Ramban Megillah 25b – רמב"ן מגילה כה:‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

וּמָה לפנים וּמָה לְאָחוֹר קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן. מַעֲשֵׂה לוֹט וּשְׁתֵּי בְנוֹתָיו נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא נֵיחוּשׁ לִכְבוֹדוֹ דְאַבְרָהָם קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן. מַעֲשֵׂה תָמָר וִיהוּדָה נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא לֵיחוּשׁ לִכְבוֹדוֹ דִיהוּדָה קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן שְׁבָחֵיהּ הוּא דְּאוֹדִי. מַעֲשֵׂה עֵגֶל הָרִאשׁוֹן נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא לֵיחוּשׁ לִכְבוֹדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן כׇּל שֶׁכֵּן דְּנִיחָא לְהוּ דְּהָוְיָא לְהוּ כַּפָּרָה. קְלָלוֹת וּבְרָכוֹת נִקְרִין וּמִתַּרְגְּמִין פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא נֵיחוּשׁ דִּלְמָא פָּיְיגָא דַּעְתַּיְיהוּ דְצִבּוּרָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן. אַזְהָרוֹת וָעוֹנָשִׁין נִקְרִין וּמִתַּרְגְּמִין פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא נֵיחוּשׁ דִּלְמָא אָתוּ לְמֶעְבַּד מִיִּרְאָה קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן. מַעֲשֵׂה אַמְנוֹן וְתָמָר נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם [מַעֲשֵׂה אַבְשָׁלוֹם נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם] פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא לֵיחוּשׁ לִיקָרֵיהּ דְּדָוִד קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן. מַעֲשֵׂה פִּילֶגֶשׁ בַּגִּבְעָה נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא לֵיחוּשׁ לִכְבוֹדוֹ דְבִנְיָמִין קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן. ״הוֹדַע אֶת יְרוּשָׁלִַם אֶת תּוֹעֲבוֹתֶיהָ״ (יחזקאל ט״ז:ב׳) נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם פְּשִׁיטָא לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּתַנְיָא מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה קוֹרֵא לְמַעְלָה מֵרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הוֹדַע אֶת יְרוּשָׁלִַם אֶת תּוֹעֲבוֹתֶיהָ אָמַר לוֹ עַד שֶׁאַתָּה בּוֹדֵק בְּתוֹעֲבוֹת יְרוּשָׁלַיִם צֵא וּבְדוֹק בְּתוֹעֲבוֹת אִמֶּךָ בָּדְקוּ אַחֲרָיו וּמָצְאוּ בּוֹ שֶׁמֶץ פְּסוּל.: וְאֵלּוּ נִקְרִין וְלֹא מִתַּרְגְּמִין (רעבד״ן סִימָן) מַעֲשֵׂה רְאוּבֵן נִקְרָא וְלֹא מִתַּרְגֵּם וּמַעֲשֶׂה בְּרַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהָלַךְ לְכָבוּל וְהָיָה קוֹרֵא חַזַּן הַכְּנֶסֶת ״וַיְהִי בִּשְׁכּוֹן יִשְׂרָאֵל״ (בראשית ל״ה:כ״ב) וְאָמַר לוֹ לַמְּתוּרְגְּמָן (הַפְסֵק) אַל תְּתַרְגֵּם אֶלָּא אַחֲרוֹן וְשִׁיבְּחוּהוּ חֲכָמִים. מַעֲשֵׂה עֵגֶל הַשֵּׁנִי נִקְרָא וְלֹא מִתַּרְגֵּם אֵיזֶה מַעֲשֵׂה עֵגֶל הַשֵּׁנִי מִן ״וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה״ (שמות ל״ב:כ״א) עַד ״וַיַּרְא מֹשֶׁה״ (שמות ל״ב:כ״ה). תַּנְיָא ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בִּתְשׁוּבוֹתָיו שֶׁמִּתּוֹךְ תְּשׁוּבָה שֶׁהֱשִׁיבוֹ אַהֲרֹן לְמֹשֶׁה פָּקְרוּ הַמִּינִין¹ שֶׁנֶּאֱמַר ״וָאַשְׁלִיכֵהוּ בָאֵשׁ וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה״ (שמות ל״ב:כ״ד).: בִּרְכַּת כֹּהֲנִים נִקְרִין וְלֹא מִתַּרְגְּמִין מ״טמַאי טַעְמָא מִשּׁוּם דִּכְתִיב ״יִשָּׂא״ (במדבר ו׳:כ״ו).: מַעֲשֵׂה דָּוִד וְאַמְנוֹן לֹא נִקְרִין וְלֹא מִתַּרְגְּמִין וְהָא אָמְרַתְּ מַעֲשֵׂה אַמְנוֹן וְתָמָר נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם לָא קַשְׁיָא ^אהָא דִּכְתִיב אַמְנוֹן בֶּן דָּוִד הָא דִּכְתִיב אַמְנוֹן סְתָמָא. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן כׇּל הַמִּקְרָאוֹת הַכְּתוּבִין בַּתּוֹרָה לִגְנַאי קוֹרִין אוֹתָן לְשֶׁבַח כְּגוֹן: ״יִשְׁגָּלֶנָּה״ – ״יִשְׁכָּבֶנָּה״ (דברים כ״ח:ל׳), ״בַּעֲפוֹלִים״ – ״בַּטְּחוֹרִים״ (דברים כ״ח:כ״ז), ״חִרְיוֹנִים״ – ״דִּבְיוֹנִים״ (מלכים ב ו׳:כ״ה), ״לֶאֱכוֹל אֶת חוֹרֵיהֶם וְלִשְׁתּוֹת אֶת מֵימֵי שִׁינֵּיהֶם״ – ״לֶאֱכוֹל אֶת צוֹאָתָם וְלִשְׁתּוֹת אֶת מֵימֵי רַגְלֵיהֶם״ (מלכים ב י״ח:כ״ז). ״לְמַחֲרָאוֹת״ (מלכים ב י׳:כ״ז) – ״לְמוֹצָאוֹת״ ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה אוֹמֵר לְמַחֲרָאוֹת כִּשְׁמָן מִפְּנֵי שֶׁהוּא גְּנַאי לַעֲבוֹדָה זָרָה². אָמַר רַב נַחְמָן כֹּל לֵיצָנוּתָא אֲסִירָא ^בבַּר מִלֵּיצָנוּתָא דַּעֲבוֹדָה זָרָה³ דְּשַׁרְיָא דִּכְתִיב ״כָּרַע בֵּל קֹרֵס נְבוֹ״ (ישעיהו מ״ו:א׳) וּכְתִיב ״קָרְסוּ כָרְעוּ יַחְדָּיו לֹא יָכְלוּ מַלֵּט מַשָּׂא״ וְגוֹ׳ (ישעיהו מ״ו:ב׳) ר׳רַבִּי יַנַּאי אָמַר מֵהָכָא ״לְעֶגְלוֹת בֵּית אָוֶן יָגוּרוּ שְׁכַן שׁוֹמְרוֹן כִּי אָבַל עָלָיו עַמּוֹ וּכְמָרָיו עָלָיו יָגִילוּ עַל כְּבוֹדוֹ כִּי גָלָה מִמֶּנּוּ״ (הושע י׳:ה׳) אַל תִּקְרֵי כְּבוֹדוֹ אֶלָּא כְּבֵידוֹ. אָמַר רַב הוּנָא בַּר מָנוֹחַ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא שְׁרֵי לֵיהּ לְבַר יִשְׂרָאֵל לְמֵימַר לֵיהּ לְגוֹי⁴ שִׁקְלֵיהּ לַעֲבוֹדָה זָרָה⁵ וְאַנְּחֵיהּ בְּשִׁין תָּיו שֶׁלּוֹ אָמַר רַב אָשֵׁי הַאי מַאן דסנאי שׁוּמְעָנֵיהּ שְׁרֵי לֵיהּ לְבַזּוֹיֵיהּ בגימ״לבְּגִימֶל ושי״ןוְשִׁין הַאי מַאן דְּשַׁפִּיר שׁוּמְעָנֵיהּ שְׁרֵי לְשַׁבּוֹחֵיהּ וּמַאן דְּשַׁבְּחֵיהּ יָנוּחוּ לוֹ בְּרָכוֹת עַל רֹאשׁוֹ.:

