גמרא
פירוש
מִי דָּמֵי גַּבֵּי צוֹנֵן צַדִּיקִים אוֹמְרִים מְעַט וְעוֹשִׂין הַרְבֵּה. הָכָא סְפֵיקָא הוּא דִּלְמָא פָּחוֹת מִסֶּלַע וְיוֹתֵר עַל שֶׁקֶל קָאָמַר וְזֵירוּזִין הָוֵי אוֹ דִּלְמָא דַּוְקָא קָאָמַר וְנִידְרָא הָוֵי אתִּבְּעֵי. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אַסִּי אַרְבָּעָה נְדָרִים הַלָּלוּ צְרִיכִין שְׁאֵלָה לְחָכָם כִּי אַמְרִיתָא קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל אָמַר תַּנָּא תָּנֵי אַרְבָּעָה נְדָרִים בהִתִּירוּ חֲכָמִים וְאַתְּ אָמְרַתְּ צְרִיכִין שְׁאֵלָה לְחָכָם. רַב יוֹסֵף מַתְנִי לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא בְּהַאי לִישָּׁנָא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אַסִּי אֵין חָכָם רַשַּׁאי לְהַתִּיר אֶלָּא כְּעֵין אַרְבָּעָה נְדָרִים הַלָּלוּ קָסָבַר אֵין פּוֹתְחִין בַּחֲרָטָה. הַהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
מי דמי גבי צונן צדיקים אומרים מעט ועושין הרבה – הלכך מסתפי האי דאי מודה ליה בטפת צונן שלא יאכילנו הרבה ומש״ה אמר טפת צונן ולאו דוקא אבל הכא דליכא למימר הכי דלמא דוקא קאמר ולא לזרז ולא איפשיט בעיין ונקטינן לחומרא. תנא תני התירו – דמשמע שהן מותרין בלא שאלה. אין חכם מתיר אלא כעין ארבעה נדרים הללו – כלומר שאין לו להתיר בחרטה אלא בפתח שהנדר כשהוא ניתר בפתח מוכיח מתוכו שהוא נדר טעות והוי כעין ארבעה נדרים אבל בחרטה לא והיינו טעמא דעדיף פתח מחרטה לפי שכל נדר שהוא ניתר בפתח הרי הנודר אומר שאפילו בתחלה כשנדר אילו היה נותן אל לבו אותו פתח לא היה נודר ונמצא נדרו בטעות אבל נדר שהוא ניתר בחרטה אינו מוצא עם עצמו שום ענין שאילו היה נותנו אל לבו מתחלה שלא היה נודר אלא שהוא אומר עכשיו מתוך הכעס או מפני מהירות נדרתי ועכשיו אני מתחרט על שנדרתי מעולם. אמר ליה לבך עלך – כלומר היה לבך מיושב עליך בשעה שנדרת וגם עכשיו אינך תוהא בנדרך עד היום אלא שמיום זה ואילך אתה רוצה לעקרו ואי הוי כי האי גוונא לא חרטה מיקריא דחרטה מעיקרא בעינן או לא היה לבך מיושב עליך שמתוך הכעס נדרת ועכשיו אתה תוהא על הראשונות א״נ לבך שהיה לך בשעה שנדרת הוא עליך עדיין שרוצה אתה בנדרך עד עכשיו אלא שמיום זה ואילך אתה מתחרט בו. אמר ליה לא – כלומר שלא מתוך ישוב הדעת נדרתי בתחלה ולפיכך אני מתחרט כשנדרתי מעולם ומש״ה שרייה. ומיהו דוקא בחרטה דמעיקרא כי האי גוונא אבל בחרטה דהשתא לא ואפילו למאן דאמר פותחין בחרטה דאי לא תימא הכי מאי לישנא דפותחין דמשמע דב״ד פותחין לו ורב הונא ל״ל למשאל מידי מההוא דאתא לקמיה דודאי כיון שהיה שואל היתר מתחרט היה על נדרו מיהא מכאן ואילך ול״ל למשאל מיניה לבך עלך אלא ודאי משום דלא סגי בחרטה דהשתא אלא בחרטה דמעיקרא הוה שאיל מיניה וכדפרישית. אילו היו עשרה בני אדם שיפייסוך קסבר אין פותחין בחרטה – ואיכא דגריס קסבר פותחין בחרטה והכל עולה לטעם אחד לפי שענין זה דאילו היו י׳ בני אדם גרע מפתח ועדיף מחרטה גרע מפתח משום דלא היו עכשיו י׳ בני אדם שיפייסוהו דנימא פתח מעליא הוי שאילו היה יודע כן לא היה נודר ועדיף מחרטה משום דבחרטה גרידא אינו מוצא שום ענין בעצמו שמחמתו לא היה נודר באותה שעה וזה היה בעצמו שאילו היו מפייסין אותו באותה שעה לא היה נודר ונמצא מתברר יותר שמתוך המהירות נדר ומש״ה מאן דגריס אין פותחין בחרטה ה״ק דבחרטה גרידתא אין פותחין אלא בחרטה שהיא מתבררת יפה כזו ומאן דגריס פותחין בחרטה הכי קאמר דלא בעי פתח אלא חרטה ברורה. כדו תהית – כלומר אתה מתחרט חרטה דמעיקרא מלשון תוהא על הראשונות. אמר ליה ולא – בתמיה. ושרייה – קסבר פותחין בחרטה וכ״ת והא רב אסי הוא דאמר לעיל אין פותחין איכא למימר רבי אסי לחוד ורב אסי לחוד. בעית נדור – רוצה אתה עד עכשיו בנדרך אלא שמכאן ואילך אתה מתחרט ואם כן אין לך היתר. אמר ליה ואי לא מרגזין לי וכו׳ – כלומר אם לא הרגיזוני מתחלה כלום הייתי נודר לא בודאי אלא על ידי כעס נדרתי ולפיכך אני מתחרט עכשיו על שנדרתי מעולם. אמר ליה תהא כדבעית – כלומר שיהא הנדר מותר כרצונך. מגירתך – שכנות.פרקים ה', ז'-ט' – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים (בהכנה) על פי כתב יד בהמ"ל 895, ברשותו האדיבה
הערות
הערות
Gemara
Peirush