גמרא
פירוש
עַד שֶׁתִּכָּנֵס לַחוּפָּה מִשּׁוּם דְּעוּלָּא. וּבֶן בַּג בַּג אסִימְפּוֹן בַּעֲבָדִים לֵית לֵיהּ אִי מוּמִין שֶׁבַּגָּלוּי הוּא הָא קָא חָזֵי לֵיהּ אִי מִשּׁוּם מוּמִין שֶׁבַּסֵּתֶר מַאי נָפְקָא לֵיהּ מִינֵּיהּ לִמְלָאכָה קָא בָעֵי לֵיהּ לָא אִיכְפַּת לֵיהּ. בנִמְצָא גַּנָּב אוֹ קוּבְיוּסְטוּס הִגִּיעוֹ מַאי אָמְרַתְּ לִסְטִים מְזוּיָּין אוֹ נִכְתַּב לַמַּלְכוּת הָנְהוּ קָלָא אִית לְהוּ. מִכְּדִי בֵּין לְמָר וּבֵין לְמָר לָא אָכְלָה מַאי בֵּינַיְיהוּ. אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ קִיבֵּל מָסַר וְהָלַךְ.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
א רמב״ם הלכות מכירה ט״ו:י״ב
סמ״ג מצוות לא תעשה ק״ע
טור חושן משפט רל״ב:י׳
שולחן ערוך חושן משפט רל״ב:י׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ק״ע
טור חושן משפט רל״ב:י׳
שולחן ערוך חושן משפט רל״ב:י׳
ב רמב״ם הלכות מכירה ט״ו:י״ב
סמ״ג מצוות לא תעשה ק״ע
טור חושן משפט רל״ב:י׳
שולחן ערוך חושן משפט רל״ב:י׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ק״ע
טור חושן משפט רל״ב:י׳
שולחן ערוך חושן משפט רל״ב:י׳
מאי אמרת ליסטים מזוין או מוכתב למלכות הנהו קלא אית להו – פרש״י ז״ל וסבר וקביל. ואחרים השיבוא והא תניא בפרק המוכר פירותב (ב״ב צ״ב:) אומר לו הרי שלך לפניך, ואני אומר זו סברת בן בג בג היא, שהוא סובר הגיעו משום דקלא אית ליה למילתא, והכא קאמר מאי אמרת שהוא סמפון שאינו מצוי בעבדים ליסטים מזוין הנהו קלא אית להו וסבר וקביל ואינו מקח טעות. וי״מ קלא אית להו ואין חוששין שמא ימצא ליסטים מזוין הואיל ומעתה אין לו קול, שאם היה כן היה לו קולג, ומיהו לכשימצא כן לוקח אומר לו הרי שלך לפניך, שבודאי לא שמע שאם שמע לא היה לוקח. ואי קשיא לך והא איכא סמפון בעבדים, כדאמרינן בב״מ (פ׳.) שפחה זו שוטה היא משועממת היא נכפית היא היה בה מום אחרד וסנפו בין המומין וכו׳ הרי זה מקח טעות, איכא למימר מומין הללו ניכרין הם מיד, ואין לחוש לשמא ימצא בה סמפון מאחר שאין לה עכשיו, וכי קתני הרי זה מקח טעות בשלא ראה אותה, אי נמי ראה ושלא שהה כלום כדי שיכיר בה, אי נמי כל שכן דהנהו קלא אית להו ואין חוששין להםה, אי נמי לא שכיחי ולא גזור בה רבנן: כי קאמינא דקדשה בליליא אי נימא דשויא שליח – פרש״י ז״ל ובנתיה דר׳ ינאי נמי אי שוו שליח לא מקדשן בפחות מתרקבא דינרי. ולא מחוור, אלא הכי פירושו פשטה ידיה וקבלה לא קאמינא, כלומר איני אומר דקפדה אנפשיה ולא מתקדשה (ולא מק׳) אלא כי קאמינא קפדה בדשויה שליח, אי נמי דקדיש בלילא שסתם כל הנשים מקפידות על עצמן ואינן מתקדשות בפחות מדינר ושליח ששנה לא עשה ולא כלום, אבל בדינר מתקדשות ואפילו בנתיה דרבי ינאי דכיון דשויה שליח ואיהו קביל להו קדושין כקדושיןז של שאר נשים מקודשתח, דאם איתא דלא ניחא לה