גמרא
פירוש
{יחזקאל מ״ה:ט״ו} מִן הַמָּאתַיִם מִמּוֹתַר שְׁתֵּי מֵאוֹת שֶׁנִּשְׁתַּיְּירוּ בַּבּוֹר מִכָּאן אלְעׇרְלָה שֶׁבְּטֵילָה בְּמָאתַיִם. מִמַּשְׁקֵה יִשְׂרָאֵל מִן הַמּוּתָּר לְיִשְׂרָאֵל מִכָּאן אָמְרוּ באֵין מְבִיאִין נְסָכִין מִן הַטֶּבֶל. יָכוֹל לֹא יָבִיא מִן הַמּוּקְצֶה אָמַרְתָּ מָה טֶבֶל מְיוּחָד שֶׁאִיסּוּר גּוּפוֹ גָּרַם לוֹ אַף כֹּל שֶׁאִיסּוּר גּוּפוֹ גָּרַם לוֹ גיָצָא מוּקְצֶה שֶׁאֵין אִיסּוּר גּוּפוֹ גָּרַם לוֹ אֶלָּא אִיסּוּר דָּבָר אַחֵר גָּרַם לוֹ וְאִי אָמְרַתְּ אִיסּוּר מוּקְצֶה דְּאוֹרָיְיתָא מָה לִי אִיסּוּר גּוּפוֹ מָה לִי אִיסּוּר דָּבָר אַחֵר. וְעוֹד הָא אַתְּ הוּא דְּאָמְרַתְּ דחִילּוּק מְלָאכוֹת לְשַׁבָּת וְאֵין חִילּוּק מְלָאכוֹת כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
{רי״ף פסחים יד:} {שמעתא דאכילת תרומה בטומאה בחו״ל} ומה שהשיב בעל המאור במה שכתב, דהיכא דליכא כהן קטן עבדינן כר״א, ואמר דליתא ולא סמכינן עלה, דקי״ל אפי׳ כהן גדול, לא שנא בעל קרי ולא שנא טמא מת, טובל ואוכל בתרומת חו״ל, ולא אמר שמואל, מי שטומאה יוצאה עליו מגופו אסור בתרומת חו״ל אלא עד שיטבול, אבל לאחר טבילה הכל מותרים בה, עד, וכן נראין הדברים כמו שכתבנו בבעל קרי וטמא מת מסוגיא דשמעתא במס׳ בכורות בפ׳ עד כמה (בכורות כ״ז.), תמהני עליו. שהרי לא חדש רבינו הגדול ז״ל בדבר זה כלום, אלא לשון הגמרא תפס לו. והוא דאתמר התם: אמר רבינא: הילכך, נדה קוצה לה חלה, ואכיל לה כהן קטן. ואי ליכא כהן קטן שקלא פורתא וכו׳. ואם פי׳ קטן, שאמר רבינא, להוציא גדול שלא טבל בלבד, אף פי׳ דברי רבינו כך הם. דהיכא דליכא בההוא דוכתא כהן קטן אלא1 גדול שטבל לקרויו שיצאה עליו טומאה מגופו, עבדינן כר״א, דליכא דחזי ליה השתא. ולכתחלה ליכא למימר, הואיל ואי מקלעי אורחים כהנים, שכבר בקשו ולא מצאו. וכן בעל המאור מודה. ובמחוסר טבילה נמי ליכא למימר, הואיל ואי טביל חזי ליה, דהא מחוסר מעשה הוא, דומיא דהגרלה ופתיחת דלתות היכל (בבלי יומא ס״ב:), ורבה נמי לית ליה הואיל לכהני. וכ״ש לדעת בעל המאור ז״ל, שפוסק כדברי רב חסדא. וכ״ש שאין לנו שום הכרע כלל מכל הסוגיא שבמסכת בכורות (בבלי בכורות כ״ז.) ולא ממשנת מסכת חלה (משנה חלה ד׳:ח׳) במי שטומאה יוצאה עליו מגופו, שיהא אוכל בה כשהוא טבול יום. אלא יש לומר דצריך הוא טהרה גמורה מאותה טומאה, דהיינו הערב השמש, חומר2 הוא בטומאה זו לדברי הכל. ונמצא שאינה ראויה לבו ביום. וה״ר יצחק בן גיאת כתב תשובת רבינו האיי, שאמר שמשנה זו בחלת א״י היא. ופי׳ בה שעכשיו חו״ל3 הרי קטנים כהני, וקטן שלא ראה קרי וקטנה שלא פרסה נדה מותרין לאכול חלה בטומאה. ומעתה ילך בעל המאור וישיב על הגאון המסייעו מה שהשיב על דברי רבינו ז״ל. אבל אני מדקדק אחר כולם ז״ל. שהרי יכול הוא לבטלה ולאוכלה אפי׳ גדול, דקי״ל (בכורות כ״ז.), תרומת חו״ל מבטלה ברוב. ורבה מבטל לה ברוב ואכיל לה בימי טומאתו. ואפי׳ לדברי בעל המאור, היכא דליכא כהן גדול4, לא קטן ולא גדול, הרי רש״י ז״ל מפרש דלאוכלה זר דקאמרי׳ דמבטלה ברוב, וכן עיקר בראיות. ונמצא שיכול לקרות שם ולאפותה ודעתו עליה לבטלה, ואצ״ל שיכול לקרות שם ולבטל ולאפות, ולא צריכין למעבד כר״א כלל. אבל הגאונים יכולין לומר שאם רצה ליתן לכהן, נוהג כדברי ר״א. עוד סברתי לפרש כדי להעמיד דברי ההלכות כצורתן, דכי אמרי׳ מבטלה ברוב, לומר שאם נתערבה בכמותה ממנה מרבה עליה חולין ומבטלה, כמו שאמרנו בפ״ק דביצה (בבלי ביצה ד׳:), דבדרבנן מבטלין איסורין. אבל לבטלה בעירוב לכתחלה, לא, דלערב בשאר איסורין של דבריהם אין לנו. לפיכך צריכין לעשות כדברי ר״א. ולא ראיתי לאחד מן הראשונים שיפרש כן.מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.
הערות
1 נראה דצ״ל: ולא
2 נראה דצ״ל: וחומר
3 נראה דצ״ל: בחו״ל
4 נראה דתבה זו נמחקת
הערות
Gemara
Peirush