Ramban Kiddushin 2b – רמב"ן קידושין ב:‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

אִי נָמֵי {ירמיהו ל״ב:מ״ד} שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף יִקְנוּ תָּנֵי הָאִשָּׁה נִקְנֵית. וְנִיתְנֵי הָתָם הָאִישׁ קוֹנֶה מֵעִיקָּרָא תָּנֵי לִישָּׁנָא דְאוֹרָיְיתָא וּלְבַסּוֹף תָּנֵי לִישָּׁנָא דְרַבָּנַן וּמַאי לִישָּׁנָא דְרַבָּנַן דְּאָסַר לַהּ אכ״עאַכּוּלֵּי עָלְמָא כְּהֶקְדֵּשׁ. וְנִיתְנֵי הָכָא הָאִישׁ קוֹנֶה מִשּׁוּם דְּקָא בָּעֵי לְמִיתְנָא סֵיפָא וְקוֹנָה אֶת עַצְמָהּ בְּדִידַהּ תְּנָא נָמֵי רֵישָׁא בְּדִידַהּ. וְנִיתְנֵי הָאִישׁ קוֹנֶה וּמַקְנֶה מִשּׁוּם דְּאִיכָּא מִיתַת הַבַּעַל דְּלָאו אִיהוּ קָא מַקְנֵי מִן שְׁמַיָּא הוּא דְּמַקְנִי לָהּ. ואב״א אי תְּנָא קוֹנֶה ה״אהֲוָה אָמֵינָא אֲפִילּוּ בע״כבְּעַל כׇּרְחָהּ תְּנָא הָאִשָּׁה נִקְנֵית ^אדְּמִדַּעְתָּהּ אִין שֶׁלֹּא מִדַּעְתָּהּ לָא. וּמַאי אִירְיָא דְּתָנֵי שָׁלֹשׁ לִיתְנֵי שְׁלֹשָׁה מִשּׁוּם דְּקָא בָּעֵי לְמִיתְנֵי דֶּרֶךְ וְדֶרֶךְ לְשׁוֹן נְקֵבָה הוּא דִּכְתִיב {שמות י״ח:כ׳} וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ. וְאֶלָּא הָא דְּתַנְיָא בְּשִׁבְעָה דְּרָכִים בּוֹדְקִין אֶת הַזָּב נִיתְנֵי שֶׁבַע מִשּׁוּם דְּקָא בָּעֵי לְמִיתְנֵי דֶּרֶךְ וְאַשְׁכְּחַן דֶּרֶךְ דְּאִיקְּרִי לְשׁוֹן זָכָר דִּכְתִיב {דברים כ״ח:ז׳} בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ אִי הָכִי קָשׁוּ קְרָאֵי אַהֲדָדֵי וְקַשְׁיָא נָמֵי מתני׳מַתְנִיתִין אַהֲדָדֵי. קְרָאֵי אַהֲדָדֵי לָא קַשְׁיָין הָכָא דִּבְתוֹרָה קָאֵי וְתוֹרָה אִיקְּרִי לְשׁוֹן נְקֵבָה דִּכְתִיב {תהלים י״ט:ח׳} תּוֹרַת ה׳ תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ כָּתַב לָהּ בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה הָתָם דִּבְמִלְחָמָה קָאֵי דְּדַרְכּוֹ שֶׁל אִישׁ לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה וְאֵין דַּרְכָּהּ שֶׁל אִשָּׁה לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה כָּתַב לָהּ בִּלְשׁוֹן זָכָר. מתני׳מַתְנְיָתִין אַהֲדָדֵי לָא קַשְׁיָין הָכָא דִּלְגַבֵּי אִשָּׁה קָאֵי קָתָנֵי לַהּ בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה הָתָם דִּלְגַבֵּי אִישׁ קָאֵי דְּדַרְכּוֹ שֶׁל אִישׁ לִיבָּדֵק וְאֵין דַּרְכָּהּ שֶׁל אִשָּׁה לִיבָּדֵק דְּהָא אִשָּׁה נָמֵי בְּאוֹנֶס מִיטַּמְּאָהּ תָּנֵי לְשׁוֹן זָכָר. מ״טמַאי טַעְמָא תָּנֵי שָׁלֹשׁ מִשּׁוּם דְּרָכִים נִיתְנֵי דְּבָרִים וְנִיתְנֵי שְׁלֹשָׁה מִשּׁוּם דְּקָבָעֵי לְמִיתְנֵי בִּיאָה וּבִיאָה אִיקְּרִי דֶּרֶךְ דִּכְתִיב {משלי ל׳:י״ט} וְדֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת. הָא תִּינַח בִּיאָה כֶּסֶף וּשְׁטָר מַאי אִיכָּא לְמֵימַר מִשּׁוּם בִּיאָה. וְתָנֵי תַּרְתֵּי אַטּוּ חֲדָא הָנָךְ נָמֵי צוֹרֶךְ בִּיאָה נִינְהוּ. ואב״א הָא מַנִּי ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא דְּתַנְיָא ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מִפְּנֵי מָה אָמְרָה תּוֹרָה {דברים כ״ב:י״ג} כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וְלֹא כָּתַב כִּי תִּלָּקַח אִשָּׁה לְאִישׁ מִפְּנֵי שֶׁדַּרְכּוֹ שֶׁל אִישׁ לְחַזֵּר עַל אִשָּׁה וְאֵין דַּרְכָּהּ שֶׁל אִשָּׁה לְחַזֵּר עַל אִישׁ מָשָׁל לְאָדָם שֶׁאָבְדָה לוֹ אֲבֵידָה מִי חוֹזֵר עַל מִי בַּעַל אֲבֵידָה מְחַזֵּר עַל אֲבֵידָתוֹ. וְהָא דִּתְנַן ^בבז׳בְּשִׁבְעָה דְּרָכִים בּוֹדְקִין אֶת הַזָּב לִיתְנֵי דְּבָרִים הָתָם הָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דְּדַרְכָּא דְּמֵיכְלָא יַתִּירָא לְאֵתוֹיֵי לִידֵי זִיבָה וְדַרְכָּא דְּמִישְׁתְּיָא יַתִּירָא לְאֵתוֹיֵי לִידֵי זִיבָה. וְהָא דִּתְנַן ^גאֶתְרוֹג שָׁוֶה לָאִילָן בג׳בִּשְׁלֹשָׁה דְּרָכִים לִיתְנֵי דְּבָרִים מִשּׁוּם דְּבָעֵינַן מִתְנֵי סֵיפָא וְלַיָּרָק בְּדֶרֶךְ אֶחָד סֵיפָא נָמֵי נִיתְנֵי דָּבָרמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות אישות ד׳:א׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ח
טור אבן העזר מ״ב:א׳
שולחן ערוך אבן העזר מ״ב:א׳

^ב רמב״ם הלכות מחוסרי כפרה ב׳:ב׳

^ג רמב״ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי א׳:ה׳
רמב״ם הלכות שמיטה ויובל ד׳:י״ב

E/ע

הערותNotes

תנא האשה נקנית מדעתה אין בעל כרחה לא.⁠¹ איכא למידק נקנית בעל כרחה משמע ותנן נמי יבמה נקנית דהיינו בעל כרחה^א. איכא למימר דהכי קאמרינן האיש קונה ודאי משמע אף בעל כרחה ואי תנא האיש קונה הוה אמינא אף בעל כרחה לכך תנא נקנית שיש במשמע מדעתה או אפילו בעל כרחה ותפשת מרובה לא תפשת ואין לך בה²^ב אלא מדעתה^ג. והא דלא קתני מקנה את עצמה, משום דלאו לישנא מעליא היא ותלקח אשה לאיש משמע לאו ארחיה דתנא למיתני^ד הכי. ואי תימא והאיש מקדש משמע בעל כרחה, לא קשיא דכיון דגלי תנא הכא לא אתא למטעי התם ולומר מקדש אף בעל כרחה משמע, שהרי שנה התנא במשמעו שלא יהא במשמעו בעל כרחה. ואחרים אמרו כיון דתנא מקדש מדעתה משמע ולא בעל כרחה שאין אדם מקדיש דבר^ה שאינו שלו^ו. ולי נראה דמדקתני האשה ולא קתני איש משמע שאין קנין זה תלוי באיש אלא תלוי נמי בה ואם היתה נקנית בעל כרחה ולרצונו האיש^ז קונה הוא, מה שאין כן ביבמה דלא מיתני האיש קונה דלא בעינן דעתו אלא נקנית וממילא שלא מדעת שניהם^ח: כתוב בכלהו נסחי אי הכי קשו קראי אהדדי וקשו מתני׳ אהדדי – והכי פירושו אי אמרת בשלמא לישנא דקראי לאו דוקא דאיכא מילי דקראו ליה בקרא לשון זכר ולשון נקבה דכתיב^ט רוח גדולה וחזק וכתיב נמי^י והנה יד שלוחה אלי והנה בו, אלא אי אמרת האי קרא דאמר לשון נקבה דוקא ומשום הכי שני תנא דמתני׳ בלישניה דארחיה למתני שלשה ותני שלש קשו קראי אהדדי וקשה ההוא קרא^כ דקרי ליה זכר, וקשיא^ל נמי מתניתין דזב:
³התם דגבי זכר קתני לשון זכר^מ. איכא דמקשי והא כתיב^נ נוכח ה׳ דרכיכם אשר תלכו בה, וכתיב נמי^ס בשוב רשע מדרכו הרעה^ע. ולא דקדק יפה בפירושו^פ דאע״ג דקראי באיש כתיבי כיון דשייכא בההוא ענינא אשה לא קפיד קרא, וכי אמרינן דקפיד הני מילי כי קאי בנקבה במלתא דליתיה בזכר. והיינו דאמרינן דאיש דרכו לצאת במלחמה ואין אשה וכו׳, אלמא אע״ג דקרא בלשון זכר קאי אי איתא באשה לא הוה דייק למתני לשון זכר, והיינו נמי ד׳איצטריך למימר דאיש דרכו ליבדק ואין אשה דרכה ליבדק ולא אמר התם דבזכר קאי כדקתני הזב ולא הזבה שמע מינה דאע״ג דקאי בזכר אי איתא^צ נמי באשה לא קפיד: הא מני ר״ש בן אלעזר היא – אי קשיא מתני׳ תלקח אשה לאיש הוא והיכי מתני ליה דרכים, לא היא דכיון דקתני נקנית יקח איש הוא שהרי אין לשון זה אלא שהיא קנויה לו וכיון שהיא קנויה לו הוא קנאה, אבל בלשון תלקח אשה לאיש אין בו לשון קנין שתהא היא קנויה והוא קונה אלא לשון לקוחין בעלמא^ק. אי נמי הכי קאמר באישות צריך לשון דרך ובא ללמדך שהאיש צריך שיתן כסף ושטר כדרך העולם אבל נתנה היא ואמרה היא לא: אתרוג שוה לאילן בג׳ דרכים לערלה ולרבעי ולשביעית – פרש״י ז״ל שערלה ורבעי נוהגין בו כאילן, ולשביעית שהולכים בפירותיו אחר חנטה כאילן ולא אחר לקיטה כירק. ודקדקו עליו וליתני נמי לפאה ולשכחה^ר דאי דמי לאילן ליתני ה׳ אי דמי לירק דלא מחייב ליתני ג׳ לירק^ש. וזו אינה קושיא דאי מחייב לאו דומיא דאילן הוא דאיכא נמי ירק דמחייב כל שמכניסו לקיום^ת כגון מלבנות הבצלים וחטה וכל ה׳ מינין דלאו אילן נינהו, ואי לא מחייב לאו דומיא דירק הוא דליתני לירק דאיכא אילן דלא מחייב כגון תאנה כדתנן בדוכתא^א משום הכי לא תננהו. ועוד דקדקו בה וליתני להרכבה שאסור להרכיבו כאילן^ב ואפילו בחוצה לארץ מה שאין כן בירק שאינו נוהג בחוצה לארץ. ולא קשיא דהא לאו דרך הוא כיון שדין הרכבה נוהג אף בירק אע״פ שאינו נוהג בכל מקום שנוהג באילן אלא דבר ואפילו חצי דבר מיקרי^ג.
ואי קשיא וליתני שראש השנה שלו שבט כאילן, כדאמרינן התם במסכת ר״ה (ט״ו.)^ד הכל מודים שראש השנה שלו שבט, איכא למימר דלא קתני אלא ג׳ אלו שנחלקו בהן. אבל במס׳ ר״ה^ה פרש״י ז״ל^ו שהולכים בו אחר חנטה לערלה ולרבעי ולשביעית. ולהאי פירושא לא קשיא אמאי לא תנא הנך אחריני דאמרן^ז, דהא לא קתני אלא דין חנטה. ולא מחוור לי שכל דיני חנטה דרך אחד הוא^ח:מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב פנחס מרקסון. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.

הערות

^א הוספה זו קודם איכא למימר היא ע״פ כת״י. ורא״ז הגיה: והא דקתני היבמה נקנית ואפילו בעל כרחה. אך לפי הנוסח בכת״י אין צורך להגיה.

^ב ע״פ כת״י. ובנדפס: כח. ורא״ז הגיה: ללמוד מזה.

^ג בריטב״א הוסיף דבאשה דהוי תחלת קנין משמע מדעת, סיפא דיבמה דזקוקה ועומדת משמע בעל כרחה.

^ד ע״פ כת״י. ובנדפס: למימר.

^ה נוסף ע״פ כת״י.

^ו בריטב״א הוסיף שבקנין מצאנו קנין בעל כרחו כגון תליוהו וזבין דזביניה זביני אבל קדושין לישנא דהקדש הוא ופשיטא שאין אדם מקדיש ממון חברו בעל כרחו.

^ז ע״פ כת״י. ובנדפס: לאיש.

^ח כן כתבו הרשב״א והריטב״א דלא בעינן דעתו. אך הריטב״א הוכיח מנפל מן הגג ונתקע ביבמתו שאין צריך דעתו. ועל זה הקשה רעק״א (שו״ת מהדו״ק סי׳ רכב אות ט״ז) דהתם גם ביבום לא קנה משום דבעינן כונה לשום ביאה בעלמא וליכא, אך הרשב״א הוכיח מהא דתני רבי חייא אפילו שניהם אנוסים קנאה אלמא דלא בעינן דעת ביבום.

^ט מלכים א יט, יא.

^י יחזקאל ב, ט.

^כ נוסף ע״פ כת״י.

^ל ע״פ כת״י. ובנדפס: וקשה.

^מ רא״ז הוסיף: ומשני התם דגבי זכר וכו׳, כי הבין שתיבות התם וכו׳ הם המשך להאמור קודם לכן, אך בכת״י הוא תחילת דיבור, ואין צריך להוסיף ומשני.

^נ שופטים יח, ו.

^ס יחזקאל לג, יא.

^ע אינו וביחזקאל לג, יא, כתיב בשוב רשע מדרכו וחיה.

^פ נוסף ע״פ כת״י.

^צ ע״פ כת״י. ובנדפס: איכא.

^ק היינו דלשון נקנית אינו מכוון לפעולה אלא לתואר דהיינו שהאשה שייכת לבעלה ומשום הכי נקנית משמע שפיר שהוא עשה את פעולת הקנין מה שאין כן בקיחה קאי על הפעולה ואי הוה כתיב כי תלקח הוה משמע שהיא עושה את פעולת הקנין.

^ר בתוד״ה מה ירק, ובראב״ד הובא בתלמידי הרשב״א ובמאירי.

^ש משמע דרבינו מספקא ליה אם אתרוג חייב בפאה או לא, ובשבת סח ע״א בתוד״ה ואילו פשיטא ליה דפטור וכן דעת רבינו שם. וכתב בחזו״א (שביעית סי׳ ז׳) שאין זה קושיא דקושטא דמילתא הוא דניחא כאן בקדושין ממה נפשך בין אם נאמר שאתרוג חייב ובין אם נאמר שפטור ואין שם מקום להכנס בהכרעת הדין לכן לא הכריע כאן רבינו את הדין, וגם בגמרא יש לפעמים כיוצא בזה.

^ת פאה פ״ג מ״ד.

^א פאה פ״א מ״ד.

^ב ע״פ כת״י. ובנדפס: באילן.

^ג כדאיתא במסכת כלאים פ״א מ״ז.

^ד . בנדפס י״ד ע״ב. והגהנו ע״פ כת״י וכן הוא בגמרא.

^ה יד ע״א.

^ו בד״ה אף.

^ז ע״פ כת״י. ובנדפס: כדאמרינן.

^ח ובריטב״א כתב בישוב שיטת רש״י שאף על גב דחנטה דרך אחד הוא כיון שבא על ענינים חלוקים שפיר שייך למימר בשלשה דרכים ולבסוף כתב דתירוצא קמא עיקר. ובתוס׳ הרא״ש כתב שלפי שיש בו דבר דאזלינן ביה בתר לקיטה הוצרך לפרש שאר הדברים דאזלינן ביה בתר חנטה כאילן.

¹ הגהת הגרא״ז: והא דקתני היבמה נקנית ואפי׳ בע״כ.

² הגהת הגרא״ז: ללמוד מזה.

³ הגהת הגרא״ז: ומשני.

E/ע

הערותNotes

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144

לא להציג שובDon't show again

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון