^א וכ״ה בתוס׳ ד״ה כגון, אלא שהתוס׳ הקשו דאפי׳ שתה תרי זימני יתחייב (וכ״ה בריטב״א) ובגליון הש״ס הקשה דלמ״ל שתה ב׳ זימני אפי׳ בחדא יתחייבי ובתוס׳ הרא״ש לא כתב תרי זימני, וכן ברשב״א ובחי׳ הר״ן.

^ב לקמן כב, א, ד״ה ה״ג.

^ג שם ד״ה ה״ג רש״י.

^ד צ״ל ולא.

^ה וכן תירצו תוס׳ ד״ה כגון, ותוס׳ הרא״ש ד״ה דאמר, והרשב״א.

^ו צ״ל ועוד י״ל.

^ז שני תירוצים אלו כתב ג״כ בחי׳ הר״ן.

^ח ויקרא י, ט.

^ט כריתות יג, ב.

^י וכה״ק תוס׳ ד״ה אכילה, והריטב״א ותירצו תירוץ אחר, והרשב״א הקשה ותירץ כרבנו.

^כ עי׳ תוס׳ הרא״ש לקמן כט, א, שכתב דמה שאמרו נדרי הבאי מותרים שבועות הבאי אסורות הוא משום דבנדרים הולכים אחר לשון בני אדם, ודרך בני אדם להגזים, כשרואים חיל גדול אומרים כיוצאי מצרים, אבל בשבועות אין הולכין אחר לשון בני אדם, ולכאורה הוא חולק על רבנו, אך נראה דמש״כ דבשבועות אין הולכין אחר לשון בני אדם הוא מדרבנן, דרבנן החמירו ואסרו לישבע שבועה כזו, (אבל מדאורייתא אזלינן אחר לשון בני אדם), וכן מבואר בתוס׳ הרא״ש שם להלן שכתב: והא דתניא בתוספתא שבועות הבאי מותרות היינו מדאורייתא עיי״ש, ועיי״ש בתוס׳ ד״ה באומר. והדברים מפורשים בתוס׳ הרא״ש באותו דף, שבשבועות אזלינן אחר לשון בני אדם, דאי׳ שם בגמ׳ על שבועת עשה שהשביע את ישראל, ולימא להו קיימו כל המצות ומתרצת הגמ׳ דכל המצות משמע מצות ציצית, וכתב בתוס׳ הרא״ש (וכ״ה בתוס׳ שם ד״ה מצות) והא דשביק ע״ז דכתיב וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות וכו׳ משום דבלשון בני אדם לא מיקרייא כל המצות אלא ציצית עכ״ל, וראה שטמ״ק נדרים כד, ב, מש״כ בשם הרי״ף.

^ל בהלכות שבועה, וכ״ה בשאילתות מרשת ויקרא, שאילתא ע.

^מ לעיל כב, ב.

^נ איכא כ״ה לפנינו בבה״ג.

^ס ראה תוס׳ לעיל כב, ב, ד״ה ואימא שהקשו להיפך, ובגליוני הש״ס הקשה על השאילתות וצע״ק דא״כ תקשי איפכא דל״ל לאתויי קרא אחרי שהמקרא לא מעלה ולא מוריד, דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם, ועי׳ רשב״א, וראה העמק שאלה על השאילתות שם.

^ע תיבת ״ומפריקנא״ ליתא בבה״ג, ונם בנדפס בכי״ל ובכי״נ ליתא.

^פ כא, ב.

^צ הרי״ף בתחילת הפרק (ז, א) וכן הגירסא לפנינו.

^ק וכן הגירסא בכ״י מינכן הובא בדק״ס, וכ״כ הריטב״א לעיל דף כב, ע״ב, ד״ה ה״ג דלא גרסינן ואכלי ושתי דדלמא שהצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה.

^ר לפנינו הגירסא: שעורין וכוסמין.

^ש כן גירסת הר״י מיגש.

^ת נדרים נג, ב.

^א כח, ב.

^ב בעמוד ב.

^ג אינהו גופייהו.

^ד הריטב״א חי׳ הר״ן, והר״ן הביאו את כל דברי רבנו כאן, וראה רשב״א.

^ה נדרים מט, א.

^ו ברשב״א בשם רבנו תיבת ״וקונמות״ אינה.