גמרא
פירוש
יָדוֹ עַל כֶּתֶף חֲבֵירוֹ וְיַד חֲבֵירוֹ עַל כְּתֵיפוֹ וְתוֹלֶה וּמַפְשִׁיט.
גְּלוֹסְטְרָא דִּתְנַן אנֶגֶר שֶׁיֵּשׁ בְּרֹאשׁוֹ גְּלוֹסְטְרָא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
הא דאמרינן לרבה ואתא ר׳ נחמי׳ למימר דאפי׳ דבר שמלאכתו להיתר לצורך גופו אין לצורך מקומו לא – אפשר לפרש דדבר שמלאכתו לאיסור אפילו לצורך גופו אסור, וכן לרבא, דהא לצורך דר׳ נחמי׳ לאו לכל צורך גופו הוא דומי׳ דת״ק, אלא פליג במתניתין אשלא לצורך לגמרי, והדר פריש בברייתאא דלצורך גופו נמי דוקא תשמישו, ובמלאכתו לאיסור לא משכחת לה, וכ״כ רש״י ז״ל.ב ודוקא לדבר שמלאכתו להיתר אבל לדבר שמלאכתו לאיסור אפילו לצורך גופו לא שרי רבי נחמי׳, דהאי לצורך גופו לאו תשמיש המיוחד לו דהא מיוחד למלאכת איסור. ואפשרג דלרבי נחמיה דבר שמלאכתו לאיסור ודבר שמלאכתו להיתר שוים הם, ודקא קשיא לך כיון דבעי ר׳ נחמיה צורך תשמישו המיוחד לו דבר שמלאכתו לאיסור היכי משכחת לה דשרי לצורך גופו, זה אינו קושיא דכל שמיוחד לאותו מלאכה אף על פי שהוא לאיסור מותר בכיוצא בה להיתר, כגון קורנס של נפחים או של בשמים שהוא מיוחד להכות ולשחוק והם מלאכות של איסור אם בא לפצע בה האגוזים תשמישו המיוחד לו מיקרי, שאף זו שחיקה והכאה כיוצא בה אלא שהיא מותרת, וכגון מכבדות של תמרה לכבד בהן השלחן מלאכתן לאיסור הן1 ויש להן היתר בשבת לתשמישן2. ולפיכך אמרו בפרק חביתד ששובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות ומטלטל את הסכין לכך בדרוסות וחותכן ממש בקורדם ובסכין, וההיא ר׳ נחמיה הוא ושריא אף שאין הסכין וקורדם מיוחדין לחתיכת גרוגרות, מ״מ מיוחדין הן לחתיכה ולשבירה וכל שם חתיכה א׳ הוא, ולא בעי ר׳ נחמיה אלא למעט טלטול השופר לגמע בו מים לתינוקה אף על פי שהוא ראוי לכך הואיל ואינו עשוי למלאכה זו ולא לכיוצא בה, ומיהו אם בא לשבר אגוזים וכיוצא בזה בתוך המדוכה אסור לטלטלה לכך ולאו תשמישה הוא אלא לשחיקה גמורה שאסור בשבת ואין זה מחוור. וכן נמי סכינא למפסק בה מיתנא לפי זה הדרך דלאו תשמישו מיקרי, שאין הסכין עשוי למפסק וחתיכת הסכין ופסיקת המיתנא תרי מילי נינהו כדמוכח בפרק בכל מערבין.ז והא דאמרי׳ בפרק חביתח חותלות של תמרים ושל גרוגרות מתיר אבל לא מפקיע ולא חותך לר׳ נחמיה משום שאין כלי ניטל אלא לצורך תשמישו ובסכין אסור, ומ״מ קשה יפקיע ויחתוך במספרים או באותו כלי שעשוי לחתיכה ואף על פי שמלאכתו לאיסור, [וא״א שלא יהא שום כלי עשוי לכך או לכיוצא בזה.ט ומיהו משמע שכל כלי שמלאכתו לאיסור] אין מטלטלין אותו כלל ואין משנין אותו מאיסור להיתר וכדאמרי׳ במדוכה. ומיהו אפשר דלרבא צורך מקומו כתשמיש המיוחד לו הוא ושרי אפי׳ במלאכתו לאיסור. וא״ת כיון דלצורך גופו אסור אף לצורך מקומו אסור שלא מצינו היתר יותר בצורך מקומו מצורך גופו. י״ל אה״נ דלר״נ מצינו לפי שאין משנין כלי ממלאכתו בשבת ולכן אסור לגופו, והיינו דאקשי׳ לי׳ אביי לרבא חברי׳ מדוכה ולא מוקי לה כר׳ נחמיה, דלדידיה צורך מקומו מותר אפי׳ לרבי נחמי׳, דאס״ד מלאכתו לאסור בין לגופו בין למקומו אסור היכי מקשי לי׳ אביי מיניה והא ניחא ליה לרבא כדניחא ליה לאביי, דאי כרבי נחמיה מתוקמא ליה ואי כרבנן לדידי׳ לצורך מקומה ולדידי׳ מחמה לצל ומאי קשיא לי׳ אלא כדפרישית כנ״ל.ימהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.
הערות
א לקמן קמו, א רנ״א אפילו תרוד וכו׳.
ב ד״ה א״ל רבא, ועי׳ רשב״א ותוס׳ לעיל לו, א ד״ה הא ר׳ נחמי׳ בארוכה בביאור דברי רש״י.
ג עי׳ בעל המאור.
ד קמו, א ולרש״י דוקא במקצוע של דבילה, מיהו רש״י לקמן שם מפרש כרבנו בקורדום ובסיף, וזה דוקא בהוה אמינא, ועי׳ רשב״א.
ה לעיל לו, א.
ו צ״ל: דלא. וכוונתו דמדוכה דלא שרי ר״נ לפצוע בה אגוזים משום דעשוי לשחיקה ולא לפציעה ולאו מלאכה אחת היא.
ז ערובין לה, א, ועי׳ תוס׳ שם.
ח לקמן שם.
ט ועי׳ רשב״א מה שתי׳ בזה מדברי הר״ח בערובין.
י עי׳ תוד״ה איתיביה וריטב״א בשם רבנו.
1 הגהת הגרא״ז: לכבד את הקרקע.
2 הגהת הגרא״ז: לכבד בהן השולחן.
הערות
Gemara
Peirush