עלה רמיא לגלויי שהיא מקפדת על עצמה יותר משאר הנשים, וכן בפשטה ידה וקבלה קדושין בליליא ידעה שהוא לא יתן לה אלא כקידושיט שאר הנשים ומינח ניחא לה. אבל אין לפרש דאי פשטה ידה וקבלה פחות מדינר אינה מקודשת, מפני שבטלה דעתה אצל שאר הנשים כמו שפירשו רבים, שאין לשון הגמרא מסכים לכך, שהרי אמר פשטה ידה וקיבלה לא קאמינא, כלומר איני הולך אחר קפדנות סתם כל הנשים בפשטה ידה וקבילא קדושין: רב יוסף אמר טעמייהו דבית שמאי כדרב יהודה אמר ר׳ אסי – איי קשיא לרב יוסף רב אסי דאמר כבית שמאי. איכא למימר אין הכי נמי, ורב יוסף לא איכפת ליה ולא סבירא ליה דמאיכ כסף דקאמר רב יהודה כסף קצוב הוא, ומטעא נמי טעי דאיהו סבר כסף צורי כל דהו צורי ואפילו דינר, ורב אסי כסף צורי דהוא סלע קאמרל. והיינו דאקשינן הכא וכללא הוא וכו׳ ולא גרסינן גופא כדברי רש״י ז״למ, אלא לאפוקי מדרב יוסף קא בעינןנ. ויש לפרש דהכי קאמר רב יוסף מעיקרא בהא דרב יהודהס פליגי דב״ש סברו אפילו אינו קצוב כסף צורי הוא וכל דהו צורי ואפילו דינר, דהואיל דחזינן דכל כסף שקצוב בתורה כסף צורי הוא ושקלים נינהו ואפילו היכא דלא כתב בהו הכי כגון מוציא שם רע דמגמר גמרי מהדדי, אף כסף שדברה בו תורה בכל מקום כסף צוריע, ומיהו כיון דלא כתיב בהו שקלים דינרים נינהו, וב״ה סברי דוקא בכסף קצובפ:מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב פנחס מרקסון. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.
הערות
א תוד״ה הנהו.
ב ב״ב צב ע״ב.
ג וכן כתבו התוס׳ שם בשם ר״ת. והוא בספר הישר חידושים סי׳ ה׳.
ד לפנינו בגמ׳: אחד.
ה תיבה זו נוספה ע״פ כת״י.
ו ע״פ כת״י. ובנדפס: בה.
ז ע״פ כת״י. ובנדפס: בקידושין.
ח ע״פ כת״י. ובנדפס: אתקדשת.
ט ע״פ כת״י, ובנדפס: בקידושי.
י נוסף ע״פ כת״י.
כ ע״פ כת״י. ובנדפס: מאי.
ל ולפי זה כתב השיטה לא נודע למי שמה שהקשו מקידושין אליבא דבית הלל דבפרוטה אף דרב יוסף קאי לבית שמאי דלרב אסי הקשו איך כייל כללי אליבא דבית שמאי.
מ ע״פ כת״י. ובכת״י לונדון וניו יורק 741: כגרסת רש״י ז״ל.
נ ועל פירוש זה הוקשה לתוס׳ שאם כן הסוגיא בא לאפוקי מרב יוסף למה ליה להאריך עד שהוקשה מהמשנה כאן לימא רב אסי דאמר כבית שמאי מיד היה להם להקשות מהמשנה כיון שאוחזים במשנה.
ס ע״פ כת״י. ובנדפס: לדרב יהודה בהא פליגי.
ע ולפי זה לא קשה לימא רב אסי כבית שמאי שרב אסי מיירי לדינא אליבא דבית הלל בכסף קצוב, ורב יוסף אמר שב״ש כסברת רב אסי וסברי שכל כסף הוא צורי.
פ ובחזו״א כאן נסתפק כשאמרה הגמ׳ כל כסף קצוב האמור בתורה כסף צורי אם כוונת הגמ׳ לדחות את מה שאמר רב יוסף שטעם ב״ש כדרב יהודה אמר רב אסי, או שב״ש סוברים שאף כסף סתם האמור בתורה הוא כסף צורי, ולא ראה את דברי הרמב״ן שכתב בפירוש שלרב יוסף חולקים בית שמאי ובית הלל אם רק כסף קצוב הוא כסף צורי או אף כסף סתם הוא צורי.
הערות
Gemara
Peirush