גמרא
פירוש
לְמִישְׁתֵּא בֵּיהּ שִׁיכְרָא שַׁפִּיר דָּמֵי.
רָבִינָא הֲוָה לֵיהּ הָהוּא תִּילָּא דְּבֵי כְנִישְׁתָּא אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב אָשֵׁי אֲמַר לֵיהּ מַהוּ לְמִיזְרְעֵהּ אֲמַר לֵיהּ זִיל זַבְנֵיהּ מִשִּׁבְעָה טוֹבֵי הָעִיר בְּמַעֲמַד אַנְשֵׁי הָעִיר וְזַרְעֵהּ.
רָמֵי בַּר אַבָּא הֲוָה קָא בָנֵי בֵּי כְנִישְׁתָּא הֲוָה הָהִיא כְּנִישְׁתָּא עַתִּיקָא הֲוָה בָּעֵי לְמִיסְתְּרַיהּ וּלְאֵתוֹיֵי לִיבְנֵי וּכְשׁוּרֵי מִינַּהּ וְעַיּוֹלֵי לְהָתָם יָתֵיב וְקָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ הָא דְּרַב חִסְדָּא דְּאָמַר רַב חִסְדָּא אלָא לִיסְתּוֹר בֵּי כְנִישְׁתָּא עַד דְּבָנֵי בֵּי כְנִישְׁתָּא אַחֲרִיתִי הָתָם מִשּׁוּם פְּשִׁיעוּתָא כִּי הַאי גַוְונָא מַאי אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא בוַאֲסַר לֵיהּ לְקַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא וַאֲסַר לֵיהּ.
אָמַר רָבָא גהַאי בֵּי כְנִישְׁתָּא חַלּוֹפַהּ וְזַבּוֹנַהּ שְׁרֵי אוֹגוֹרַהּ וּמַשְׁכּוֹנַהּ אסור מַאי טַעְמָא בִּקְדוּשְׁתַּהּ קָאֵי.
לִיבְנֵי נָמֵי חַלּוֹפִינְהוּ וְזַבּוֹנִינְהוּ שְׁרֵי אוֹזוֹפִינְהוּ אסור הָנֵי מִילֵּי בְּעַתִּיקָתָא אֲבָל בחדתא לֵית לַן בַּהּ.
וַאֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר הַזְמָנָה מִילְּתָא הִיא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ה רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י׳:ד׳
רמב״ם הלכות ציצית ג׳:ט׳
סמ״ג מצוות עשה נ״ה
טור אורח חיים כ״א:א׳
שולחן ערוך אורח חיים כ״א:א׳
רמב״ם הלכות ציצית ג׳:ט׳
סמ״ג מצוות עשה נ״ה
טור אורח חיים כ״א:א׳
שולחן ערוך אורח חיים כ״א:א׳
ו רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י׳:ד׳
טור אורח חיים קנ״ד:ג׳
טור יורה דעה רפ״ב:י״ב
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ד:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:י״ב
טור אורח חיים קנ״ד:ג׳
טור יורה דעה רפ״ב:י״ב
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ד:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:י״ב
ז רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י׳:ד׳
טור אורח חיים קנ״ד:ג׳
טור יורה דעה רפ״ב:י״ב
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ד:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:י״ב
טור אורח חיים קנ״ד:ג׳
טור יורה דעה רפ״ב:י״ב
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ד:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:י״ב
ח רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י׳:ד׳
טור אורח חיים קנ״ד:ג׳
טור יורה דעה רפ״ב:י״ב
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ד:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:י״ב
טור אורח חיים קנ״ד:ג׳
טור יורה דעה רפ״ב:י״ב
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ד:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:י״ב
ט רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י׳:ד׳
טור אורח חיים קנ״ד:ו׳
טור יורה דעה רפ״ב:י״ג
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ד:ו׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:י״ג
טור אורח חיים קנ״ד:ו׳
טור יורה דעה רפ״ב:י״ג
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ד:ו׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:י״ג
י רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י׳:ד׳
טור אורח חיים קנ״ד:ו׳
טור יורה דעה רפ״ב:י״ג
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ד:ו׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:י״ג
טור אורח חיים קנ״ד:ו׳
טור יורה דעה רפ״ב:י״ג
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ד:ו׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:י״ג
כ רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י׳:ד׳
טור אורח חיים קנ״ד:ג׳
טור יורה דעה רפ״ב:י״ב
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ד:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:י״ב
טור אורח חיים קנ״ד:ג׳
טור יורה דעה רפ״ב:י״ב
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ד:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:י״ב
נ רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י׳:ג׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ה
טור אורח חיים קנ״ד:ד׳
טור יורה דעה רפ״ב:י״א
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ד:ד׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:י״א
סמ״ג מצוות עשה כ״ה
טור אורח חיים קנ״ד:ד׳
טור יורה דעה רפ״ב:י״א
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ד:ד׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:י״א
ס רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י׳:ג׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ה
טור אורח חיים קנ״ד:ה׳
טור יורה דעה רפ״ב:י׳
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ד:ה׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:י׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ה
טור אורח חיים קנ״ד:ה׳
טור יורה דעה רפ״ב:י׳
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ד:ה׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:י׳
והא דאמרי׳: אפי׳ למשתא בהו שכרא – כלומר בדמים, ה״ה נמי לזרקן לים הגדול. אלא מישתא [בהו] שיכרא [דאמרי׳] בגמ׳ זילותא בעלמא הוא, כדאמרי׳א לאעסוקי יהבי לך ולא למשתא בהו שכרא אשכחיה דשתי שיכרא, וכתיבב ונגינות שותי שכר. ויש ספרים שכתוב בהן אפי׳ למשתא ביה שיכרא,ג והיא היא, כלומר שישתו בגוף בית הכנסת שכר. ולשון חכמים הואד שלא יאכל עגל לעגלים וסייח לסייחים. ודאמרי׳ לקמןה אפי׳ לדוכסוסיא, לאו דוקא, אלא אפילו בשיכרא נמי מותר. אלא התם קאמרי׳, שאם מכרו שלא במעמד אנשי העיר, והוצרכו ליקח בהם תיבה, מן הסתם יכולין שבעה טובים להתנות עם בני העיר ולומר אם יותירו מדמים של תיבה נותן אותם לשמירת העיר, ואין טובים מתנין בשכר. וראיתי להראב״ד ז״לו שמפרש בשכר הזה צרכי סעודה,ז ואינו במשמע. וראיתי בתוספתא,ח א״ר יהודה בד״א בזמן שלא התנו עמהן פרנסי אותה העיר, אבל התנו עמהן פרנסי אותה העיר, משנה אותם לכל דבר שירצו. ולפ״ז והותירו לאו דוקא, אלא שמכרו והודיעו אותן שנותנין לדוכסוסיא.ט והא דאמרינן: ברבינא דהוה ליה תילא דבי כנישתא בארעיה,י ואתא לקמיה דרב אסי א״ל מהו למזרעיה – קשיא לן מאי קא מבעיא ליה, ודאי מותר לזורעו ע״י קנייה מבני העיר, ושלא ע״י קנייה ודאי אסור ותו, דקאמר ליה זבנה משבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר וזרעה, והלא לא הוזכרו טובי העיר במעמד אנשי העיר אלא לענין משתא שיכרא בדמים.כ וי״ל, דרבינא מספקא ליה משום דר״מ דמתניתיןל דקסבר אין קדושת בה״כ נפקעת לדבר חול לעולם, כדבעינן למימר קמן, ואורי ליה רבינא כרבנן. והאי דקאמר ליה משבעה טובי העיר במעמדן, מפני שלא היו אנשי אותה העיר צריכין תיבה וספרים, ולא ירצו למוכרה, ולפיכך נתן לו עצה שיהו מוכרין אותם, ונוטלין הדמים לעצמן. א״נ שלא יבא אחד מהם וימחה, כמ״ש.מ ויש ספרים שאין כתוב בהן במעמד אנשי העיר. ויש ספרים שגורסין מהו למיפרקה ולמזרעה, ושמא היה רוצה הוא לחלל קדושתו על דמים בדרך פדיון הקדש, ומנעו רב אשי עד שיקחנו מהם בדרך מקח.נ והא דאמרי׳ לקמן:ס בתי כנסיות של בבל על תנאי הן עשויין, לאו למימרא דבחורבנן שרו לגמרי, דהא רבינא של בבל הוה, ולאו למימרא דבישובן שרו בהנאה, דהא רבינא ורב אדא אסרי למיעל בה משום מיטרא, ורפרם [דאספדה] לכלתי׳, ור׳ זירא לההוא מרבנןע בשל בבל הוו. אלא לומר שהן מתנים אם הוצרכו אנשי העיר להאכיל בהם עניים או להשכינן שם מותר, וה״ה לכל צרכיהם לפי שעה. וכדאמרי׳ בפרק ערבי פסחים,פ משום דאיכא עניים דאכלו ושתו בבי כנישתא. וכן חכמים ותלמידיהם מותרין להנות בהם בכל מקום, והוא שהוצרכו להם, כגון שהיה מקום דחוק לתלמידים והוצרכו לאכול בבה״כ. אבל שלא במקום הדחק, ושאפשר וקא מיכוין, אסור. דאלת״ה רבינא ורב אדא דתלמידי חכמים נינהו, לישתרו משום מיטרא. ובירוש׳צ רבי אמי מפקד לספרא, אין אתי בר נש לגביכן מלכלך באורייתא, תהוון מקבלין ליה ולחמריה ולמאניה. כלומר, כיון שהוא אכסנאי ואין לו מקום, מותר בת״ח.ק אבל אין תנאי שלהם מועיל לחשב בהם חשבונות של בני העיר, ואעפ״י שהן צריכין לאותן חשבונות, ואין להם מקום להתאסף שם, מפני שהוא קלות ראש בכבוד בה״כ.רמהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה גולדשטיין. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.
הערות
א ב״מ קד, ב.
ב תהלים סט יג.
ג כ״ה ברש״י לפנינו, ופי׳ לקנות בדמים. וכן הובא בתוס׳ כז א ד״ה אבל, ועי׳ רא״ש ותורי״ד מהדו״ת, וע״ע בר״ח.
ד ב״מ כח, ב.
ה כז, א.
ו בתמים דעים סי׳ קיד.
ז דהוי צורך פרנסתם, אבל לחול גמור לא.
ח פ״ב ה״ז.
ט וכ״ד תוס׳, רא״ש ושי׳ ריב״ב. והרמב״ם פי״א מה׳ תפלה הי״ח כ׳ דרק מותר הדמים שרי, ועי׳ באהגר״א סי׳ קנג טו.
י כגי׳ הרי״ף.
כ וברא״ש כ׳ דזריעה הוי גנאי ולזה בעינן זט״ה במא״ה, וכ״ה ד׳ הרמב״ם בפי״א הי״ז.
ל כז, ב.
מ וכ״כ הרשב״א [וכ״ד הראב״ד, עי׳ כס״מ שם, ושי׳ ריב״ב] ובריטב״א תירץ עוד דבעי זט״ה במא״ה משום דיהבי ניהליה בחנם. ומיהו לשי׳ רבנו [וכ״ה מסקנת הריטב״א] דל״ב במתנה זט״ה במא״ה אין לתרץ כן. ועי׳ לעיל הע׳ 18.
נ וכ״כ רבנו בריש פרקין והגרא״ז בהקדמתו כתב ע״ז: ״הערה נחוצה״ במש״כ החת״ס חלק או״ח סי׳ לח דבבהכ״נ של כפרים דיוצא מקדושתו ע״י מכירה יוצא נמי ע״י חילול ועל דבריו סומכים בעלי הוראה למעשה, אכן בחידושי הרמב״ן למס׳ מגילה פ׳ בני העיר כ׳ להדיא וז״ל עוד שאין אני רואה בגמ׳ בית הכנסת נפקע מרשותו על דרך פדיון וחלול אלא במכירה ושינוי רשות, והחת״ס לא ראה דברי הרמב״ן אלו ומביא שם מדבריו רק מה שהובאו בר״ן בהלכות. ועי׳ ביה״ל סי׳ קנג ס״ז ד״ה רשאין שכ׳ לדעת רבנו דכל שהסכימו שאינם צריכין לו יוצא לחולין אף בלא מכירה, וצ״ב בזה.
ס כח, ב, ועיין שם בתוס׳.
ע שם.
פ פסחים קא, א.
צ פ״ג ה״ג.
ק וכן כתב הר״ן, והרשב״א בתשו׳ ח״ד סי׳ רעח.
ר וכן כתב רשב״א ורא״ש סי׳ ז, וער״ן. ובר״מ פי״א מתפלה ה״ז כ׳ דחשבונות של מצוה כקופת צדקה שרי, וכ״פ בשו״ע סי׳ קנא ס״א. ומיהו בסי״א שם משמע דחשבונות של רבים לא הוי כחשבונות של מצוה. ועי׳ מאירי שכ׳ דחשבונות של צבור יש מתירין.
הערות
Gemara
Peirush