^א נוסף ע״פ כת״י.

^ב ע״פ כת״י. ובנדפס: מקדש.

^ג ע״פ כת״י. ובנדפס: וה״נ מתנה.

^ד נוסף ע״פ כת״י.

^ה בכת״י אינו.

^ו ע״פ כת״י. ובנדפס: לשם.

^ז בכת״י אינו.

^ח נוסף ע״פ כת״י. ורא״ז הגיה: ועכצ״ל. אך לפי הנוסח בכת״י אין צורך להגיה.

^ט ע״פ כת״י. ובנדפס: דאלמלי.

^י ע״פ כת״י. ורא״ז הגיה: הני. אך לפי הנוסח בכת״י אין צורך להגיה. ובכת״י ניו יורק 741: אי הכא הוו מתנה.

^כ במדבר טו, כ.

^ל שם יח, ד.

^מ ברכות מז ע״א.

^נ במדבר יח, ח.

^ס וכן כתב הר״ש משאנץ תרומות פ״א מ״י. אך הריטב״א הקשה שכיון ששם תרומה אחת היא למה לא לומדים ממעשר לתרומה וחלה. ועיין בתורת הארץ להגר״מ קלירס (ח״א פ״ד אות לח) מה שיישב קושית הריטב״א.

^ע בחידושי ר׳ חיים (ביכורים פ״ח ה״ו ד״ה אלא) כתב שחלוק גדר הבאת שליש בפירות לענין תרומה ומעשר מדין נתינת מים לענין חלה. שהמחייב בתרומות ומעשרות הוא דגנך, ודיגונך, שבהבאת שליש חשוב דגנך וקודם לזה לא חשוב דגנך, וזה רק משהביאה שליש וקודם לכן לא חשוב דגנך, ובהבאת שליש נשלם בו דין דגנך והוא מדיני החיוב של תרומות ומעשרות, אך חיוב חלה תלוי בשם עיסה, וחלות שם עיסה תלוי בגלגול לבד, ונתינת המים אינה שייכת לדין החיוב של חלה, אלא יסוד של נתינת המים הוא דין לענין הפרשת חלה, שרק אחר נתינת מים חל בה קריאת שם של חלה. ולכן הפקר פוטר רק בשעת הבאת שליש, או בשעת גלגול אך לא בשעת נתינת המים. ובאבי עזרי (שם) כתב, שלדברי רבינו בדין שאם היה הפקר אחר שנתן מים ולא גלגל פטור מחלה כמו הפקר לאחר שהביאו שליש שפטור מתרומות ומעשרות, אבל לתירוץ הר״ש משאנץ והרשב״א שיש חילוק בין תרומות ומעשרות לחלה, יוצא שחלה שונה מתרומות ומעשרות ואף שלא נתחייב יחול שם חלה, כי קמח אינה חלה, ומה שחל שם חלה אחר נתינת מים קודם גלגול הוא מהדין המסוים שיש בחלה אבל אין זה שייך לדין חובת חלה, ובדין שהפקר אחר נתינת מים אינה פוטרת כשחר וזכה בה. והעיר שם שלדברי רבינו אף אם הנתינת מים היה בתור הפקר פטור מחלה, ולא רק אם הגלגול היה בתור הפקר.

^פ נוסף ע״פ כת״י.

^צ נוסף ע״פ כת״י. וכן הגיה רא״ז.

^ק פ״ב ה״ה.

^ר ח ע״א.

^ש בכת״י: ממנו.

^ת אך המהרי״ט דחה ששם שהוא תנאי סמכה דעתה משום שיודעת שהקידושין תלויים בהשלמת הדינר וודאי יזהר בזה כדי שיתקיימו הקידושין, כמו שסמכה דעתה בכל תנאי, מה שאין כן כאן שרוצה לקדשה מיד על ידי שעשה את הדינר מלוה אם כן מעכשיו כבר נגמרים הקידושין, וכיון שכסיפא לה מילתא לתבוע לא סמכה דעתה שסברה שמאחר שחלו הקידושין לא ישלים לה.

^א אך הרשב״א דוחה את ראית רבינו, שהברייתא בדף ח׳ נקטה חסר דינר משום שזה אורחא דמילתא שחסר קצת, אבל הוא הדין שמדובר גם בחסר הרבה, ולכן נקטה הברייתא מנה זו משום שבמנה סתם לא כסיפא לה למיתבעיה כשחסר הרבה. ולכן חולק הרשב״א לדינא ופוסק שהלכה כת״ק שאינה מקודשת. והר״ן ח׳ ע״א מד׳ הרי״ף ד״ה וגרסינן כתב שהברייתא נקטה מנה זו לרבותא שדרך מנה להיות חסר, ואם אמר זה סלקא דעתך שכוונתו כמו שהוא, וקא משמע לן שצריך מנה שלם. והוא הדין במנה סתם שאינה מקודשת משום שכסיפא לה מילתא למיתבעיה. וכתב שהטעם שהרי״ף השמיט את הברייתא, משום שסובר כרמב״ם שמפרש את הסוגיא בב״מ שמלוה קונה במכר, והברייתא ששוין במכר שזה קנה מדברת במלוה ואין צורך להעמידה בנמצא חסר דינר.