^א נוסף ע״פ כת״י.

^ב תמורה כה ע״ב.

^ג וכן כתבו הרשב״א והריטב״א, ובתוס׳ זבחים ל ע״א ד״ה דבריו הוסיפו עוד שהכלל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו הוא בדבר שאי אפשר לקיים את שניהם שסותרים זה את זה, כגון מקדש אשה ובתה דהי מינייהו מפקת, וכן קיים ליכי ומופר ליכי דנדרים, אבל כאן אפשר לקיים שניהם ואינם סותרים זה את זה. ועוד תירצו שמשכחת לה בזה אחר זה כגון שאמר חציה לדמי עולה וחציה לדמי שלמים, ואפילו בקדושת הגוף משכחת לה כגון בבהמה של שני שותפין שיכול להקדיש חציה.

^ד נוסף ע״פ כת״י.

^ה מנחות עז ע״ב.

^ו ויקרא ז, יד.

^ז במדבר פיסקא לו.

^ח אך המקנה כתב שמה שאמרו לעיל אי אמר פלגא דחיטתא תקדיש, אין הכוונה לחצי ממש שאין חילוק בין חצי סאה או חצי חטה, אלא שמעשר איתא בשותפות כמו שותפים שיש לכל אחד חלק בכולה קודם חלוקה ולא מבורר חלק של כל אחד, ובחלות תודה לא שייך שותפות כי אין בו שום חלק מבורר להקדש.

^ט ב״ב קמג ע״א.

^י אך הריטב״א כתב בשם הראב״ד שמה שאמרו את וחמור קנה מחצה, היינו כשאומדים את דעת הנותן שטועה וסובר שאין כאן חמור וכולם קונים וגמר והקנה, ואי בטלה ההקנאה מאחד מהם לא בטלה מהשני, אבל כשהמקנה יודע שאחד חמור ואינו ראוי לקנות ודאי לא קנה. ועיין בשיעורי רבי שמואל (אות תלט) מה שיישב על פי הגר״ח.