Ramban Makkot 13b – רמב"ן מכות יג:‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

יֶשְׁנוֹ בִּכְלַל מַלְקוּת אַרְבָּעִים. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. ר״ערַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: ^אחַיָּיבֵי כָּרֵיתוֹת יֶשְׁנוֹ בִּכְלַל מַלְקוּת אַרְבָּעִים, שֶׁאִם עָשׂוּ תְּשׁוּבָה, ב״דבֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה מוֹחֲלִין לָהֶן, חַיָּיבֵי מִיתוֹת ב״דבֵּית דִּין אֵינוֹ בִּכְלַל מַלְקוּת אַרְבָּעִים, שֶׁאִם עָשׂוּ תְּשׁוּבָה, אֵין ב״דבֵּית דִּין שֶׁל מַטָּה מוֹחֲלִין לָהֶן. ר׳רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: חַיָּיבֵי כָּרֵיתוֹת בַּכְּלָל הָיוּ, וְלָמָּה יָצַאת כָּרֵת בַּאֲחוֹתוֹ? לְדוּנוֹ בְּכָרֵת וְלֹא בְּמַלְקוּת. מ״טמַאי טַעֲמָא דר׳דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל? דִּכְתִיב: ״אִם לֹא תִשְׁמוֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת״ (דברים כ״ח:נ״ח). וּכְתִיב: ״וְהִפְלָא ה׳ אֶת מַכּוֹתְךָ״ (דברים כ״ח:נ״ט). הַפְלָאָה זוֹ, אֵינִי יוֹדֵעַ מַה הִיא, כְּשֵׁהוּא אוֹמֵר: ״וְהִפִּילוֹ הַשּׁוֹפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו״ (דברים כ״ה:ב׳), הֱוֵי אוֹמֵר: הַפְלָאָה זוֹ, מַלְקוּת הִיא. וּכְתִיב: ״אִם לֹא תִשְׁמוֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל״ וְגוֹ׳ (דברים כ״ח:נ״ח). אִי הָכֵי, חַיָּיבֵי ׳עֲשֵׂה׳ נַמֵי! ״אִם לֹא תִשְׁמוֹר״ כְּתִיב, וְכִדְרִבִּי אַבִּין א״ראֲמַר רַבִּי אִילְעַי, דַּאֲמַר רַבִּי אַבִּין א״ראֲמַר רַבִּי אִילְעַי: כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ״הִשָּׁמֵר״, ״פֵּן״, וְ״אַל״, אֵינוֹ אֵלָּא ׳לֹא תַעֲשֶׂה׳. אִי הָכֵי, לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה נַמֵי! ״לַעֲשׂוֹת״ (דברים כ״ח:א׳,י״ג,ט״ו,נ״ח) כְּתִיב. לָאו שֶׁנִּיתָּק לַעֲשֵׂה נַמֵי! דּוּמְיָא דְּלָאו דַּחֲסִימָה. הָשְׁתָּא דַּאֲתֵית לְהָכִי, כּוּלְּהוּ נַמֵי, דּוּמְיָא דְּלָאו דַּחֲסִימָה. ור״עוְרַבִּי עֲקִיבָא, מַאי טַעֲמָא? ״כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ״ (דברים כ״ה:ב׳), מִשּׁוּם רִשְׁעָה אַחַת אַתָּה מְחַיְּיבוֹ, וְאֵי אַתָּה מְחַיְּיבוֹ מִשּׁוּם שְׁתֵּי רִשְׁעָיוֹת. ור׳וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל? הָנֵי מִילֵּי מִיתָה וּמָמוֹן אוֹ מַלְקוּת וּמָמוֹן, אֲבָל מִיתָה וּמַלְקוּת, מִיתָה אֲרִיכְתָא הִיא. וּלְרַבִּי עֲקִיבָא, אִי הָכֵי, חַיָּיבֵי כָּרֵיתוֹת נַמֵי! מַאי אָמְרַתְּ? שֶׁאִם עָשׂוּ תְּשׁוּבָה, הָשְׁתָּא מִיהַת לָא עָבְדִי. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: בְּפֵירוּשׁ רִיבְּתָה תּוֹרָה חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת לְמַלְקוּת, דִּגְמַר ״לְעֵינֵי״ (ויקרא כ׳:י״ז) מִ״לְּעֵינֶיךָ״ (דברים כ״ה:ג׳). מַתְקֵיף לַהּ ר׳רַבִּי אַבָּא בַּר מְמָל: אִי הָכֵי, חַיָּיבֵי מִיתוֹת ב״דבֵּית דִּין, נַמֵי נִגְמְרֵם ״מֵעֵינֵי״ (במדבר ט״ו:כ״ד) מִ״לְּעֵינֶיךָ״! דָּנִין ״לְעֵינֵי מִ״לְּעֵינֶיךָ״, וְאֵין דָּנִין ״מֵעֵינֵי״ מִ״לְּעֵינֶיךָ״. וּמַאי נָפְקָא מִינֵּיהּ? וְהָא תָּנָא דְּבֵי ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״וְשָׁב הַכֹּהֵן״ (ויקרא י״ד:ל״ט) ״וּבָא הַכֹּהֵן״ (ויקרא י״ד:מ״ד), זוֹ הִיא שִׁיבָה וְזוֹ הִיא בִּיאָה! וְעוֹד לִגְמוּר ״מֵעֵינֵי״ מִ״לְּעֵינֵי״, דְּהָא גַּמוּר ״לְעֵינֵי״ מִ״לְּעֵינֶיךָ״! קַבְּלַהּ מִינֵּיהּ רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק: ״כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ״, מִשּׁוּם רִשְׁעָה אַחַת אַתָּה מְחַיְּיבוֹ, וְאֵי אַתָּה מְחַיְּיבוֹ מִשּׁוּם שְׁתֵּי רִשְׁעָיוֹת, בְּרִשְׁעָה הַמְּסוּרָה לב״דלְבֵית דִּין הַכָּתוּב מְדַבֵּר. רָבָא אָמַר: אַתְרוֹ בֵיהּ לִקְטָלָא, כ״עכּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְלִיגִי דְּאֵין לוֹקֶה וּמֵת, כִּי פְלִיגִי, דְּאַתְרוֹ בֵיהּ לְמַלְקוּת. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר: לָאו שֶׁנִּיתָּן לְאַזְהָרַת מִיתַת ב״דבֵּית דִּין, לוֹקִין עָלָיו, ור״עוְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: ^בלָאו שֶׁנִּיתָּן לְאַזְהָרַת מִיתַת ב״דבֵּית דִּין, אֵין לוֹקִין עָלָיו. ור״עוְרַבִּי עֲקִיבָא, אִי הָכֵי, חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת נַמֵי, לָאו שֶׁנִּיתָּן לְאַזְהָרַת כָּרֵת הוּא! א״לאֲמַר לֵיהּ רַב מָרְדֳּכַי לְרַב אָשֵׁי: הָכֵי אֲמַר אֲבִימֵי מֵהַגְרוּנְיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: ^גחַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת לֹא צְרִיכִי הַתְרָאָה, שֶׁהֲרֵי פֶּסַח וּמִילָה עָנַשׁ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִזְהִיר. וְדִלְמָא אַזְהָרָה לַקָּרְבָּן, דְּהָא פֶּסַח וּמִילָה דְּלֵית בְּהוּ אַזְהָרָה, ^דלָא מַיְיתֵי קָרְבָּן! הָתָם לָאו הַיְינוּ טַעֲמָא, אֵלָּא מִשּׁוּם דְּאִיתַּקַּשׁ כָּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ לַעֲבוֹדָה זָרָה¹, מָה עֲבוֹדָה זָרָה², שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה, אַף כָּל שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה, לְאַפּוֹקֵי הָנֵי דְקוּם עֲשֵׂה. רַבִּינָא אָמַר: לְעוֹלָםמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות איסורי ביאה א׳:ז׳
רמב״ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם י״ח:א׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ק״ה

