גמרא
פירוש
בְּיוֹמֵי תַּלְיָא מִילְּתָא אֵשֶׁת אָח בְּבָנִים תליא רַחֲמָנָא.
אֶלָּא פָּרֵיךְ הָכִי מָה לְנִדָּה וְאֵשֶׁת אָח שֶׁכֵּן אֵין אוֹסְרָן מַתִּירָן תֹּאמַר בְּאֵשֶׁת אִישׁ שֶׁאוֹסְרָהּ מַתִּירָהּ.
אֶלָּא אָמַר כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הא דאמר רב הונא רמז ליבמה בחיי בעלהא מן התורה מנין – קשיא לי, הא הכל היו בכלל איסור אשת אח, כשפרט לך הכתוב אשת אח שאין לה בנים לאחר מיתת בעלה דשריא ומצוה, הא שאר כל הנשים כדקיימן קיימן, דאי לא תימא הכי, אלא איילונית ואשת אחיו שלא היה בעולמו נימא דשריין אע״ג דפטרינהו רחמנא מיבוםב. ואיכא למימר, כשפרט לך הכתוב אשת אח שאין לה בנים לאחר מיתת בעלה דמצוה, גלי שאין בכלל איסור אלא אשת אח במקום דליכא צד יבום, דהיינו יש לה בנים בחיי בעלה, אבל אין לה בנים אפילו בחיי בעלה, כיון שאלו עמדה אצלו סופה להתיבם, מתחלה לא חל עליה שם אשת אח כלל. ואם תאמר, יש לה בנים לאחר מיתת בעלה, למה לי לרבויא לקמןג. ההיא לא קשיא מידי, דכל שמא דאישותד צריך לריבויא בלאחר מיתה, כיון שנעקר ממנה אותו השם. וכן הצריכו רבוי לאשת אביו ולכלתו בפרק ד׳ מיתותה. אבל איילונית וסריס ליכא בהו צד יבום, ואשת אחיו שלא הי׳ בעולמו כיון דאיכא דין יבום גמור ואמר רחמנא לא ייבם ש״מ באיסוריה קאי, שהרי מתחלתה לא נראית לו וחל עליה שם אשת אח, כנ״לו. עוד יש לומר, כיון שכשפרט הכתובז אשת אח שאין לה בנים למצוה פרט, אי איפשר לומר הא שאר כולהו כדקיימי קיימי, אלא שארא דעלמא רשות נינהו, ומיהו כיון דרבי רחמנא לאיסורא קמייתא, אשת אח בחיי בעלה ולאחר מיתה וכן אשת אח מן האם, שמע מינה דכל שלא במקום מצוה כדקיימי קיימי, ומנייהו גמרינן לאיילונית וסריס ושלא היה בעולמו ולכל אשת אח שלא במקום מצוה דבכרת. והא דתניא בסיפראח, איש פרט לקטן, אשר יקח את אשת אחיו באשת אחיו מאביו הכתוב מדבר, אתה אומר באשת אחיו מאביו הכתוב מדבר או אינו אלא באשת אחיו אפילו מאמו, הדין נותן, הואיל ואסרט אחות אמו ואחות אביו ואסרי אשת אחיו, מה אחות אמו ואחות אביו בין מאב בין מאם אף אשת אחיו בין מאב בין מאם, ת״ל נדה היא, לא אמרתי אלא באשת אח שהיא כנדה, מה נדה יש לה איסור ויש לה התר, אף אשת אח יש לה איסור ויש לה התר, איזו היא אשת אח שיש לה איסור ויש לה התר, זו אשת אחיו מאביו, אם יש לה בנים אסורה אין לה בנים מותרתכ. הכי קתני, באשת אחיו מאביו כתיב, ואסרה הכתוב כשיש לה בנים לאחר מיתת בעלה, או אינו אלא לרבות אפילו אשת אח מן האם, שלא תאמר לא אסר הכתוב אלא מן האבל בחיי בעלה, והדין נותן לרבות אותה, שהרי מצינו שנקראת אחותו הלכך נקרא אחיומ נמי לאסור אשתו, אלא משום שאין ללמוד משם לגמרי הוצרך הכתוב לרבותה, ת״ל נדה היא, לא רבה הכתוב כאן אלא מן האב וזו היא בחיי בעלה. ואפשר שזו הברייתא היא ששנוי׳ כאן בגמרא ונשתבשה שםנ. אלא המערה בבהמה מהו – אי קשיא, ההיא נמי מהיקישא דר׳ יונה נפקא, דהא בהמה התם כתיבא. ויש לומר, כשהוקשו לנדה דומיא דנדה במינן, אבל שלא במינן אינן בכללס. והא דתנן [אמרו לו]ע מתה אשתו ונשא אחותה וכו׳ – איכא דמקשי, למה לי׳ לתנא למחשב כי רוכלא, ליתני תלתא ומותר בראשונה ובשלישית ואסור בשניה, ופריק, סד״א כיון דנפישי ערבוביא איכא הכא ויבא [ערבוב]פ ויבטל את השורה קמ״לצ.מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב שמואל דיקמן. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.
הערות
א בנדפס המלים ״בחיי בעלה״ מוקפים בסוגריים מרובעות, ונוסף כאן: שאסורה, בכתבי היד ליתא.
ב עיין בתוד״ה אלא רמז, מש״כ בזה, כנראה שהוקשה להם קושיית רבינו, וכ״כ במהר״ם בפירוש דברי התוס׳ ועיין בישרש יעקב ובקרן אורה.
ג נה א.
ד בכ״י א: דאיסור.
ה סנהדרין נג ב, נד א.
ו עיין ברשב״א שכ״כ בקיצור, וכן בריטב״א, ועיי״ש בריטב״א בד״ה מדאמר רחמנא. ועיין בקרן אורה מש״כ בדברי רבינו.
ז בכי״ב: התורה.
ח בכ״י א: בספרי, והוא בת״כ קדושים פי״ב ח בשינויים לשוניים.
ט בנדפס: ואמר.
י בנדפס: ואמר.
כ ע״כ לשון הסיפרא.
ל בכי״ב נוסף כאן: וזו היא.
מ בכ״י ב: אחיו נמי.
נ עיין בקרבן אהרן על תו״כ שם שכתב דמשבשתא היא, וכן בהגהות הגר״א הגיה כפי דברי הגמרא כאן. ועיי״ש בביאור הר״ש משאנץ והראב״ד מה שנדחקו בזה. ועיין לעיל ב א תוד״ה אשת אחיו מאמו, שהקשו כן על דברי התו״כ אלו ומה שכתבו בזה, ועיי״ש בעל״נ.
ס וכ״כ הרשב״א והריטב״א. ועיין מש״כ בזה בתוד״ה בזכור מהו, ועיין בערל״נ.
ע כ״ה בנדפס.
פ עפ״י כת״י ב, וכ״ה ברשב״א.
צ וכ״כ תוד״ה אמרו לו, ברשב״א ובריטב״א.
הערות
Gemara
Peirush