גמרא
פירוש
דְּאִי בָּעֲיָא אָמְרָה שָׁלוֹם בָּעוֹלָם אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דְּאִיחַזְקָה אָמְרָה בִּדְדָמֵי וְלָא אָתֵי מָה לִי לְשַׁקֵּר וּמַרַע חֶזְקָתֵיהּ. כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "עובדי כוכבים".
האשה שלום
{רי״ף יבמות מב:} {שמעתא דעד אחד במלחמה} כתוב בספר המאור: מאי דכתב הרי״ף ז״ל בעד אחד במלחמה, כל מה שכתב בו אינו ע״ד נכון וכו׳, וה״מ בשראו הטביעה וכו׳, וההוא דאסקוה אגישרא דשביסכנא בשלא ראה הטביעה וכו׳: אמר הכותב: דילדה אימיה, כרבינו הגדול תליד.1 ואף על גב דאית ליה פירכא. דודאי מסתברא דבעיין אפשיטא לן מדרבא.2 דאנן בגמרא לא בעי׳, עד אחד במלחמה מהו, משום דילמא איהו נמי אמר בדדמי. אלא הא מפורש בגמרא: או דילמא טעמא דעד אחד דמהימן משום דהיא גופא דייקא ומינסבא, והכא זימנין דסניא ליה ולא דייקא. כלומר, דתליא בדדמי, כיון דאיכא מלחמה בעולם. הילכך, בין שראה העד הטביעה בין שלא ראה אותה, אם האשה עצמה יודעת שטבע לא דינא ולא דיינא דלא מהימן, בתמצא לומר עד אחד במלחמה אינו נאמן, משום דסמכא עליה בדדמי לה ולא דייקא. ואפילו נמי לא ידעה אף היא בטביעתו, היאך נסמוך על העד משום דהיא דייקא. והלא אם מחזרת היא אחר הדבר, מכיון ששמעה בו שטבע, אינה רוצה שוב בדיקות וחקירות ומעתה תלך ותנשא, דסמכה בדדמי על העד שאמר, מכירני בו. ושמא אחר היה, שהוא אינו נאמן. וכן ודאי. שהרי הדבר ידוע3 מדרך4 הסוגיא. דמלחמה, היינו [בין שהמלחמה בעולם],5 ואמר מת6 סתם, עד אחד במלחמה מהו, ואף על פי שלא היתה אשתו עמו בשעת המלחמה. והטעם, מפני שכבר הוחזקה המלחמה מפני העד, ולא תידוק היא אלא במלחמה ותתלה מיתתו בדדמי, כמו שפירשתי. תדע, שאלמלא כן, למה לא אמרו על מעשה שני תלמידי חכמים דבשלא ראו הטביעה כלל עסקינן, אלא אמרו דלא עלייהו כלל קא סמכינן, אלא דרשהו אם רמאי הוא אם לאו, כדרך שמחזירין אבידה וגט בסימנין. ועוד יש ראיה מהא דתניא (בבלי יבמות קכ״ב.): מעשה בששים בני אדם שהיו מהלכין לכרקום ביתר, ובא גוי ואמר, חבל על ששים בני אדם שהיו מהלכים לכרקום ביתר ומתו וקברתים. והתם שעת מלחמה וחירום7 גדול לכל ישראל היה, ובשעת מלחמה מת סתם כנהרג במלחמה הוא. וכ״ש בששים בני אדם שמתו כולם כאחד, שאין הדבר כן אלא שמתו במלחמה. ולשון שבתוספתא (תוספתא יבמות י״ד:ח׳): מעשה בששים בני אדם שירדו לכרקום ביתר ולא עלה מהם אחד. כלומר, שירדו למלחמה ולא עלו. ואף על פי כן האמינו גוי לפי תומו. ולא יהא גוי לפי תומו יפה מישראל כשר בא להעיד, ששניהם מפני שסמכו על בדיקת האשה האמינו אותן, כדאמרינן בפרק הגוזל ומאכיל (בבא קמא קי״ד:), אין מסיח לפי תומו כשר אלא לעדות אשה בלבד. וא״ת, מפני שאמר