גמרא
פירוש
אִיקְּלַע רַבְנַאי אֲחוּהּ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
עד שלא חתמו מעידים בפניו וחותם פירוש אותם הדיינין מעידים בפני אותו שאינו מכיר וחותם, כפרש״י ז״ל, וקמ״ל דעד המעיד נעשה דיין, שהרי הן חותמין עמו. וסוגיא דשמעתא פשוטה היא. פירש רש״י דטעמא דמשחתמו משום דחתימה קמא בשקרא הוה, דלאו תלתא הוו לה. וקשיא לי למאי דמקי׳ בפרק הכותב ובפרק כל הגט דלמחזי כשקרא לא חיישינן, ושטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו משום שנמחל שעבודו, טעמא (דא״נ) דנמחל שעבודו, אבל למחזי כשקרא שלא נכתב על מלוה זו ונכתב קודם למלוה, לא חיישינן, ואע״ג דנחתם מעיקרא. ויש לומר הכא גבי אשרתא משחתמו מעולם לא היו במעמד ג׳ והם בית דין, דבשעת חתימה אכתי לא ידעי בשעה שקבלו העדות שנים מהן עדים הן לאחר קבלת העדות אינם עושים כלום, ומפני שחזרו לישב יעשו ב״ד ותתקיים הדבר למפרע, אי אפשר. אבל בעלמא כותבין וחותמין ורואין מעשה ומוסרין השטר ליד בעליו כדאמרינן בההיא אתתא דאתיא לקמיה דרב ביבי, לקמן בפרק הכותב. והא דאקשי רב אשי דילמא לעולם אימא לך צריכים ושאני (התם) הכא דקא מקימא הגדה בחד ה״ק לעולם אימא לך שצריך הגדה אבל כאן כיון שהם עצמם העידו ובפני אותו השלישי, כבר שמעו עדות בפני ב״ד, דאלו לא העידו בפני שלישי לא היה נקרא עדות. אבל השתא אינהו גופיהו שמעי עדות גמורה בבית דין ונעשים עדים ודיינים. ואני תמה העדות שהעידו בפני אותו השלישי, היאך שמה עדות, והא צריך ג׳ ואין עדות אלא בפני בית דין. וי״ל כשהיה מומחה וראוי לדון בשאר דיני ממונות או שיושיבו מחביריהם אצלם בשעת עדותן. והא דתנן יעמדו שנים וכו׳ אוקימנא בדוכתא בשראוהו בלילה, דהוו להו עדים, ואין עד נעשה דיין, כלומר הוו להו כעידים המעידים ולא כעדים הרואים, כיון שראו בשעה שאין ראויין (להם) לדון כלל. ובתוספות ראיתי שפירשו משום שראיית עצמן לדון עליה למחר, כקבלת עדות היא, וקבלת עדות ביום בעינן, כדאיתא במסכת ראש השנה. הילכך צריכין להעיד למחר ולא לדון ע״י עצמן, וטעם יפה הוא. ובמסכת בבא בתרא יתבאר שר״ש רמרוגי יחלוק שם. והא דתנן ויושיבו מחביריהם אצל היחיד דאלמא איהו כשר, אע״ג דראה בלילה, שאני התם כיון דג׳ הוו תרי מינייהו סהדי ואידך לא הוה סהדי. והתם נמי אי היו חמישה, ג׳ מהם עושים דין למחר, דתרי מינייהו הוו סהדי ואידך לאו סהדי נינהו, וכדר׳ טרפון דאמר מקצתן נעשין עדים ומקצתן דיינים, ור׳ עקיבא בדיני ממונות מודה כדאיתא בפרק ראוהו בית דין. ומשום הכי דייקי׳ למימרא דעד המעיד כשר לדין. והא דתנן וכו׳ והתם משום הכי לא מקדשי בדוכתיהו על פי הראייה, הואיל וחזו בלילה והוו להו תרי מינייהו עדים. ואי ס״ד עד מעידי נעשה דיין... ליתבו בדוכתיהו כלומר אחר שהעידו כל אחד בפני שנים יחזרו וישבו ויקדשו, כדפרש״י ז״ל, דאי לא תימא הכי מאי קושיא, דילמא שאני התם דלא מקיימה הגדה כלל. וכן הקשו בירושלמי וליתיב חד וליקום חד, ומשני אין עד נעשה דיין. ואפשר לפרש דאם עד נעשה דיין יקדשוה על פי עצמן, דלא בעי רב אשי הגדה אלא בדיני ממונות, אבל בעדות החדש לא, כדבעינן למפרש קמן. והא דדייקי׳ מהא מתניתין דאין עד נעשה דיין, והתם דייקי׳ דעד נעשה דיין, לא דמיא דיוקא דהכא לדהתם, דהתם דייקינן עד הרואה כשר דהא קתני ויושיבו מחביריהן אצל היחיד, ואף על פי שנעשה עד שהרי ראה בלילה, כיון שאין אנו צריכין לעדותו כשר. ואקשינן עליה סנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש. והכא דייקי׳ אהנהו תרי דעד המעיד נינהו ופסילא לדינא כיון שראוהו בלילה ואינן יכולין לדון על פי אותה ראייה והוצרכו להעיד עליה, שוב אינן נעשין דיינין, אבל היו שם אחרים שיכולים להעיד בפניהם כשרים, דהא לאו עדים נינהו, כי ההיא דר׳ טרפון וכדכתיב לעיל. וכן נמי ההוא חד לאו עד הוא כיון שאין אנו צריכים לעדותו דהא איכא תרי אחריני. והא דסבירא ליה לרב אשי דיינין המכירין חתימת העדים צריכים להעיד בפניהם, איכא דקשיא ליה היכי קס״ד הכי, והא פשיטא לן התם ולא תהא שמיעה גדולה מראייה. ואיכא למימר דסבירא ליה לרב אשי דשאני דיני ממונות משום דכתיב ביה אם לא יגיד ונשא עונו, אלמא בעינן הגדה. וסבירא ליה דהיינו הא דתני׳ סנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש, דבעי הגדה, ואיהו לא מוקים לה בשרוהו בלילה. ואע״ג דאוקימנא בפרק החובל הכי, ההיא אוקימתא דלא כרב אשי. והתם נמי לא משום קושיא ותיובתא הוא דאמרינן הכי. ואיתמ׳ ביה נמי לישנא אחרינא, אבעית אימא וכו׳ כי היכי דתקום אפילו בשראוהו ביום וכדרב אשי. זה תירץ הרב אב״ד ז״ל ויפה אמר גם כן פרש״י לא תהא שמיעה גדולה מראייה, שגבי עדות החדש לא כתיב בה עדות אלא כזה ראה וקדש. ומיהו אנן לא קימ׳ לן כרב אשי, דדחייתא בעלמא נינהו, ואיהו ודאי לאו הכי סבירא ליה, אלא הכי קאמר לעולם אימא לך וכו׳, ואי מיהא לא תשמע מינה. ואנן לא דחינן מימרא דגמרא בדילמא, כדפסיק רבינו הגדול ז״ל. ואפשר דכי לא קימ׳ לן כרב אשי, הני מילי בקיום שטרות, אבל בשאר מילי הגדה בעי. כי ההוא לישנא דאמרינן בפרק החובל ואי בעית וכו׳, ולא מוקמינן לה כשראוהו בלילה, אלא אפילו ראוהו ביום, אין עד הרואה נעשה דיין אלא בהגדת אחרים. ומיהו מסתברא שלא נשתנה כאן דין קיום שטרות, אלא בעד נעשה דיין, אבל לא בהגדה, מאחר שלא פירשו בגמרא כן. וההוא לישנא דהחובל לאו למימרא דסנהדרין כשראוהו ביום, אלא רבי לא חזה מעשה כלל, והא אנא והא ר׳ יוסי דסבירא לן מנה צורי קאמר. ערער דמאי אי ערער דגזלנותא תרי ותרי נינהו כתב ר״ח ז״ל כיון ששנים מעידין אותו שגזל ושנים אומרים שלא גזל, כי האי גוונא לא מיפסיל, דאמרינן אוקי תרי בהדי תרי ואוקי גברא בחזקתיהו. פירוש לפירושו ומשחתמו אמאי אין מעידין עליו. ולא מיחוור לן דאם כן הוי ליה למימר בתרוויהו, בערער דגזלנותא ופגם משפחה, גלויי מילתא בעלמא הוא. ועור דהא לא גלויי מילתא בעלמא היא הילכך משחתמו נראין כנוגעין בעדותן. ואפשר דהכי קאמר אי ערער דגזלנותא, תרי ותרי נינהו, הילכך הנך מהימני, וכיון שלא נפסל מעולם אמאי אין מעידין, הא כמותב תלתא הוו, ולאו משום נוגעין בעדות איתמר, ולפגם משפחה כל שכן, דהא גלויי מילתא בעלמא הוא. ואפילו משחתמו נמי מעידין. ורש״י ז״ל פירש דבתרי ותרי לא מתכשר. וכן פירש רי״ף ז״ל. והא דאמרינן אלא ערער דפגם משפחה גלויי מילתא היא פירוש ואפילו משחתמו נמי אמאי אין מעידין, ובפגם משפחה מתכשר משום דמילתא דעביד לאגלויי היא ולא עבידי דמשקרי, הילכך אף משחתמו נאמנים. ואי משום תרי דאמרי פסול הוא, כיון דהאי גברא בחזקת ישראל הוא עומד, הוא וכל משפחתו, בכי האי גוונא אמרינן אוקי גברא אחזקתיה, שאלו היה פסול קול יש לו, אבל בפסול דגופיה כגון דגזלנות, לאו גלויי מילתא הוא, (ועוד) ועד שלא חתמו נמי אין מעידין עליו. ומאי דכתב הרי״ף דבתרי ותרי לא מפקי׳ ממונא אפומיה מדאקשי׳ לעיל דמגבינן ביה תרי ותרי נינהו, דאלמא לא אמרי אוקי גברא אחזקתיה ומפקינן ממונא אפומיה, אינה ראיה, חדא דהתם ודאי מאי פסולי עדות קאמרי הני קרובים, דאי אמרת פסולים בגזלנותא הא ודאי אי אתו בתרי ואמרי דידעי בהו בהנך אינשי דגזלני נינהו מהמני, וכן במשחקי בקוביא ובשאר פסולין. ואינהו לגבי נפשיהו לאו כל כמינהו למימר כשרים אנן כדאמרינן התם בפרק מרובה אי נמי דפסלינהו בגזלנות. מ״ה רמי בה ומגבינן בה, תרי ותרי נינהו, דהא ליכא למימר אוקי גברא אחזקתא רחוק. אי נמי אחזקה דלאו קטנים הוו. ואפשר שהביא ראיה משום דלא אזלינן התם בתר חזקה דרב שמעון בן לקיש חזקה אין העדים חותמין על השטר אלא אם כן נעשה גדול. ולאו ראיה מעליותא היא שאין אומרי׳ בחזקות זו דומה לזו, דההיא לאו חזקה דמעליתא היא דנימא אוקמינהו אחזקתיהו במקום עדים. ועוד דלרבנן לאו חזקה היא כלל אלא בעדים כשרים ולגבי לוה ומלוה, אבל בחשש העדים לא. ואם תמצא לומר מאי פסולי עדות גזלנין, איכא למימר נמי דכי אקשי׳ ומגבינן בה, אקטנים היו דקתני קא מקשי׳. ולמאן דמפרש מפני שכבר מתו, (איכא חזקה) ליכא חזקה כלל הואיל וליתנהו קמן. ומסייע לה להאי סברא דרבינו חננאל מההיא דגרסי׳ בפרק כל הנשבעין ואיתא נמי בפרק חזקת הבתים, שני כתי עדים המכחישות זו את זו, זו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה. והתם טעמא משום דאמרינן אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא אחזקתיה, וכל כת וכת אמרינן האי היא דמסהדא קושטא, ומפקינן ממונא אפומיהו היכא דאתיא כל חדא וחדא באפיה נפשא, אלמא האי חזקה דאוקי גברא אחזקת כשר עדיפא מאידך דאוקי ממונא בחזקת מאריה. ולא תימא הני מילי במוחזק לן, דבחזק׳ כשר, אבל גברא דלא ידעי לא, דכל ישראל בחזקת כשרים ולא בחזקת גזלנים. והך סיועא ליתא, דשאני התם כיון שבאות זו אחר זו אמרינן היא הכשרה, ודמי לבאו לישאל בזה אחר זה, דאמרינן לענין טומאה ששניהם טהורים. ואע״ג דהכא לאפוקי ממונא הוא, כיון שבאים בזה אחר זה כשרים, שאין הכחשתן פסול ברור, שאפילו באותה עדות קימ׳ לן נהי דאיתכחוש באכילתא דאבהתא מי איתכחוש. אבל שתי כתי עדים הבאות לפנינו, על אחד ודאי פסלי׳ ליה אפומיהו דהני כי היכי דלא ליפוק ממונא אפומיה, דהא בספק יוצא דינו מלפנינו. ודברי רי״ף ז״ל עיקר, דלעולם הך חזקה דממונא בחזקת מאריה מכרעא טפי, שהיא שב ואל תעשה. ועוד דלא אמרינן אוקי גברא אחזקתיה אלא במילתא דרבנן ולא בשל תורה (כעין) כגון תרומה דאוריתא או עבודה וכיוצא בה. והיינו דאמרינן גבי ינאי המלך, מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני, בספק חלל היתה, כדאיתא במסכת קדושין, וכמו שכתב רבינו הגדול ז״ל.מהדורת ד"ר עזרא שבט, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.
הערות
הערות
Gemara
Peirush