישא קא בעי למ״ד לא דברה לנדור נדר מאי עביד ליה דלא מצי למיפרך אליביה היקישא ל״ל דהא לא שמעינן ליה לדידיה דמפיק להו לידות מהיקישא דברייתא אליבא דמ״ד דברה אתיא מיהו פריך ליה כיון דע״כ הקישן הכתוב לנדור נדר מאי עביד ליה דאע״ג דאפשר דטרח וכתב קרא בכל חד וחד רבויא ולא סמך אהיקישא מ״מ כל היכא דאיכא למדרש דרשינן כדאמרינן התם פ״ק דקדושין גבי מילתא דאתיא בק״ו.פרקים ה', ז'-ט' – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים (בהכנה) על פי כתב יד בהמ"ל 895, ברשותו האדיבה
הערות
הערות
Gemara
Peirush