^ב רמב״ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם י״ח:ב׳

^ג רמב״ם הלכות איסורי ביאה א׳:א׳
רמב״ם הלכות איסורי ביאה א׳:ג׳

^ד רמב״ם הלכות שגגות א׳:ב׳
סמ״ג מצוות עשה רי״ג

¹ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום "לַעֲבוֹדָה זָרָה") מופיע הטקסט המצונזר: "לעבודת כוכבים".

² כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום "עֲבוֹדָה זָרָה") מופיע הטקסט המצונזר: "עבודת כוכבים".

גמרא הא דאקשי׳ א״ה חייבי כריתות נמי מאי אמרת – ה״פ^א אי אמרת בשלמא טעמיה דר״ע לאו משום [דדריש] כדי רשעתו, אלא סברא הוא [דחייבי מיתות] כיון שאתה מקיים בו אותו [הלאו] שאתה ממיתו מאותו השם, אין לך להלקותו, שכבר קיימת בו לאו שעבר עליו,⁠^ב ובחייבי כריתות כיון שעשה תשובה אין ב״ד של מעלה ממיתין^ג אותו,⁠^ד אשתכח דלא מקיימין ביה ההוא לאו, הילכך מלקי׳ ליה. אלא אי אמרת טעמיה דר״ע משום דדריש כדי רשעתו, אפי׳ בחייבי כריתות נמי. והא דאקשינן ליגמר מעיני מלעיניך – ול״ק [לן] אמאי לא גמרינן מעיני מעיניך דכתיב גבי עדים זוממים לא תחוס עיניך,⁠^ה ועדים זוממים בני מלקות נינהו, היינו טעמא דלא אמרי׳ הכי, משום דגבי ממון כתיב, דכתיב יד ביד דהיינו דבר הניתן מיד ליד,⁠^ו והתם לא לקו אלא בעדות בן גרושה וכיוצא בו שלוקין משו׳ והצדיקו.⁠^ז ולהך לישנא דאוקימנא טעמא דר״ע משום ג״ש, א״נ משו׳ רשעה המסורה לב״ד, הא דקא נסיב לה תלמודא שאם עשו תשובה, ה״ק מצינו [חייבי] כריתות למלקות, ואין דנין חייבי מיתות מכריתות במה מצינו, שאין דנין חמור מקל להקל עליו, וחייבי כריתות קלין שאם עשה תשובה אין ב״ד של מעלה ממיתין אותו, וללישנא דרבא שאמר משום דאזהרת כרת לא צריך ברייתא, לאו עיקר טעמא נסיב אלא טעמא דקרא הוא. הא דאמרי׳ איתקש כל התורה כלה לע״ז – בתורת כהנים^ח מפיק לה מדכתיב ועשה מא׳ מהנה, אלא דילמא היינו טעמא דלא אמרינן הכי משום דאליבא דר״ע קא אמרינן, ור׳ עקיבא לא דריש ועשה, דהא ר׳ עקיב׳ מחייב מגדף,⁠^ט אע״ג דלית ליה מעשה. ורבנן ממעטי ליה כדאיתא בכריתות^י ומייתינן לה בפרק ארבע מיתות.⁠^כ מתני׳ נותר ופיגול – איכא למידק^ל הכא והא לאו שבכללות הוא והיכי לקי עלייהו, כדכתיב^מ ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הוא [כל שבקדש פסול] ליתן לו לא תעשה על אכילתו,⁠^נ והיינו לאו שבכללות. בשלמא נותר כיון דגביה כתיב [איפשר דלא מיקרי]⁠^ס לאו שבכללות. אלא פגול קשיא, דהא לאו שבכללות הוא, וכדאמרי. בפסחים פ״ק^ע מנין לכל איסורין שבתורה דאסירי בהנאה ת״ל כל חטאת וגו׳, ואקשינן עלה^פ ואימא ליחודי ליה לאו לגופיה [הוא ד]⁠אתא דאי מדר׳ אלעזר דאמר כל שבקדש פסול ליתן לא תעשה על אכילתו אין לוקין על לאו שבכללות, אלמא האי לאו שבכללות הוא.⁠^צ ואיכא למימר, כיון דאסיקנא התם דהאי קרא דכל חטאת אשר יובא לייחודי לאו אתא, דאי מדר׳ אלעזר אין לוקין [עליו] על לאו שבכללות והשתא לוקין על חטאת שהובא [מדמה] לפנים ה״נ לוקין אכל חד מכללא, דה״ל חטאת דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא, והכי קאמרי׳ דאי מדדרש ר׳ אלעזר אין לוקין על כל הכלל לפי שאין לוקין על לאו שבכללות, והשתא אתא ההוא לאו דכתי׳ גבי חטאות ללמד שלוקין על כל הכלל, ולא דאיק אלא שאני פגול דאיתקש לנותר.מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.

הערות

^א רבנו מפרש האי אי הכי דהוי כאי אמרת בשלמא, וע״ז קשה לו דהא בלאו האי טעמא דכדי רשעתו תקשי גופא דהיכי קאמר דאם עשה תשובה מוחלין לו דהא השתא מיהו לא עביד תשובה.

^ב בכ״י: בו.

^ג בכ״י: מחייבין.

^ד בריטב״א הביא תי׳ רבנו ביתר ביאור. ועי׳ ערל״נ שכ׳ שלדעת הרמב״ם בפיהמ״ש כאן שרק אם לקו ועשו תשובה נפטרו מן הכרת ניחא, דבח״מ אין מועיל תשובה. ובעיקר דעת הרמב״ם עי׳ מגיה למשל״מ ספי״ז מסנהדרין, וחת״ס או״ח סי׳ קעה, ועי׳ במלחמות לקמן כג, א. ועי׳ משל״מ ואו״ש שם לענין אם לקה מלקות שלא מן הדין אם נפטר מכריתות, ועי׳ עינים למשפט שחקר אם המלקות הוי מעונשי חיוב הכרת, או דהוי מחיובי לאוי בעלמא אלא שיש דין דאם לקה נפטר מכרת ועיין שם שכתב שבזה נחלקו הר״מ ורבנו.

^ה דברים יט, כא.

^ו כתובות לב, ב.

^ז לעיל ב, ב. ועי׳ ריטב״א שכ״כ משם התוספות.

^ח ויקרא דחובה פרשה א, ז.

^ט כריתות ז, א.

^י ז, א.

^כ סנהדרין סב, א.

^ל כן הקשה הר״א ממיץ בתוס׳ פסחים כד, א ד״ה הא. ועי׳ תוס׳ לקמן יח, ב ד״ה כל. ויומא לו, ב ד״ה לאו. ועי׳ ריטב״א ד״ה מתני׳ טמא שאכל, ולקמן יח, ב ד״ה גופא, ומאירי (עמ׳ עג הוצאת מכון התלמוד).

^מ שמות כט.

^נ פסחים שם, לקמן יח, ב ועי׳ רש״י כאן במשנה.

^ס חסר בכל כתה״י, והיספתי ע״פ הנד׳.

^ע צ״ל: פ״ב, והוא בדף כג, ב.

^פ שם כד, א.

^צ בתוס׳ פסחים שם כ׳ דפיגול יליף ג״ש מנותר.

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144

לא להציג שובDon't show again

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון