גמרא
פירוש
איֵשׁ חוּפָּה לִפְסוּלוֹת וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֵין חוּפָּה לִפְסוּלוֹת.
אָמַר שְׁמוּאֵל וּמוֹדֶה לִי אַבָּא בְּתִינוֹקֶת פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד הוֹאִיל וְאֵין לָהּ בִּיאָה אֵין לָהּ חוּפָּה.
אָמַר רָבָא אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא בבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד מִתְקַדֶּשֶׁת בְּבִיאָה גוְאִם בָּא עָלֶיהָ יָבָם קְנָאָהּ דוְחַיָּיבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ הוּמְטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ לְטַמֵּא מִשְׁכָּב תַּחְתּוֹן כְּעֶלְיוֹן.
ונִשֵּׂאת לְכֹהֵן אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה זבָּא עָלֶיהָ אֶחָד מִכׇּל הַפְּסוּלִין פְּסָלָהּ.
בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד הוּא דְּמִפַּסְלָה בְּבִיאָה מִפַּסְלָה בְּחוּפָּה הָא פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד דְּלָא מִפַּסְלָה בְּבִיאָה לָא מִפַּסְלָה נָמֵי בְּחוּפָּה שְׁמַע מִינַּהּ.
אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא יֵשׁ חוּפָּה לִפְסוּלוֹת בָּאנוּ לְמַחְלוֹקֶת רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹןמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
רב אמר יש חופה לפסולות – פרש״י ז״לא, בחופה שלא קדשה מעיקרא ולא בא עליה. ונראה מלשון פירושו, דבין לרב בין לשמואל חופה בלא קדושין אינה קונה, אלא מאן דאמר יש חופה, משום דכיון דקרובה לביאה פסלהב. ואין פירוש זה נכון, משום דכיון דלא קנה, אינו בדין שתפסל, שאף לכשרות אין חופה בכיוצא בזו. ועוד דהא לקמןג מייתינן יש חופה לפסולות, מחופה דבתר קדושיןד. ובתוספותה אמרו, דכולי עלמא כרב הונא סבירא להו, דאמר בפ״ק דקדושיןו, חופה קונה מק״ו, ולפיכך אמר רב יש חופה לפסולות. ואפילו לדברי המכשיר בארוסין, בחופה כיון שנעשית נשואה, מודה דפסולה מתרומה דבי נשא, וכל שכן שאינה אוכלת בבת ישראל לכהן. ושמואל סבר, אין חופה לפסולות, ואע״פ שחופה קונה בכשרות מק״ו, הני מילי חופה שראויה לביאה, דחופה משום חיבת ביאה היא קונה, אבל חופה שאינה ראויה לביאה אינה קונה, ואפילו לאחר קדושין אינה אשתו לכל דבר. ורמי בר חמא פליג אדרב ואדשמואל, ואמר דבמחלוקת היא שנויה, וסבירא ליה לרמי דקונה, אבל לפסלה מן התרומה במחלוקת שנויה. ופוסלתז משום משמרת לביאה פסולה. ודחינן ממאי, לעולם כדשמואל, ואפילו לר׳ מאיר אינה פוסלת משום שאינה קונהח, כיון דפסולה היא. אי נמי קונהט כרב, ועד כאן לא אמרי רבי אלעזר ור׳ שמעון אלא בקדושין, אבל חופה קונה ופוסלת, והא דאמרינןי אלא אי איכא למימר בפלוגתא דהני תנאי, דת״ק אמר אוכלות משלו ואוכלות בתרומה, ומשמע בת ישראל לכהן אוכלת, קסבר חופה פסולה קונה. ומיהו לא כרב אתיא, דאיהו אמר פוסלת, והאי תנא סבר מאכלת נמי. אלא מרבי ישמעאל דקאמר אינה מאכלת, ולאו מינה דייקינן דאכתי פוסלת מנא לןכ, אלא שום דמדמי חופה לביאה, ש״מ מיפסל נמי פוסלת, וכך פירש״י בזהל. וגם זה הפירוש אינו מתקבל, משום דלא אשכחן מאן דאמר חופה קונה אלא רב הונא, ואם כן נימא דרב היא ודשמואל נמי היאמ. ועוד מדמקשינן אדרמי בר חמאנ, דילמא עד כאן לא אמר רבי מאיר התם אלא בקדושין דקני לה אבל חופה דלא קני לה לא, ש״מ מילתא דפשיטא היא דבחופה לא קני לה, והוה לן למימר אבל חופה פסולה דילמא לא קניאס. עוד קשה לי, כיון דרב ושמואל בעיקר חופה פסולה פליגי אם קונה או אינה קונה, היכי מייתי לה רמי בר חמא באנו למחלוקת ר׳ מאיר ורבנן לפסול תרומה בלחוד ודכולי עלמא קונה היא. ועוד דתנאי דר׳ ישמעאל לא מתפרש להו כלל, דהא אפילו בדר׳ ישמעאל איכא למימר קונה ופוסלת, מדמדמה לה לביאה, ואיכא למימר אינה קונה כלל. ועוד מסוגיא דרב ששת דאמר יש חופה לפסולות, ומשמע לפסול כרב, ולא מייתי להע אלא שקונה, ואתיא כת״ק דר׳ ישמעאל דאמר קונה ומאכלת, וכולא שמעתא סרוכה ומתבלבלת בפי׳ הנזכר.
ורבינו תם ז״לפ מפרש, דהכא בחופה שאחר הקדושין, ולענין מתניתין פליגי, דתנןצ נתארמלו או נתגרשו מן הנשואין פסולות מן האירוסין כשרות, דרב אמר יש חופה לפסולות, וכמי שנבעלו דמי, ואע״פ שנתארמלו או נתגרשו פסולות לעולם. ושמואל אמר אין חופה לפסולות, ואם נתארמלו כמן האירוסין הוא וכשרות, ולדברי ר׳ אלעזר ור׳ שמעון אפילו לא נתגרשוק אוכלות. ורמי בר חמא סבר כתנאי, לרבי מאיר דאית ליה אפילו באירוסין גרידי משמרת לביאה פסולה אינה אוכלת, זו שנתקרבה יותר לביאה פסולה, פסולה לכולם כמי שנבעלה. ולרבי אלעזר ור׳ שמעון דלית להו משמרת אף זו כשירה, ואפילו מעתה היא אוכלת. כדתני׳ בסמוךר אוכלות משלו ואוכלות בתרומה, משום דאין חופה לפסולות. וא״ת בשלמא מתניתין בבת כהן אוכלת משום אביה, אלא דברייתא כיון דקתני אוכלות משלו ואוכלות בתרומה, משמע דבבית בעלה אוכלת, וכיון דאין חופה לפסולות, ארוסה אינה אוכלת. איכא למימר, אע״פ שאין חופה לפסולות לפוסלן, כיון שנכנסו לחופה אוכלות משלו ואוכלות בתרומה, דליכא תו למגזר לא משום דעולא ולא משום סימפוןש. ור׳ ישמעאל דאמר, כל שאין ביאתה מאכילתה אין חופה מאכילתה, משום דקסבר יש חופה ונפסלות, שאלו אין חופה בדין הוא שיאכלו כדפרישית. והא דאמרינןת אין כספה מאכילתה מיבעי ליה, לאו שיאכילנה בשלו, אלא לומר שאינה נפסלת, וכל שביאתהא פוסלתה כספה פוסלתה. אי נמי, מתניתא אליבא דמשנה ראשונה, וקמ״ל שאע״פ שאין חופה לפסולות, אוכלות משלו ואוכלות בתרומה, דהוה ליה כהגיע זמן ולא נשאו.
ובפירוש ר״ח ז״ל, רב אמר יש חופה לפסולות, כגון אלמנה לכהן גדול וכיוצא בה, שנכנסו לחופה בלא קדושין ולא נבעלו, או בקדושין וחופה ואע״פ שלא נבעלו, ע״כב.
ובירושלמיג מצינו, אמר ר׳ יוסי ב״ר בון ולא סוף דבר מן הנשואין, אלא נבעלו בין מן הנשואין בין מן האירוסין פסולות, לא נבעלו בין מן האירוסין בין מן הנשואין כשירות. והא מילתא דידהו אתיא כשמואל, דאמר אין חופה לפסולות. אבל קשה לי, דתניא בתוספתאד, לא נבעלו אע״פ שנכנסו לחופה הרי אלו כשירות לכהונה. וקשיא לרב, אלא מדלא מקשו מינה בגמרא, ש״מ קים להו בה דלאו מתריצתא היא. ואף בזה השמועה דחוקה מאוד, ופשטיה דרב ששת ממתניתין לא אתי שפיר, דמנ״ל מינה לעשותה כבעולה לפסול לה.
ולי נראה, דהכי מיפרשא שמעתא כולה, רב אמר יש חופה לפסולות, ואפילו בפסולי קהל לישראל, כדרך שיש חופה לכשרות ליורשן ולידון בחנק ולהאכילן בתרומה, לדעת רבי אלעזר ור׳ שמעון דמתניתין, וגובה כתובה ממנו, אלא שאינו מטמא לה דרחמנא מיעטהה. ושמואל אמר אין חופה לפסולות כלל, אלא הרי היא כארוסה לעולם, ואין לך נשואין בפסולות אלא ביאה ממש, הא בביאה מודה שמואל, דאי לא תימא הכי אלא נשואין בפסולות ליכאו, ועוד אשתו פסולה דמיעט רחמנא מטומאה ל״לז. אמר רמי בר חמא, חופה עושה נישואין בפסולותח, מחלוקת ר׳ מאיר ור׳ אלעזר ורבי שמעון, לר׳ מאיר דאמר קדושי איסור פוסלין את הכשירה מתרומתה, משום שמשמרת להיפסל, חופה שלא אמרו שהיא עושה נשואין אלא משום שמזדמנת לביאה של בעל, כשאותה הביאה פסולה אינה אלא פוסלת, שהרי יותר משמרת לביאה פסולה, ולא פסלה מתרומה שהרי פסולה ועומדת היא משעת קדושין, אלא לומר שאין חופה זו אלא פסול שלה, שהיא מזמנת עצמה לביאה פסולה. ומשכחת בה פוסלת ממש, למאן דאמרט שכבר אכלה אמרינן אפילו לר׳ מאיר, כגון שהגיע זמן ואכלה כמשנה ראשונה שאוכלת בימי האירוסין, ואם הוסיף בה חופה אינה אוכלת, כמי שקדשה מעתה, שפוסלה משום קנין שהוסיף בה. לרבי אלעזר ורבי שמעון דלא קפדי בשמור ביאה פסולה, אף חופה של פסולות קונה, ואוכלת נמי בשבילה כשאר הכשרות, עד שיפסלנה בביאה. ואקשינן, ממאי דילמא עד כאן לא אמר רבי מאיר שימור דביאה פסולה פוסל ואינו מכשיר, אלא בשעה שקונה אותה כגון בקדושין, שכיון שמעתה הוא קונה אותה להיות שומרת לו לביאה פסולה, אותו שמור פוסל הוא, אבל חופה שכבר קנה אותה, מודה דעושה נישואיןי, דמאי פסול מוסיף בה. ועד כאן לא קאמרי רבי אלעזר ורבי שמעון התם, אלא בקדושין דלא קרבי לביאה, אבל חופה דקרבה לביאה, וכל עצמה לא תקנוה אלא משום קורבה זו, הכי נמי דלא אכלה בתרומה שלו. ואיפשר דאפילו בשל אביה, דאע״פ שאין חופה פסולה קונה, גזרו בה משום דקרבה לביאה. והינו דקאמרי׳ בגמרא בדר״מ, אבל חופה דלא קנה לא, ולא אמרי׳ אכלה, ובדר״א אמרי׳ ה״נ דלא אכלה, משום דלר״מ פסולה ועומדת היא לתרומה, ולר׳ אלעזר אוכלת. ושאר השמועה פשוטה היאכ. אמר רבא אף אנן נמי תנינא וכו׳ – פירש רש״י ז״לל, דאין ביאתה פוסלתה, וכיון דאין ביאתה פוסלתה כל שכן שאין חופתה פוסלתה. ולא נהירא, מדאמר שמואל הואיל ואין לה ביאה, שמע מינה מילתא פשיטא היא דאין לה ביאה, ותנןמ נמי פחות מיכן כנותן אצבע בעין. אלא סיוע, מדקתני נשאת לכהן אוכלת בתרומה, אלמא בת שלש שנים אין, אבל פחות מיכן אם מסרה אביה לחופה אינה קונה ואינה אוכלת בתרומה. ודאמרינן בת שלש הוא דמיפסלא בביאה, אסוקי מילתא היא, כלומר כיון דכל שאין לה ביאה אין לה חופה להאכילה בתרומה, אף לפסול אינה נפסלתנ.מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב שמואל דיקמן. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.
ורבינו תם ז״לפ מפרש, דהכא בחופה שאחר הקדושין, ולענין מתניתין פליגי, דתנןצ נתארמלו או נתגרשו מן הנשואין פסולות מן האירוסין כשרות, דרב אמר יש חופה לפסולות, וכמי שנבעלו דמי, ואע״פ שנתארמלו או נתגרשו פסולות לעולם. ושמואל אמר אין חופה לפסולות, ואם נתארמלו כמן האירוסין הוא וכשרות, ולדברי ר׳ אלעזר ור׳ שמעון אפילו לא נתגרשוק אוכלות. ורמי בר חמא סבר כתנאי, לרבי מאיר דאית ליה אפילו באירוסין גרידי משמרת לביאה פסולה אינה אוכלת, זו שנתקרבה יותר לביאה פסולה, פסולה לכולם כמי שנבעלה. ולרבי אלעזר ור׳ שמעון דלית להו משמרת אף זו כשירה, ואפילו מעתה היא אוכלת. כדתני׳ בסמוךר אוכלות משלו ואוכלות בתרומה, משום דאין חופה לפסולות. וא״ת בשלמא מתניתין בבת כהן אוכלת משום אביה, אלא דברייתא כיון דקתני אוכלות משלו ואוכלות בתרומה, משמע דבבית בעלה אוכלת, וכיון דאין חופה לפסולות, ארוסה אינה אוכלת. איכא למימר, אע״פ שאין חופה לפסולות לפוסלן, כיון שנכנסו לחופה אוכלות משלו ואוכלות בתרומה, דליכא תו למגזר לא משום דעולא ולא משום סימפוןש. ור׳ ישמעאל דאמר, כל שאין ביאתה מאכילתה אין חופה מאכילתה, משום דקסבר יש חופה ונפסלות, שאלו אין חופה בדין הוא שיאכלו כדפרישית. והא דאמרינןת אין כספה מאכילתה מיבעי ליה, לאו שיאכילנה בשלו, אלא לומר שאינה נפסלת, וכל שביאתהא פוסלתה כספה פוסלתה. אי נמי, מתניתא אליבא דמשנה ראשונה, וקמ״ל שאע״פ שאין חופה לפסולות, אוכלות משלו ואוכלות בתרומה, דהוה ליה כהגיע זמן ולא נשאו.
ובפירוש ר״ח ז״ל, רב אמר יש חופה לפסולות, כגון אלמנה לכהן גדול וכיוצא בה, שנכנסו לחופה בלא קדושין ולא נבעלו, או בקדושין וחופה ואע״פ שלא נבעלו, ע״כב.
ובירושלמיג מצינו, אמר ר׳ יוסי ב״ר בון ולא סוף דבר מן הנשואין, אלא נבעלו בין מן הנשואין בין מן האירוסין פסולות, לא נבעלו בין מן האירוסין בין מן הנשואין כשירות. והא מילתא דידהו אתיא כשמואל, דאמר אין חופה לפסולות. אבל קשה לי, דתניא בתוספתאד, לא נבעלו אע״פ שנכנסו לחופה הרי אלו כשירות לכהונה. וקשיא לרב, אלא מדלא מקשו מינה בגמרא, ש״מ קים להו בה דלאו מתריצתא היא. ואף בזה השמועה דחוקה מאוד, ופשטיה דרב ששת ממתניתין לא אתי שפיר, דמנ״ל מינה לעשותה כבעולה לפסול לה.
ולי נראה, דהכי מיפרשא שמעתא כולה, רב אמר יש חופה לפסולות, ואפילו בפסולי קהל לישראל, כדרך שיש חופה לכשרות ליורשן ולידון בחנק ולהאכילן בתרומה, לדעת רבי אלעזר ור׳ שמעון דמתניתין, וגובה כתובה ממנו, אלא שאינו מטמא לה דרחמנא מיעטהה. ושמואל אמר אין חופה לפסולות כלל, אלא הרי היא כארוסה לעולם, ואין לך נשואין בפסולות אלא ביאה ממש, הא בביאה מודה שמואל, דאי לא תימא הכי אלא נשואין בפסולות ליכאו, ועוד אשתו פסולה דמיעט רחמנא מטומאה ל״לז. אמר רמי בר חמא, חופה עושה נישואין בפסולותח, מחלוקת ר׳ מאיר ור׳ אלעזר ורבי שמעון, לר׳ מאיר דאמר קדושי איסור פוסלין את הכשירה מתרומתה, משום שמשמרת להיפסל, חופה שלא אמרו שהיא עושה נשואין אלא משום שמזדמנת לביאה של בעל, כשאותה הביאה פסולה אינה אלא פוסלת, שהרי יותר משמרת לביאה פסולה, ולא פסלה מתרומה שהרי פסולה ועומדת היא משעת קדושין, אלא לומר שאין חופה זו אלא פסול שלה, שהיא מזמנת עצמה לביאה פסולה. ומשכחת בה פוסלת ממש, למאן דאמרט שכבר אכלה אמרינן אפילו לר׳ מאיר, כגון שהגיע זמן ואכלה כמשנה ראשונה שאוכלת בימי האירוסין, ואם הוסיף בה חופה אינה אוכלת, כמי שקדשה מעתה, שפוסלה משום קנין שהוסיף בה. לרבי אלעזר ורבי שמעון דלא קפדי בשמור ביאה פסולה, אף חופה של פסולות קונה, ואוכלת נמי בשבילה כשאר הכשרות, עד שיפסלנה בביאה. ואקשינן, ממאי דילמא עד כאן לא אמר רבי מאיר שימור דביאה פסולה פוסל ואינו מכשיר, אלא בשעה שקונה אותה כגון בקדושין, שכיון שמעתה הוא קונה אותה להיות שומרת לו לביאה פסולה, אותו שמור פוסל הוא, אבל חופה שכבר קנה אותה, מודה דעושה נישואיןי, דמאי פסול מוסיף בה. ועד כאן לא קאמרי רבי אלעזר ורבי שמעון התם, אלא בקדושין דלא קרבי לביאה, אבל חופה דקרבה לביאה, וכל עצמה לא תקנוה אלא משום קורבה זו, הכי נמי דלא אכלה בתרומה שלו. ואיפשר דאפילו בשל אביה, דאע״פ שאין חופה פסולה קונה, גזרו בה משום דקרבה לביאה. והינו דקאמרי׳ בגמרא בדר״מ, אבל חופה דלא קנה לא, ולא אמרי׳ אכלה, ובדר״א אמרי׳ ה״נ דלא אכלה, משום דלר״מ פסולה ועומדת היא לתרומה, ולר׳ אלעזר אוכלת. ושאר השמועה פשוטה היאכ. אמר רבא אף אנן נמי תנינא וכו׳ – פירש רש״י ז״לל, דאין ביאתה פוסלתה, וכיון דאין ביאתה פוסלתה כל שכן שאין חופתה פוסלתה. ולא נהירא, מדאמר שמואל הואיל ואין לה ביאה, שמע מינה מילתא פשיטא היא דאין לה ביאה, ותנןמ נמי פחות מיכן כנותן אצבע בעין. אלא סיוע, מדקתני נשאת לכהן אוכלת בתרומה, אלמא בת שלש שנים אין, אבל פחות מיכן אם מסרה אביה לחופה אינה קונה ואינה אוכלת בתרומה. ודאמרינן בת שלש הוא דמיפסלא בביאה, אסוקי מילתא היא, כלומר כיון דכל שאין לה ביאה אין לה חופה להאכילה בתרומה, אף לפסול אינה נפסלתנ.מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב שמואל דיקמן. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.
הערות
א ד״ה יש חופה.
ב מש״כ רבינו שכך נראה מפירש״י, נראה שכונתו למש״כ רש״י לקמן נח א ד״ה חופה, שכתב: חופה אינה קונה בלא כסף או שטר או קידושי ביאה כדאיתא בפ״ק דקידושין. הרי דרש״י פי׳ הסוגיא כמ״ד חופה לא קני, וכ״כ הריטב״א להוכיח מדברי רשי אלו. וכ״כ הרשב״א בהבנת רש״י. ואין זה כפי שהבינו התוס׳ ד״ה רב אמר, וכפי שהביאם רבינו בסמוך. וכ״כ המאירי לפרש דברי הגמ׳. וכ״מ דעת הרמב״ם שפסק בפ״ז מתרומות הכ״א דחופה בלא קידושין פוסלת אף שלא פסק כרב הונא. ועיין בתוס׳ חד מקמאי בפירושו הראשון.
ג נח א.
ד וכן הקשו הרשב״א והריטב״א. ועיין בקרן אורה.
ה ד״ה רב אמר. ובנדפס: ובתוספות אמרו [לפירש״י] דכו״ע.
ו ה א.
ז בנדפס הוסיף כאן במרובעות: לר״מ.
ח יישב רבינו כאן מה שקשה לפירוש התוס׳ אליבא דרש״י, דכיון דכולהו ס״ל כרב הונא, אמאי קאמר בגמ׳ לקמן נח א ״אבל חופה דלא קנה לא״, והרי איירינן הכא אליבא דרב הונא דס״ל חופה קונה. ולפירוש רבינו א״ש, דכאן איירי אליבא דשמואל דס״ל אין חופה לפסולות, וז״ש בגמ׳ חופה דלא קני, כלומר לפסולות. ומש״כ בגמ׳ לאחר מכן, ע״כ לא קאמרי וכו׳, איירי לרב, וכמו שפירש רבינו בסמוך. ועיין בריטב״א שנדחק בזה. ועיין בקרן אורה, שהקשה כן. ועיין מש״כ בזה הערוך לנר. והן הן הדברים שכתובים בתוס׳ ישנים אות א, וכ״ה בתוס׳ הרא״ש, דגרסינן: אבל חופה לא קני לה, בלא דלי״ת. ועי׳ מש״כ רבינו בסמוך שגם על פי׳ זה הקשה רבינו.
ט המלה ״קונה״, ליתא בכ״י א ובנדפס.
י לקמן נה א.
כ בכ״י א: ולאו מינה אתיא דאיהו אמר פוסלת והאי תנא סבר מאכלת נמי אלא מדר׳ ישמעאל דייקי׳ דאכתי פוסלת מנא לן. בנדפס תיקן במלים האחרונות: דייקינן דאינה אוכלת מנא לן. אך המעיין רואה שיש כאן כפילות של שורה מלעיל, והנכון כמו שהוא בכ״י ב כפי שהוא כאן וא״צ להגיה.
ל שם בד״ה אין חופתה מאכילתה.
מ וכעין זה הקשה ר״ת, מובא בתוד״ה רב.
נ לקמן נח א.
ס עי׳ לעיל הערה 111. ועיין בריטב״א מש״כ בזה.
ע בנד׳: ולא מייתי לה [מברייתא ראיה] אלא שקונה ואתיא [נמי] כת״ק דר׳ ישמעאל דאמר קונה ומאכלת [ודלא כרב]. ועיין בחידושי הרשב״א שגם כן הקשה קושיא זו.
פ מובא בתוד״ה רב אמר. ועיין בספר הישר לרבנו תם חלק התשובות סימן כא.
צ לעיל נו ב.
ק כ״ה בכת״י, ובנדפס: נתארמלו, וכ״ה ברשב״א עיי״ש שכתב: ואפילו לא נתארמלו אוכלות בתרומה דבי נשי.
ר לקמן נח א, וברשב״א: כדת״ק דר׳ ישמעאל.
ש וכ״כ תוס׳ שם ד״ה דהני תנאי. וכ״כ הרשב״א והריטב״א.
ת לקמן נח א.
א בנדפס: והא דאמרינן אין כספה מאכילתה מיבעי ליה [מאכילתה] לאו דוקא שיאכילנה בשלו אלא כלומר שאינה נפסלת [וה״פ] כל שביאתה וכו׳.
ב וכן הובאו דבריו ברשב״א, עי״ש שהאריך בזה. ועיין לעיל הערה 105, מש״כ בדעת הרמב״ם ועוד.
ג פ״ו סוף ה״ג.
ד פ״י סוף ה״א בשינוי. ועיין ברשב״א שהביא התוספתא בלשונה כפי שהיא לפנינו, ולבסוף מסיק: ואתיא כשמואל דאמר אין חופה לפסולות.
ה כדלעיל כב ב, ולקמן צ ב.
ו נראה שכונת רבינו לומר בתמיה, וכי יתכן שאין נישואין בפסולות, דכמו שתפסי קידושין למה לא יתפסו הנישואין.
ז עיין בקרן אורה שכתב, שיש לדחות ראיה זו, דיש לומר דאיצטריך קרא היכא דנפסלה תחתיו ועיי״ש שכתב ראיות נוספות. ועיין בריטב״א שהקשה מזה על דברי שמואל ועיי״ש מה שתירץ, ודבריו צ״ע כמו שהעיר כבר בקרן אורה. ועיין בתוס׳ ישנים אות ב.
ח בנדפס נוסף כאן בסוגריים מרובעות: לענין תרומה.
ט לקמן עה א.
י בנד׳ במקום המלים ״דעושה נישואין״ -- ״דלא פסלה״.
כ עיין בקרן אורה שכתב שהעיקר כפירוש רבינו, עיי״ש שביאר היטב דברי רבינו.
ל ד״ה הואיל ואין לה ביאה.
מ נדה מד ב.
נ עיין בריטב״א שכ׳ קושיא זו ותירוץ זה בשם התוס׳. ועיין ברשב״א שהביא קושיא זו בשם איכא דקשיא להו וגם התירוץ, והקשה על פירוש זה, כיון דנכנסה לחופה וכיון דליכא משום דעולא ומשום סימפון אף דל״ה חופה מ״מ אמאי לא תאכל בתרומה כיון דד״ת קנין כספו אוכלת. ועיין בתוד״ה נשאת, שכתבו כיון דלא בת ביאה לא בדיק לה, ובתוס׳ הרא״ש הוסיף, דמשו״ה לא מייתי ראיה מהכא דאין חופה לפחותה מבת ג׳. ועיין ברשב״א דמסיק כפירוש רש״י ושכן נראה מדברי הר״ח. ועיין במ״ל בפ״ג אישות הי״א שהאריך בדין זה אי חופת קטנה מבת ג׳ הויא חופה. ועיין בקרן אורה ובישרש יעקב מש״כ בזה.
הערות
Gemara
Peirush