^א נדרים כד, ב.

^ב עבודה זרה בפרקין הלכה ח. ובנדרים פ״ג ה״ב.

^ג ראה תוספות ד״ה אם.

^ד כ״כ הר״ן בנדרים שם, וכן הוא בחי׳ הר״ן כאן בשם ר״ת, ועיי״ש מה שהסיק להלכה עפי״ז. וכ״ה בריטב״א בנדרים בשם ר״ת, וברשב״א כאן בשם התוס׳.

^ה בשבועה. כ״ה גירסת רבנו, מבואר בדבריו לעיל כה, א, ועי׳ שם בהערה 271.

^ו כן הקשו תוס׳ הרא״ש, ור״ת בספר הישר (ירושלים תשי״ט) פי׳ ע״ט, והמאירי.

^ז וכן כתב רבנו בהלכות נדרים ח, א, וראה ר״ן בנדרים שם שכתב סברא זו, וראה מה שתירצו תוס׳ ד״ה באומר, ותוס׳ הרא״ש.

^ח נדרים כד, ב.

^ט וכן גירסת תוס׳ ד״ה באומר, ותוס׳ הרא״ש, ופי׳ הרא״ש בנדרים.

^י בכי״ק: רבה.

^כ וכן פי׳ הריטב״א בנדרים גירסא זו, וכן דעת ר״ת בתוס׳ ד״ה באומר, אך התוס׳ דחו פי׳ זה ומסקנתם דאסורות מדרבנן עיי״ש, וכן דעת הרא״ש, (וראה מש״כ בהערה 182).

^ל ראה שם על הגליון, וכן גירסת רבנו בהלכותיו, וכן גירסת הר״ן והריטב״א שם, והרשב״א כאן כתב שם הוא הגירסא הנכונה.

^מ נדרים פ״ב, ב.

^נ במדבר מטות ג.

^ס במדבר ל, ג.

^ע בכתב היד יש כאן תיבה מטושטשת והמשך לשון הספרי כפי שהוא לפנינו שם.

^פ שבנדרים את. כ״ה לפנינו בספרי שם: את נדרו לדבר שאיפשר לו הרי זה נדר ואם לאו אינו נדר.

^צ בכי״ק בהגהה על הגליון כתוב: יכול אף בשבועות כן. במקום: כך אף בשבועות.

^ק הגהתי לפי כי״ל וכי״נ.

^ר מלכים ב, ב, ב.

^ש ראה ריטב״א שכתב: וההיא דספרי נמי לאסור שלא ישבע כן קאמר, משום שבועת שוא, וזו דעת הרמב״ן ז״ל, וצ״ע. וכן הריטב״א בנדרים ד, א, כתב דתלמידי רבנו פי׳ בשמו את הספרי דלוקה משום שבועת שוא, וצ״ע, והריטב״א בנדרים ח, א, כתב ג״כ בפי׳ הספרי דלקי משום שבועת שוא, וכתב: ואע״ג דמייתי לה מלאסור אסר, לאו משום דמייתי לה לענין איסור הפירות אלא אסמכתא בעלמא נקט.

^ת צ״ל הכא, והוא בפרקין סוף הלכה ח.

^א בירושלמי ה״ב.

^ב בכי״ק: יהודה.

^ג אולי צ״ל נראה.

^ד אולי צ״ל והפירות.

^ה אולי צ״ל והפירות.

^ו וכן פי׳ המאירי בשם מקצת חכמי צרפת עיי״ש, וכ״כ הריטב״א בנדרים ח, א, וראה תוס׳ הרא״ש שפי׳ פירוש אחר, וראה רשב״א כאן, ובנדרים כד, ב, וחי׳ הר״ן שפי׳ דבמעמידין לוקה משום שבועת שוא, ופי׳ מעמידין היינו שאומר שבדוקא הוא אומר כן שראה כך שכן הוא האמת, ובשאינו מעמיד פירוש שאמר בדרך גוזמא והפלגה.

^ז צ״ל במיחל.

^ח תיבת ״והיינו״ איננה בנדפס, ובנדפס מובאים כאן הדברים באים: (א״ה ז״מ כתוב בגליון — והיינו שאומר נכסיו עליו אם לא ראיתי גמל פורח באויר ודאי נכסיו אסורין, הא ללקות אינו לוקה, דודאי אינו חייב מלקות שהרי אינו עובר על ש״ש, והכי תני כשם שנדרי הבאי מותרים כך שבועות הבאי מותרים, לו׳ שאינו חייב מלקות שלא נתכון לעבור על ש״ש, אלא לאסור נכסיו, ומשו״ה נכסיו אסורין, הא ללקות אינו לוקה, והאי דתני אסורין מיירי כשלא אמר נכסיו עליו, אלא שנשבע שראה גמל פורח, דהואיל ולא אסר פירו׳ בשבועתו דעתו לישבע ש״ש, ואהכי לקי מש״ש, וזו היא שבועות הבאי אסורות דתני׳) ובנדפס הוקפו התיבות: אידך, עד לאו דוקא, והגרא״ז כתב: ההגהות כאן היו כן בדפוס הקודם והם מיותרות, וגם ההגהה הארוכה שכתב לחלק בין הא דקתני מותרים דמיירי בתלה באיסור פירות, והא דקתני אסורים בלא דמיירי בתלה באיסור פירות, והא דקתני אסורים בלא תלה, אינו מוכרח, דאפשר דכונת הרמב״ן דהא דקתני אסורים היינו דהפירות אסורים אבל ללקות משום ש״ש אינו לוקה, ואף שהרמב״ן פי׳ כן הא דקתני מותרים, היינו לומר דהא דקתני מותרים לא דהפירות מותרים, אלא דאינו לוקה משום ש״ש אבל הפירות אסורים, וזהו דקתני באידך ברייתא אסורים, ומצאתי שכן פי׳ הפ״מ דברי הירושלמי. ובגמ׳ דידן הוא פלוגתא דאביי ורבא, דאביי מוקי בלא תלה ורבא פריך ומוקי בתלה, והרמב״ם [פ״ג משבועות ה״ה] פוסק דמותרים ובלא תלה, וצ״ע. וגבי גמל פורח באויר פסק [פ״ה משבועות הכ״א] דלוקה וג״כ בלא תלה, ומחלק דגמל אינו לשון הבאי שאין קוראים לעוף גמל. והרשב״א בנדרים גורס בירושלמי להיפך דנכסיו (אסורים) [מותרים] הא ללקות לוקה, ע״כ דברי הגרא״ז. ויותר נראה הפירוש שפי׳ הגליון, דלדברי הגרא״ז היה צ״ל בירושלמי כאן וכאן במיחל שבועה על נכסיו, ועוד דבמשנתינו הרי כתוב דלוקה משום שבועת שוא, ובהכרח יצטרך ר׳ אבא להעמיד משנתינו בשלא אוסר נכסיו, שאז לוקה משום שבועת שוא, וא״כ הברייתא שכתוב בה שבועות הבאי אסורין למה לא נעמיד כמשנתינו, ועי׳ רשב״א נדרים כד, ב, שכתב דמה שהביאו בירושלמי והא תני שבועות הבאי אסורין, היינו משנתינו, ואין זה ברייתא, וא״כ בהכרח צריך לפרש כמו שפי׳ הגליון, והרשב״א כאן ובנדרים שם, כתב דהירושלמי משובש וצריך לגרוס להיפך, ושם בנדרים כתב מה שקשה לפי הגירסא שלפנינו ולפי מה שפירש רבנו אין כל שבוש בירושלמי, וכל מה שקשה לרשב״א הוא לפי פירושו בדברי ר׳ ירמיה שמה שאמר ר׳ ירמיה כאן במעמידין, פי׳ הרשב״א דהיינו שלא התכוין לגוזמא ולוקה משום שבועת שוא, ולפ״ז כל שמעמיד לוקה משום שבועת שוא, ולכן קשה לו מה סברת ר׳ אבא דאמר במעמיד שהוסיף לזה איסור נכסיו דאינו לוקה משום שבועת שוא.

^ט פי׳ שאינו דומה לגמרי לנדרי הבאי, דבנדר החפץ אינו נאסר משא״כ בשבועה.

^י בירושלמי ה״א.

^כ צ״ל בריש פרק ד׳ נדרים, והוא בדף יט, א.

^ל נדרים פ״ג הלכה א.

^מ ראה פירוש רבנו לתורה במדבר ל, ג.

^נ בכי״ק: שנדבר.

^ס בנ, בכי״ל ובכי״נ: אחרינה.

^ע בכי״ל ובכי״נ. מעשה, במקום: מששה.

^פ בכ״י נ: ידיעה.

^צ הגהתי לפי כי״ל וכי״נ.

^ק ראה פסחים נ, א; קדושין עא, א.

^ר שמות ג, טו.

^ש הגהתי לפי כי״ל וכי״נ.

^ת ראה תנחומא פרשת נח אות יח, ובב״ר שלפנינו על פסוק הנ״ל אין דרשא זו.

^א בראשית ד, כו.

^ב וכן כתבו הרשב״א וחי׳ הר״ן בשם רבנו, וראה ריטב״א מש״כ בשם רבנו, (בגליון כי״נ כתוב בכ״י רבני ספרדי: עיין בחידושי הריטב״א על מסכתא זו ושם תראה שהביא משם הרב זה התירוץ.

^ג תוס׳ ד״ה דעבודת, ותוס׳ הרא״ש.

^ד לקמן לה, ב.

^ה (בכי״ל ובכי״נ כתוב: זובח לאלקים, ובנדפס: לאלקים). ונראה שכונת רבנו לשופטים כ, יח. וישאלו באלקים, ודברי רבנו צ״ע, דהא ר״א דאמר חול קאמר התם בטעם הדבר: וכי מבטיח ואינו עושה, ולפ״ז גם שם המיוחד הנאמר שם הוא חול. ועי׳ רש״י לקמן לה, ב, ד״ה שמות האמורין בגבעה, ועי׳ תוס׳ הרא״ש שם ד״ה כל שמות (השני).

^ו ברש״י שלפנינו (בעמוד ב ד״ה אלא) כתוב כהי״א שהביא רבנו לקמן.

^ז ראה תוס׳ ד״ה כי היכי, ותוס׳ הרא״ש, וכ״ה ברשב״א וחי׳ הר״ן, והרשב״א גם הקשה על רש״י כקושית רבנו לעיל.

^ח גיטין מו, א.

^ט נזיר נז, א.

^י וכן הקשו בתוס׳ ד״ה כי היכי, ותוס׳ הרא״ש, ועיי״ש מה שתירצו.

^כ בראשית רבה פרק נא, ב.

^ל וראה שם בחידושי הרשב״א מה שהוסיף להקשות, וראה חי׳ הר״ן, ועי׳ תוס׳ הרא״ש.

^מ כה, א.