הדרן עלך הקורא עומד

פרק ד – בני העיר

מתני׳מַתְנִיתִין: בְּנֵי הָעִיר שֶׁמָּכְרוּ רְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר לוֹקְחִין בְּדָמָיו בֵּית הַכְּנֶסֶת ^גבֵּית הַכְּנֶסֶת לוֹקְחִין תֵּיבָה תֵּיבָה לוֹקְחִין מִטְפָּחוֹת מִטְפָּחוֹתמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים י״ב:י״ב
סמ״ג מצוות עשה י״ט

^ב טור יורה דעה קמ״ז:ה׳
שולחן ערוך יורה דעה קמ״ז:ה׳

^ג רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים י״א:י״ד
טור אורח חיים קנ״ג:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ג:ב׳

¹ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״המערערים״.

² כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.

³ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״דַּעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״דעבודת כוכבים״.

⁴ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״לעובד כוכבים״.

⁵ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.

E/ע

הערותNotes

פרק רביעי: בני העיר לפי מה ששנינו במשנתנו בית הכנסת לוקחין בדמיו^א כו׳ – משמע ודאי שבית הכנסת קדושה יש בו, וכדאמרי׳ בגמ׳^ב אוגורה ומשכונה אסור. מאי טעמא בקדושתי׳ קיימי. ואמרינן נמי^ג אמאי תיפקע קדושתה. והשתא קשיא לי, א״כ האיך נמכר, והלא דבר הראוי לגופו במוקדשין אינו נפדה. ובתוספתא דהאי פרקא תניא,⁠^ד אבני היכל ועזרות שנפגמו ושנגממו^ה אין להם פדיון.⁠^ו ותו, כי מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר, היכי שרו דמייהו למשתא בהו שכרא, והלא נתפסין בקדושתם. וכן הא דאמרינן^ז במתנה, אי לאו דהוה להו הנאה מיניה לא יהבי ליה מתנה, והויא לה כזבינא, ואמאי תפקע זו, והא ההיא הנאה כבר אכלוה, וליתא בעולם להחל עליה קדושה. ועוד, שאין אני רואה בגמרא בית הכנסת נפקע מקדושתו על דרך פדיון וחלול, אלא במכירה ושינוי רשות. ויש לישב ולומר, דבית הכנסת עשו אותו כתשמישי מצוה לולב וסוכה, והן עצמן, אעפ״י שנזרקין לאחר זמן, בזמן מצוה יש בהן קדושה של כבוד, כדאמרינן התם,⁠^ח אסור להרצות מעות כנגד נר של חנוכה, והוינן בה וכי נר קדושה יש בו, ומסקנא דאסור. והתם נמי אמרי׳,⁠^ט דנויי סוכה אסור להסתפק מהן כל שבעה, ואבא^י דכלהו דם, כדאיתא בפרק במה מדליקין. ופי׳ הדבר, דנויי סוכה אסורין בשעת מצותן משום דחל שם שמים עליהן, אבל אם בא לסלקן מן המצוה ולהסתפק מהן, אסור משום מוקצה למצותו, כדמוכח בפרק כירה.⁠^כ וכן הדס של מצוה אסור להריח בו, וכן לולב ואתרוג כיוצא בהן. וכן כתב רב אחא בשאלתא^ל דשלח לן, בחוטי ציצי׳ דאסור למיצר בהן מידי, משום בזויי מצוה. לפיכך, בית הכנסת כל זמן שבני העיר רוצין בו ומצותן עליו, נוהגין בו קדושה, ואפי׳ בחרבנו, שהרי עדיין לא עבר זמן מצותו, וראוי לשפץ אותו ולבנותו. אבל אם נמלכו למכרו, כבר עבר זמן מצותו, כסוכ׳ לאחר שבעה, ונפקע׳ קדושה מיניה. ואין ספק (דמצוה) דמכירה זו האמורה בבית הכנסת בכל מקום, אינה אלא בשיש להן בית הכנסת אחרת, דאי לאו הכי ודאי אסור, כדאמרי׳ בבבא בתרא^מ לא ליסתר איניש בי כנישתא עד דבני בי כנישת׳ אחריתי. הלכך מכירתו ודאי מותרת היא, דהוה ליה כמפריש שבעה אתרוגים לז׳ ימים, דיוצא בו ואוכלו,⁠^נ דהו״ל כתשמישי מצוה לאחר זמנן.⁠^ס עכשיו כל הענין מיושב, שאם מכרו שבעה טובי העיר שלא במעמד אנשי העיר, זו היא ששנינו לוקחין בדמיו תיבה. דמסתמא לא ניחא להו (לטובי)⁠¹ העיר לאכחושי מצוה שלהן, ואעפ״י שיש להם אחרת. ולא שיהא בדמים קדושה ממש להיותן אסורין בהנאה, אלא שאין רשאין להוציאן בצרכיהן כדין צדקה משבא׳ לידי גבאי. וכענין האמור שם בפ״ק דערכין.⁠^ע וכן מכירת הספרים, כיון דבכל מקום שהן קדושתן עליהן, אין במכירתן אלא משום אכחושי מצוה דהני מוכרין. אבל אם מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר, כיון שהסכימו כולן שאינם רוצין עוד בבית הכנסת זה, אפילו למשתא בהו שכרא בדמים מותר, דהוה ליה תשמישי מצוה לאחר זמנן דנזרקין. וכן מה שחלקו במתנה, כגון שמכרו^פ שבעה טובי העיר שלא במעמד אנשי העיר,⁠^צ כמכירה השנויה במשנתנו. דמ״ס (בעיירות יחול)⁠² קדוש׳ אמידי, כדי שלא יפחתו אנשי העיר מצוה, דמסתמא אין רצונם להפקיע מצוה מהן. ומר סבר, כיון דהוה להו הנאה מיניה, ושבעה טובים שלהן יודעין ונמלכין לשלם לו שכר, כזביני הוא. דודאי כיון שנותנין לו דבר של מצוה, הוה להו הנאה מיניה בדבר של מצוה, שנתן להם ספר תורה או תיבה וכיוצא בזה מן המצות המוטלות עליהן, שהיו הם צריכין לו להוציא בה מעות, והוא הציל אותם מזה, הילכך שרי דלאו גרועי מצוה היא.מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה גולדשטיין. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.

הערות

^א כגי׳ דק״ס וכי״מ, ולפנינו ליתא.

^ב כו, ב.

^ג שם, וכגי׳ הרא״ש, ובר״ן הגירסא: במאי, וכ״ה ברי״ף.

^ד פ״ב ה״י.

^ה וכ״ה ברשב״א ריטב״א ור״ן. ולפנינו ליתא.

^ו עי׳ במלחמות פ״ד דעבודה זרה שהביא רבנו ראי׳ מהאי תוספתא דאבני היכל הוי קדוה״ג.

^ז כו, ב.

^ח שבת כב, א.

^ט שם.

^י וכ״ה ברשב״א, ולפנינו הגירסא: ואבוהון.

^כ שבת מה, א.

^ל פ׳ שלח סי׳ קכו, והובא בשו״ע או״ח סי׳ כא.

^מ ג, ב.

^נ סוכה מו, ב.

^ס ד׳ רבנו הובאו ברשב״א וריטב״א, וכ״כ בקרית ספר בפי״א מה׳ תפלה, והר״ן נחלק ע״ז, וס״ל דהוי כתשמישי קדושה מדרבנן. ודיעה ג׳ כתב בביה״ל סי׳ קנד ס״ג ד״ה תשמישי, דהוי כהקדש על תנאי שאם ירצו זט״ה במא״ה יוכלו להוציאה לחולין, ודייק כן מלשון המאירי.

^ע ו, א.

^פ צ״ל: שנתנו.

^צ דברי הרי״ף והרא״ש דאיירי דוקא במא״ה, ובריטב״א הק׳ ע״ז דא״כ מ״ט דמאן דאסר, וער״ן ושי׳ ריב״ב. ומסתימת ד׳ הרמב״ם בפי״א מתפלה ה״כ והשו״ע סי׳ קנג סי״א, משמע דס״ל כד׳ רבנו, ועי׳ מג״א סקכ״ו ופמ״ג.

¹ הגהת הגרא״ז: לאנשי.

² הגהת הגרא״ז: בעי שיחול.

E/ע

הערותNotes

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144

לא להציג שובDon't show again

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון