^א לפנינו: איסורא דא״א ואין דבר שבערוה פחות משנים, ועיין בסמוך הערה 13.

^ב נראה שכצ״ל. בנדפס ובכי״א חסרו כאן כמה שורות.

^ג עיין בחידושי רבינו למסכת גיטין דף ב ע״ב בד״ה אבל הכא, שכתב: ואי גרסינן ליה (= איסורא דא״א הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים) הכי גרסינן והוי דבר שבערוה וכן נמי בפרק האשה רבה ופי׳ דחדא ועוד קאמרינן ולא נהירא. וצ״ע מה שמסיים שם ולא נהירא. וכ״פ הרשב״א גיטין שם.

^ד דעת רבינו כאן דאין דבר שבערוה פחות משנים אפי׳ בלא איתחזיק איסורא, וכ״כ רבינו בגיטין ב ב. אבל שיטת המהרי״ק בשורש עב, דע״א בלא איתחזיק איסורא נאמן גם בדבר שבערוה, ועיי״ש שרצה לפרש כן בדברי התוס׳ גיטין שם, ועי׳ בבית הלוי ח״ב סי׳ לז מה שתמה עליו בזה. ועי׳ בש״ש שמעתא ו פ״ג שהביא מתשובת מיימוני הל׳ אישות סי׳ ג שדעתו ג״כ כשיטת מהרי״ק. וכ״כ בבית הלוי שם, ועיי״ש שהוכיח כן מן המרדכי פרק מצות חליצה, ושכ״כ בשו״ת מהרש״ל סי׳ כא. ועיי״ש בבית הלוי שדייק מהרשב״א כאן דס״ל כהמוהרי״ק, אך מדבריו בחולין י ב משמע לא כן, וכן בגיטין ב ב משמע ברשב״א דס״ל כרבינו, דפירש שם חדא ועוד קאמר כמש״כ רבינו כאן ושם. ועיין מש״כ בענין זה הישרש יעקב, וע״ע בכתב סופר גיטין ב ב שהביא דברי רבינו כאן והקשה דבריו אהדדי ממש״כ בגיטין סד א הובאו דבריו בר״ן שם. וכבר הק׳ כן האחרונים על דברי הר״ן שסתר עצמו ממש״כ בקידושין סב. וכה״ק בשו״ת רע״א סי׳ קכד. וע״ע בזה בבית הלוי הנ״ל. ועי׳ מש״כ בזה המחנה אפרים הל׳ עדות סי׳ יא.

^ה קידושין סו ב.

^ו שם סה א.

^ז בנדפס: אתא. בכת״י א: דהיינו.

^ח וכה״ק תוס׳ בגיטין ב ב ד״ה עד אחד נאמן באיסורין, בסוף הדיבור. ועיי״ש מה שתירצו, ובמהרש״א שם שפירש דבריהם. ועיין בדברי רבנו שם שהביא דברי התוס׳. ועיין מש״כ ברשב״א כאן.

^ט וכ״כ רבנו בגיטין שם ד״ה ע״א נאמן באיסורים, באחד מן התירוצים.

^י תירוץ זה לא כתב רבינו בגיטין שם. ושם כתב תירוץ אחר: התם א״א שתביא עדים לפסיקת זיבתה ונדתה ולספירתה ולטבילתה לפיכך האמינתה תורה ואין למדין ממנה לשאר עדיות שאין דנין אפשר משאי אפשר.

^כ בכי״א: ותמיה אני. בנדפס: ותמיה לי.

^ל בנדפס הגיה במרובעות: וא״נ נימא. ובחולין י ב כתב רבינו: וי״ל שהן נאמנים משום דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ובידם היה לתקן ולשחוט שחיטה הראוייה אע״פ שעכשיו אין בידו לתקן נאמנין. ואולי גם כאן כונת רבינו משום רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן.

^מ בנדפס הוסיף במרובעות: ובודאי פשיטא דמהימן.

^נ וכ״כ רבינו בחולין י ב ד״ה ע״א נאמן באיסורין. וברשב״א כאן הביא דברי רבינו בשם י״מ, ועיי״ש משה״ק ע״ז. וכ״ה בריטב״א. בנדפס ובכי״א חסר המלה ״בכל״ איסורין וכן הובאו דברי רבינו ברשב״א: בכל איסורין, כלומר אפילו באיתחזיק איסורא.