וקברתים, והלא כבר הוכחנו שאין גריעות שעת מלחמה אלא מפני שהאשה סומכת עליו בדדמי ואינה חוקרת. הילכך, אפילו אמר, מת במלחמה וקברתיו, למת8 בים וראיתיו לאחר מיכן וקברתיו, שאינו9 נאמן. וכי יש לחוש לטובע שהשליכו הים שמא חי הוא ונראה כמת, כמו שיש לחוש במלחמה לסמתרי, שיהא צריך לומר, וקברתיו, כדי להסתלק מספק זה. ועוד, שהרי לא לְעֵד חששו שיאמר בדדמי, כמו שפירשנו. תדע נמי מדלא מוקמי׳ מעשה דשני תלמידי חכמים כשאמרו, מתו והכרנום, א״נ, קברנום [דבעיי׳ לקולא].10 וא״ת, א״כ, בגמרא, אמאי לא פשטוה מהא מתניתא. דילמא הא מתניתא לא שמיעא להו בגמרא. דהא שהייה אביי לההיא תלתא רגלי משום דלא שמיע להו הא מתניתא. ורבא בריה דרב יוסף בר חמא11 הוא דפשטה לההיא (בבלי יבמות קכ״א:). והוא דאינסבא לדביתהו דגברא דטבע בדגלת (בבלי יבמות קכ״א.). ורבא בהא הוא דאמר בשמעתין (בבלי יבמות קט״ו:): מי דמי. התם קא אמרה סימני. וכן במקצת נוסחי ההלכות. והוא דאמרי׳12 לעיל (בבלי יבמות קט״ו.): אי הכי. מ״ש מדינה זו וכו׳. ועוד, שמצינו בתלמוד דברים שלא נפשטו בגמרא ופשיטותן יוצא לנו ממקום אחר. וכבר כתבתי מהם בספר הזה במסכת ברכות (בבלי ברכות כ׳:, רי״ף ברכות י״ב.). ועוד, מדסמכו רבוואתא בעד אחד ביבמה לשוק דמהימן, ואף על גב דליכא למסמך עלה דדייקא, דהא היא לא מהימנא, הא איפשיטא דטעמא דעד אחד דמהימן משום דבמילתא דעבידא לאיגלויי לא משקר. הילכך, אף עד אחד במלחמה נאמן. ורבא נמי, דמיניה איפשיטא לן הכא בעיין, הוא פשיט התם (בבלי יבמות צ״ד.) דמהימן. וסוגיין נמי בעלמא כי האי טעמא, כדאמרינן במס׳ ראש השנה (בבלי ראש השנה כ״ב:) בקדוש החדש דחד מהימן, מאי טעמא – כל מילתא דאיעבידא לאיגלויי לא משקרי בה אינשי. ואף על גב דהתם עבידא לאיגלויי טפי, הא לא מספקא לן בגמרא, דודאי הכא נמי עבידא לאיגלויי היא. אלא מיהו בקטטה (בבלי יבמות קט״ז:), כיון דאיהי אפילו לדעת משקרא, כדרב חנניא, חיישינן לעד אחד דשמא שכרה אותו. דאע״ג דמנפשיה לא עביד דמשקר, היכא דאיכא למיחש חיישינן, דהא שכיחי פריצין. הרי נתקיימו דברי רבינו הגדול בעד אחד במלחמה דנאמן. וכן דעת רב אחא משבחא. שכך כתב בשאלתות דוהיה עקב (אצלנו בפרשת כי תבוא, שאילתא קנט): דאילו גברא דאזיל למדינת הים, אסיר לה לדביתהו למהוי לגברא עד לעולם, עד דאתי אפילו חד סהדא ואמר דמית או דקטלוי. וכן גברא דטבע במים שאין להם סוף, אשתו אסירא לאינסובי עד דאתי סהדא ואמר דאסקוהו מן מיא כדשכיב והוא הוא13. אלא בזה האריך עלינו רבינו ז״ל את הדרך. שהוא פי׳ שאין עד אחד ולא שני עדים נאמנים לומר, מת במלחמה, או, מת, סתם, כשהמלחמה בעולם, שמא בדדמי אמרו. וכששנינו באשה עצמה שהיא מדקדקת משום דרחמא ליה והיא חוששת לעצמה, כ״ש בעדים, כדאמרן בגמרא: והא מים, דכמלחמה דמו. מלחמה נמי כמים. מה התם בעינן דמסהדי דמת ודאי וחזיוה ואשתמודעיה לאחר מיתה, אף במלחמה נמי בעינן דמסהדי ביה דודאי מית. וכל היכא דאמר, מת, במלחמה, אי לא אמר, קברתיו, יש לחוש דזימנין דמחו ליה בגירא או ברומחא וסברי ודאי מית ליה. ס״ד, כל הני אקטול והוא פליט בתר הכי. א״נ, זימנין דעייל במלחמה ולא נפיק מינייהו גברא וחזינהו לכולהו דדמו, וקומי וסברי ודאי מית ליה, ודילמא מטמר נפשיה, כענין שנאמר (ישעיהו י׳:ד׳), ותחת הרוגים יפולו. ולא מיבעיא לר״ע ור׳ טרפון דאמרי (בבלי יבמות קכ״ב:)14, בודקין עידי נשים בדרישה וחקירה, דודאי אומר להם, היאך אתם יודעים – שמא מאומד, אלא אפילו לרבנן, במים ובמלחמה, במילי דשכיחי חיישינן. וכי איבעיא לן, עד אחד במלחמה, במת וקברתיו הוא דאיבעיא לן, דילמא לא מהימן משום דאתתא לא דייקא. אבל אנו היינו סבורים שלעולם אין חוששין לעדים שיעידו בדדמי, ל״ש עד אחד ול״ש שנים. שאם אין הדבר ברור להם כשמש, מה להם ולצער הזה. אבל היא, מאחר שסוברת שמת, ודאי אין רוצה להתעגן. הילכך, לא בעי׳, מת וקברתיו, אלא באשה, אבל לא בעד אחד. וכ״ש בשתים, שהתורה האמינה אותם, אתם מה לכם עליהם. וכן מצינו סמך וסיוע לדברינו בירושלמי (ירושלמי יבמות ט״ו:א׳): עד אחד מהו שיהא נאמן בשעת מלחמה. נשמעינה מן הדה. חד בר נש אתא ביומוי דרבי. אמרין ליה, ההוא פלן. אמר לון, מית. ההוא פלן. [אמר לון, מית.]15 אמרין ליה, וכולהו מייתין. אמר לון: ואילו הוו בחיין לא הוון מייתי. ר׳ ירמיה בשם ר׳ חנניא: מעשה בא לפני רבי ואמר, מאן דנשאת נשאת, מאן דלא נשאת לא תנשא. אמר ר׳ בון בר נגרי: בשעת מלחמה היית. הדא היא אמרה שעד אחד נאמן בשעת מלחמה. ופירושו ברור. שלפי שאמר העד, מתו – שאילו היו בחיים היו באים, חששו לכתחלה שמא אמר בדדמי. ואף על פי כן אמר רבי, מאן דנשאת נשאת, שמא סניגרון עשה לדבריו. אבל הוא בעדות גמורה היה יודע שמת. למדנו שעד אחד שאמר בשעת מלחמה, מת, סתם, אין חוששין לדדמי. וכ״ש בשנים.מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.הערות
1 ע״פ פסיקתא זוטרתא (לקח טוב), פ׳ ראה, פסוק: לא תוכל לאכול בשעריך (דברים י״ב:י״ז)
2 דאנסבא לדביתהו דההוא דאסקוה אגישרא וכו׳ (בבלי יבמות קכא).
3 שמא צ״ל: מוכח
4 נראה דצ״ל: מתוך
5 נראה דצ״ל: בין שהוחזקה מלחמה בעולם בין שלא הוחזקה
6 נראה דיש למחוק תיבה זו
7 בדפ״ר: ואדם
8 נראה דצ״ל: טבע
9 נראה דצ״ל: אינו
10 נראה שיש למחוק תיבות הללו
11 זו הגירסא בכת״י. והוא רבא בר פלוגתיה לאביי (רש״י בד״ה רבא; חולין ע״ז.). וגירסתנו: רב יוסף. אך עיין חולין עז.
12 נראה דצ״ל: דאמר
13 גירסתנו: ניהו
14 בגירסתנו פליגי ר״ע ור״ט בזה
15 הוסף ע״פ חידושי הרמב״ן
הערות
Gemara
Peirush