×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא בבא קמא פ״ה:גמרא
;?!
אָ
לְרַבּוֹת שׁוֹגֵג כְּמֵזִיד וְאוֹנֶס כְּרָצוֹן אִם כֵּן נִכְתּוֹב קְרָא פֶּצַע בְּפָצַע מַאי פֶּצַע תַּחַת פָּצַע ש״משְׁמַע מִינַּהּ תַּרְתֵּי. רַב פָּפָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא אָמַר אָמַר קְרָא וְרַפֹּא יְרַפֵּא לִיתֵּן רְפוּאָה בִּמְקוֹם נֶזֶק. הַאי מִבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַפֹּא יְרַפֵּא מִכָּאן שֶׁנִּיתְּנָה רְשׁוּת לָרוֹפֵא לְרַפּאוֹת א״כאִם כֵּן נִכְתּוֹב קְרָא וְרוֹפֵא יְרַפֵּא ש״משְׁמַע מִינַּהּ לִיתֵּן רְפוּאָה בִּמְקוֹם נֶזֶק. וְאַכַּתִּי מִבְּעֵי לֵיהּ לִכְדַאֲמַרַן לְמִיתְנֵי בֵּיהּ קְרָא בְּרִיפּוּי א״כאִם כֵּן לֵימָא קְרָא אוֹ רַפֹּא רַפֹּא אוֹ יְרַפֵּא יְרַפֵּא מַאי וְרַפֹּא יְרַפֵּא ש״משְׁמַע מִינַּהּ לִיתֵּן רְפוּאָה בִּמְקוֹם נֶזֶק. מִכְלָל דְּמַשְׁכַּחַתְּ לְהוּ שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם נֶזֶק שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם נֶזֶק הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לְהוּ. צַעַר אכִּדְקָתָנֵי צַעַר כְּוָואוֹ בְּשַׁפּוּד אוֹ בְּמַסְמֵר וַאֲפִילּוּ עַל צִפּוֹרְנוֹ מְקוֹם שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה חַבּוּרָה רִיפּוּי בדַּהֲוָה כָּאֵיב לֵיהּ מִידֵּי וּסְלֵיק וְאַיְיתִי לֵיהּ סַמָּא חֲרִיפָא וְאַחְוְורֵיהּ לְבִישְׂרֵיהּ דִּצְרִיךְ לְאוֹתֹבֵי לֵיהּ סַמָּא לְאַנְקוֹטֵיהּ גַּוְונָא דְּבִישְׂרֵיהּ. שֶׁבֶת גדְּהַדְּקֵיהּ בְּאִינְדְּרוֹנָא וּבַטְּלֵיהּ דבּוֹשֶׁת דְּרַק לֵיהּ בְּאַפֵּיהּ.: שֶׁבֶת רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִילּוּ הוּא שׁוֹמֵר קִישּׁוּאִין.: תָּנוּ רַבָּנַן שֶׁבֶת רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִילּוּ הוּא שׁוֹמֵר קִישּׁוּאִין וְאִם תֹּאמַר לָקְתָה מִדַּת הַדִּין דְּכִי מִיתְּפַח הַאי גַּבְרָא לָאו אַגְרָא דְּשׁוֹמֵר קִישּׁוּאִים הוּא שָׁקֵיל אֶלָּא דָּלֵי דַּוְולָא וְשָׁקֵיל אַגְרָא אִי נָמֵי אָזֵיל בשליח וְשָׁקֵיל אַגְרָא. מִדַּת הַדִּין לֹא לָקְתָה שֶׁכְּבָר נָתַן לוֹ דְּמֵי יָדוֹ וּדְמֵי רַגְלוֹ. אָמַר רָבָא הקִטַּע אֶת יָדוֹ נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי יָדוֹ וְשֶׁבֶת רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִילּוּ הוּא שׁוֹמֵר קִישּׁוּאִין ושִׁיבֵּר אֶת רַגְלוֹ נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי רַגְלוֹ וְשֶׁבֶת רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִילּוּ הוּא שׁוֹמֵר אֶת הַפֶּתַח. זסִימֵּא אֶת עֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי עֵינוֹ וְשֶׁבֶת רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִילּוּ הוּא מַטְחִינוֹ בְּרֵיחַיִם חחֵירְשׁוֹ נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי כוּלּוֹ. בָּעֵי רָבָא קִטַּע אֶת יָדוֹ וְלֹא אֲמָדוּהוּ שִׁיבֵּר אֶת רַגְלוֹ וְלֹא אֲמָדוּהוּ סִימֵּא אֶת עֵינוֹ וְלֹא אֲמָדוּהוּ וּלְבַסּוֹף חֵירְשׁוֹ מַהוּ מִי אָמְרִינַן כֵּיוָן דְּלָא אֲמָדוּהוּ בְּחַד אוּמְדָּנָא סַגִּי לֵיהּ וְיָהֵיב לֵיהּ דְּמֵי כוּלֵּיהּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי אוֹ דִלְמָא חֲדָא חֲדָא אָמְדִינַן וְיָהֲבִינַן לֵיהּ. נָפְקָא מִינֵּיהּ טדְּבָעֵי לְמִיתַּב לֵיהּ צַעַר וּבוֹשֶׁת דְּכֹל חֲדָא וַחֲדָא נְהִי דְּנֶזֶק וְרִיפּוּי וְשֶׁבֶת דְּכֹל חֲדָא וַחֲדָא לָא יָהֲבִינַן לֵיהּ דְּכֵיוָן דְּקָא יָהֵיב לֵיהּ דְּמֵי כוּלֵּיהּ כְּמַאן דְּקַטְלֵיהּ דָּמֵי וְהָא יְהַיב לֵיהּ דְּמֵי כוּלֵּיהּ צַעַר וּבוֹשֶׁת מִיהַת דְּכֹל חֲדָא וַחֲדָא יָהֵיב דְּהָא הֲוָה לֵיהּ צַעַר וּבוֹשֶׁת. וְאִם תִּימְצֵי לוֹמַר כֵּיוָן דְּלֹא אֲמָדוּהוּ יקָא יָהֵיב לֵיהּ דְּמֵי כּוּלֵּיהּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי אֲמָדוּהוּ מַהוּ מִי אָמְרִינַן כֵּיוָן דַּאֲמָדוּהוּ חֲדָא חֲדָא בָּעֵי לְמִיתַּב לֵיהּ אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דְּלָא שַׁלֵּים יָהֵיב לֵיהּ דְּמֵי כוּלֵּיהּ כתֵּיקוּ. בָּעֵי רַבָּה שֶׁבֶת הַפּוֹחַתְתּוֹ בְּדָמִים מַהוּ הֵיכִי דָּמֵי כְּגוֹן שֶׁהִכָּהוּ עַל יָדוֹ וְצָמְתָה יָדוֹ וְסוֹפָהּ לַחֲזוֹר מַאי כֵּיוָן דְּסוֹפָהּ לַחֲזוֹר לָא יָהֵיב לֵיהּ וְלָא מִידֵּי אוֹ דִלְמָא הַשְׁתָּא מִיהַת אַפְחֲתֵיהּ. תָּא שְׁמַע להַמַּכֶּה אָבִיו וְאִמּוֹ וְלֹא עָשָׂה בָּהֶן חַבּוּרָה וְהַחוֹבֵל בַּחֲבֵירוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִיםמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
E/ע
הערותNotes
החובל
{רי״ף בבא קמא ל:}
{שמעתא דשבת במקום נזק}
כתוב בספר המאור, וא״ת לקתה מדת הדין, דכי מיתפח האי גברא וכו׳, עד סיפא.
אמר הכותב: תמה אני למה האריך והרבה כל אלו הדברים.
וכמדומה לי שכך הוא תורף פירושו. ששמין אותו כשהוא חולה כמה הוא שוה וכמה היה שוה. ונמצא בפחת דמיו הפחת שיש בין המלאכה הראשונה החשובה שהיה עושה ובין הדולא שהיה עושה לאחר שיתרפא וגם דמי בטול הדולא, שהוא בטל לגמרי מחמת חליו, שהלוקחו פוחת דמיו מפני בטול חוליו. הלכך, אינו מפסידו כלום אחר דמי ידו אלא דמי שמירת קישואין, שהלוקח אותו אינו לוקחו לשמור קישואין עם מלאכתו האחרת שהיה עושה. והוא יכול לומר, עכשיו אני בטל מאותה מלאכה הראשונה ונתת לי דמים בדמי היד, אבל הייתי עושה עוד מלאכה אחרת עמה וצריך אתה ליתן לי דמי אותה מלאכה, ונותן לו.
ואם כך הוא מפרש, אין פירושו נכון. שאילו היו שמין אותו כשהוא חולה כמה שוה בשוק, פשיטא שלא לקתה מדת הדין לגבי ניזק אלא לקתה לגבי מזיק. והיה לו לשאול, למה ישלם כל כך, ולומר, מפני שהיה יכול לעשות עם מלאכתו הראשונה ויכול לעשותה כשיתרפא ועכשיו הוא בטל ממנה.
ובודאי, מעיקרא נמי ידע המקשה נזק היאך שמין אותו. וכיון שכשהוא חולה שמין אותו, היאך אמר שלקתה מדת הדין לגבי ניזק. ואם טעה בשומת הנזק, היה לו לפרשה. והוא השיב סתם: שהרי נתן לו דמי ידו. ואין שבת קטנה בכלל דמי ידו אלא בכלל פחת דמי חליו, ששמין אותו כמה היה שוה בריא ביד וכמה הוא שוה חולה בלא יד.
ועוד, שאי אפשר לומר כן שיהו שמין אותו כשהוא חולה כמה שוה, שאם כן נמצאת פוגם מזיק. שאין אדם לוקח עבד חולה אלא בפחות מכדי דמיו הרבה. שאין אדם רוצה להיות קונה אדון לעצמו שיהא צריך לשמש אותו עד שיתרפא, ושמא ימות. ואע״פ שאמדוהו בית דין לחיים, מכל מקום דמיו פחותין הם ביותר. ודמי למאי דאמרינן (בבלי ב״ק פ״ו.) בהכהו על ידו וצמתה וסופה לחזור, שאין שמין לו פחת דמיו הואיל וסופו לחזור. ואף כאן נמי פחת הדמים שמחמת החולי סופו לחזור כשיתרפא. ואפילו למאן דפליג התם, הכא מודה שאין שמין לעולם עבד חולה, שאם כן אתה מחייבו דמי נזק על שבתו, שהוא פחת דמיו.
ועוד, דקשיא עליה הא דאמר רבא: כאילו מטחינו בריחים. דלא אפשר לעסוק במלאכתו בידו אחת ובשנית יטחון. ומה שאמר, אפשר לעשות על ידי הדחק, בחיי ראשי נראה שלא טחן מעולם. שהיא המלאכה הכבדה שבכל המלאכות, כדאמרינן בעלמא (קידושין ל״א.) על דרך גוזמא: ויש מטחינו בריחים ומביאו לחיי העולם הבא.
ושמירת הקישואין עצמה אי אפשר לעשותה עם מלאכתו הראשונה, שהרי צריך1 להלך סביב ערוגת הקשואין. שהרי אמרו בגמרא, נקטע רגלו רואין אותו כאילו הוא שומר על הפתח, ואילו שומר קשואין לא, דלא אפשר ליה לשמור קשואין.
ועוד, אם היה דרכו מתחלה לעשות במלאכה2 זו הקלה עם מלאכתו הגדולה, הלוקחו ודאי ישוב3 לו וירבה בדמים בשבילה וימעט דמים כנגדה כל ימי החולי, ונמצא הכל בכלל הנזק ואינו משלם שבת.
ואינו ברור בדברי בעל המאור ז״ל במקום זה. ושמא הוא מפרש שאין שמין לו דמי ידו אלא לאחר שיבריא. כלומר, שמעכשיו אומדים אותו כמה יהיה שוה לאחר שיבריא והוא קטוע וכמה היה שוה כשהוא שלם, כמו שאנו מפרשים. ואם כן, לעולם מדת הדין לקתה בשלא ישלם לו דמי הדולא שיהיה ראוי לעשות או אפילו דמי נוקב מרגליות, אם כך היה אומנתו, שאפילו הקטע ברגלו יכול לנקוב מרגליות לכשיבריא, ועכשיו הוא בטל מהם ולא ישלם לו דמיהן.
ומצינו בירושלמי (ירושלמי ב״ק ח׳:ג׳) דאמרי הכי – הכא את אמר: רואין אותו כאילו שומר קשואין. והכא את אמר: אם היה עושה מנה ביום נותן לו מנה ביום, סלע ביום נותן לו סלע ביום. אמר רבי יצחק: תרין שבתין אינון. הכהו על ידו וקטעה אין רואין אותו4 כאילו הוא חגר ושומר קשואין, שכבר נתן לו דמי ידו ודמי רגלו. ואם כוואו על כף רגלו וצבת על כף ראשו וצבת או שהטיל עליו שלג או צונן במקום שאינו נראה, חייב לרפאותו, והשבת רואין אותו, אם היה עושה מנה ביום נותן לו מנה ביום, סלע ביום נותן לו סלע ביום. וכלשון הזה שנויה בתוספתא (תוספתא ב״ק ט׳:א׳). ולמדנו מכאן ששמירת הקשואין לאחר שהוא חגר הוא.
ולשון מיתפח ואזיל בשליחותא שהקשה לו אינו עיקר בספרים. ולא גרסינן ליה בפר״ח וכן בספרים המוגהים הבאים מספרד. ומישיבתו של ר״ח ורבינו חושיאל אביו ז״ל מצאתי דלא גרסינן ליה. וכן בנוסחאות ישנות שבספרד ראיתי דלא כתיב בהו הכי, ומונה בהן בגליונים, פירוש, דכי מיתפח וכו׳, שאינו עיקר גמרא כלל.
מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.
הערות
1 תבה זו תוס׳ ואיננה בדפ״ר ונראה יותר שהתבה שהרי צ״ל: שצריך
2 הגהת הב״ח: צ״ל מלאכה
3 הגהת הב״ח: צ״ל יחשוב
4 חסר מכאן התבות: כאילו עושה מנה ביום אלא רואים אותו עי״ש
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144