Ramban Shevuot 31b – רמב"ן שבועות לא:‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

אֲמַר לְהוּ רַב פָּפָּא אִי מִפִּקָּדוֹן גָּמְרִי לַהּ רַבָּנַן דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּדוּן מִינַּהּ וּמִינַּהּ. אֶלָּא הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבָּנַן דְּמַיְיתוּ לַהּ בְּקַל וָחוֹמֶר וּמָה מִפִּי אֲחֵרִים חַיָּיב מִפִּי עַצְמוֹ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן. וּמִדְּמַיְיתוּ לַהּ מִקַּל וָחוֹמֶר דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן מָה מוּשְׁבָּע מִפִּי אֲחֵרִים בב״דבְּבֵית דִּין אִין שֶׁלֹּא בב״דבְּבֵית דִּין לָא אַף מוּשְׁבָּע מִפִּי עַצְמוֹ בִּפְנֵי ב״דבֵּית דִּין אִין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי ב״דבֵּית דִּין לָא. אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְרַב פָּפָּא מִי מָצֵית אָמְרַתְּ דְּלָאו בְּדוּן מִינַּהּ וּמִינַּהּ פְּלִיגִי וְהָתְנַן גַּבֵּי פִּקָּדוֹן שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן נוֹהֶגֶת בַּאֲנָשִׁים וּבְנָשִׁים בִּרְחוֹקִין וּבִקְרוֹבִין בִּכְשֵׁרִין וּבִפְסוּלִין בִּפְנֵי ב״דבֵּית דִּין וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי ב״דבֵּית דִּין מִפִּי עַצְמוֹ וּמִפִּי אֲחֵרִים אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּכְפּוֹר בּוֹ בב״דבְּבֵית דִּין דִּבְרֵי ר״מרַבִּי מֵאִיר וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים בֵּין מִפִּי עַצְמוֹ וּבֵין מִפִּי אֲחֵרִים כֵּיוָן שֶׁכָּפַר בּוֹ חַיָּיב. מוּשְׁבָּע מִפִּי אֲחֵרִים בְּפִקָּדוֹן מְנָא לְהוּ לְרַבָּנַן דְּחַיָּיב לָאו דְּגָמְרִי לַהּ מֵעֵדוּת וּשְׁמַע מִינַּהּ בְּדוּן מִינַּהּ וּמִינַּהּ פְּלִיגִי. מֵהַהִיא אִין מֵהָא לֵיכָּא לְמִשְׁמַע מִינַּהּ.: וְחַיָּיבִין עַל זְדוֹן הַשְּׁבוּעָה.: מְנָהָנֵי מִילֵּי דְּתָנוּ רַבָּנַן בְּכוּלָּן נֶאֱמַר בָּהֶן וְנֶעְלַם וְכָאן לֹא נֶאֱמַר בָּהּ וְנֶעְלַם ^אלְחַיֵּיב עַל הַמֵּזִיד כַּשּׁוֹגֵג.: וְעַל שִׁגְגָתָהּ עִם זְדוֹן הָעֵדוּת.: ה״דהֵיכִי דָּמֵי שִׁגְגָתָהּ עִם זְדוֹן הָעֵדוּת א״ראָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב ^בבְּאוֹמֵר יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁשְּׁבוּעָה זוֹ אֲסוּרָה אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ אִם חַיָּיבִין עָלֶיהָ קׇרְבָּן אִם לֹא.: ^גוְאֵין חַיָּיבִין עַל שִׁגְגָתָהּ גְּרֵידְתָּא.: לֵימָא תְּנֵינָא לִדְרַב כָּהֲנָא וּדְרַב אַסִּי. לָא אע״גאַף עַל גַּב דִּתְנַן אִיצְטְרִיךְ ס״דסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הָכָא הוּא דְּלָא כְּתִיב וְנֶעְלַם דְּבָעֵינַן שׁוֹגֵג דֻּומְיָא דְּמֵזִיד אֲבָל הָתָם דִּכְתִיב וְנֶעְלַם אֲפִילּוּ שִׁגְגָתָהּ כֹּל דְּהוּ קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.: מתני׳מַתְנִיתִין: ^דשְׁבוּעַת הָעֵדוּת כֵּיצַד אָמַר לִשְׁנַיִם בּוֹאוּ וְהַעִידוּנִי שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת אוֹ שֶׁאָמְרוּ לוֹ אֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ אָמֵן הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּיבִין. ^ההִשְׁבִּיעַ עֲלֵיהֶם חָמֵשׁ פְּעָמִים חוּץ לב״דלְבֵית דִּין וּבָאוּ לב״דלְבֵית דִּין וְהוֹדוּ פְּטוּרִין ^וכָּפְרוּ חַיָּיבִין עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת ^זהִשְׁבִּיעַ עֲלֵיהֶן ה׳חָמֵשׁ פְּעָמִים בִּפְנֵי ב״דבֵּית דִּין וְכָפְרוּ אֵינָן חַיָּיבִין אֶלָּא אַחַת אר״שאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מָה טַעַם ^חהוֹאִיל וְאֵינָם יְכוֹלִין לַחְזוֹר וּלְהוֹדוֹת. ^טכָּפְרוּ שְׁנֵיהֶן כְּאֶחָד שְׁנֵיהֶן חַיָּיבִין בְּזֶה אַחַר זֶה הָרִאשׁוֹן חַיָּיב וְהַשֵּׁנִי פָּטוּר ^יכָּפַר אֶחָד וְהוֹדָה אֶחָד הַכּוֹפֵר חַיָּיב. הָיוּ שְׁתֵּי כִּיתֵּי עֵדִים ^ככָּפְרָה הָרִאשׁוֹנָה ואח״כוְאַחַר כָּךְ כָּפְרָה הַשְּׁנִיָּה שְׁתֵּיהֶן חַיָּיבוֹת מִפְּנֵי שֶׁהָעֵדוּת יְכוֹלָה לְהִתְקַיֵּים בִּשְׁתֵּיהֶן.: גמ׳גְּמָרָא: אָמַר שְׁמוּאֵל ^לרָאוּהוּ שֶׁרָץ אַחֲרֵיהֶן אָמְרוּ לוֹ מָה אַתָּה רָץ אַחֲרֵינוּ שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לָךְ עֵדוּת פְּטוּרִין עַד שֶׁיִּשְׁמְעוּ מִפִּיו מַאי קָא מַשְׁמַע לַן תְּנֵינָא ^משִׁילַּח בְּיַד עַבְדּוֹ אוֹ שֶׁאָמַר לָהֶן הַנִּתְבָּע מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם שֶׁאִם אַתֶּם יוֹדְעִין לוֹ עֵדוּת שֶׁתָּבוֹאוּ וּתְעִידוּהוּ הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִיםמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות שבועות א׳:י״ג

^ב רמב״ם הלכות שבועות א׳:י״ג

^ג רמב״ם הלכות שבועות א׳:י״ב
סמ״ג מצוות לא תעשה רמ״א

^ד רמב״ם הלכות שבועות ט׳:ב׳
רמב״ם הלכות שבועות י׳:ט״ז
סמ״ג מצוות לא תעשה רמ״א

^ה רמב״ם הלכות שבועות ט׳:ב׳
רמב״ם הלכות שבועות י׳:ט״ז
סמ״ג מצוות לא תעשה רמ״א

^ו רמב״ם הלכות שבועות ט׳:ב׳
רמב״ם הלכות שבועות י׳:ט״ז
סמ״ג מצוות לא תעשה רמ״א

^ז רמב״ם הלכות שבועות י׳:י״ח

^ח רמב״ם הלכות שבועות י׳:י״ח

^ט רמב״ם הלכות שבועות י׳:י״ג

^י רמב״ם הלכות שבועות י׳:י״ד

^כ רמב״ם הלכות שבועות י׳:ט״ו

^ל רמב״ם הלכות שבועות ט׳:ז׳

^מ רמב״ם הלכות שבועות ט׳:ז׳

מתני׳. או שאמרו לו אין אנו יודעים לך כו׳ ואמרו אמן – פירוש והיינו מושבע מפי עצמו. הרי אלו חייבין. פי׳ כגון שלא בב״ד וחייבין למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, לרבנן כשבאו לב״ד וכפרו, ולרבי מאיר^א אעפ״י שלא באו לב״ד. ואי איפשר לפרש במשביע בבית דין, דאם כן מכיון שאמרו לו בב״ד אין אנו יודעי׳ לך עדות אינן יכולין לחזור ולהודות, וכשעמד אחר כך והשביען ואמרו אמן כפירת דברים בעלמא הוא,⁠^ב וא״ת בכדי דבור שנו, לא ס״ד בגמ׳^ג דהך רישא מיירי כלל בהכי, אלא בחוץ לבית דין וכדפרי׳. ואיכא דקשיא ליה והא מושבע מפי אחרים בשבועת העדות חייב מה שאין כן בשאר שבועות והיינו בדלא ענה אמן, שאם ענה אמן כמוציא שבועה מפי עצמו דמי, וחייב אף בשבועת בטוי, והיכא דענה אמן לרבי מאיר בין בפני בית דין בין שלא בפני בית דין חייב מפני שהוא מושבע מפי עצמו, כדאיתא בפירקין דלעיל^ד וכדפרישי׳, והואיל וכך [הוא] למה לי למתנא ואמרו אמן. וכבר פירשה רש״י ז״ל^ה שאם השביע עליה׳ שיבואו ויעידוהו והם אמרו אין אנו יודעי׳ לך עדות אעפ״י שלא ענו אמן חייבין, אבל אמרו אין אנו יודעין לך עדות והוא השביעם ושתקו פטורין שלא קבלו עליהם שבועה כלל, אבל אמרו אחר כך אין אנו יודעים לך עדות (ו)⁠הוא כמו שקבלו עליהם השבועה דמי, וכן כתב אף בשילהי פירקין.⁠^ו וקשה לי אם בשענו אחר כך וקבלו עליהם את השבועה אף בבטוי כן, כיון דמושבע מפי עצמו מיקרי, שאחד העונה אמן או הן וכיוצא בו כמוציא שבועה מפיו הוא בודאי, וכמו שביאר הרב ר׳ משה זצ״ל בספרו.⁠^ז ויש לומר אין אנו יודעין לך עדות לאו כמקבל שבועה הוא ולאו כאומר איני מקבל דאמי וחייב, אבל שותק כאומר איני מקבל דמי. ולי נראה^ח דמושבע מפי אחרים אפי׳ שתקו חייבין, אלא משום דבעי למיתנא עלה רבותא דסיפא נקט מפי עצמו,⁠^ט ולא טרח למיתני כולהו דממילא ידעינן דמושבע מפי אחרים בכי האי גונא נמי הוא, אלא^י שלא ענו כלום.⁠^כ והא דתנן השביע [עליו]^ל ארבעה^מ וחמשה פעמים חוץ לבית דין – בין שלא ענה^נ אמן אלא שכפרו ואמרו אין אנו יודעים לך עדות, בין שאמרו אמן פטורין, הואיל וכשבאו לב״ד הודו, ואפי׳ במושבעין מפי עצמן, בין לרבי מאיר בין לרבנן,⁠^ס דעד כאן^ע לא מיחייב רבי מאיר אלא בשלא באו לב״ד, אבל באו והודו פטורין,⁠^פ ולא אמרי׳ להכי דון מפקדון דהא כפירת דברים בעלמא הוא, שהרי כפרו במקום שאין העדות מועיל לו והעידו במקום הצריך, מה שאין כן בפקדון דכפירתו בכל מקום שוה, והוא כפירת ממון, אעפ״י שיכול לחזור ולהודות, אבל באו עדים לב״ד וכפרו אפי׳ לרבנן חייבין הן. ומיהו לא באו לב״ד כלל איפשר שחייבין משום שבועת בטוי הואיל שענו אמן, ואליבא דאביי דאמר^צ איתא לשבועה בעולם, ומיהו ודאי פטורין משבועת העדות דרחמנא פטרינהו, והוצרכתי לכתוב זה מפני שיש בפירושי הרב הלוי ז״ל בכאן^ק שגגה, וכן בדברי הרב ר׳ משה^ר תלמידו ז״ל.מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אליהו ליכטנשטיין. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.

הערות

^א לעיל ל, א.

^ב וכ״ה ברשב״א, וראה חי׳ הר״ן. ותוס׳ ד״ה משביע, ותוס׳ הרא״ש כתבו: דלרבנן איירי בב״ד עיי״ש. ועי׳ ריטב״א ור״ן.

^ג לקמן לב, א.

^ד כט, ב.

^ה ראה ד״ה או, וד״ה הואיל, וראה גם לעיל ל, א, ד״ה ומפי אחרים, ועי׳ תוס׳ ד״ה משביע.

^ו לו, א, ד״ה ואמרה האשה.

^ז פ״ב משבועות ה״א.

^ח וכ״ה בריטב״א וברשב״א בשם רבנו, (ועי׳ ברשב״א מה שהקשה ע״ז). ועי׳ חי׳ הר״ן והריטב״א, וראה ר״י מיגש לקמן לב, א, ד״ה נקטינן.

^ט עי׳ חי׳ הר״ן והריטב״א.

^י אולי צ״ל: במקום, במקום תיבת, אלא.

^כ בכי״ק הוגה על הגליון: ״אמן״ (במקום תיבת, כלום).

^ל צ״ל עליהם.

^מ כן גירסת הר״י מיגש, וכ״ה ברשב״א וברמב״ם פ״י משבועות הט״ז, ולפנינו לא כתוב ארבעה.

^נ צ״ל ענו.

^ס לעיל ל, א.

^ע בכי״נ ובכי״ל: בעל כרחך.

^פ וכ״ה ברשב״א עיי״ש. ובריטב״א בשם רבנו והתוס׳, ובתוס׳ הרא״ש בא״נ.

^צ לעיל כה, ב.

^ק הר״י מיגש כאן כתב דמושבע חוץ לב״ד מפי אחרים וכפר בב״ד חייב, רק בענו אמן, ובמושבע מפי עצמו חוץ לב״ד לר״מ חייב אף אם הודה בב״ד, ולרבנן נשאר בצ״ע אם כפירתו בב״ד מחייבת. ועל כל זה חולק רבנו.

^ר פ״י משבועות הי״ז (וראה השגות הראב״ד שם) כתב כהר״י מיגש דמפי אחרים חוץ לב״ד חייב רק בענו אמן.

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144

לא להציג שובDon't show again

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון