גמרא
פירוש
מְחַתֵּךְ בְּעָפָר הוּא אָמַר רַב פָּפָּא הָכָא בְּחַטַּאת הָעוֹף עָסְקִינַן דְּכוּלְּהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי קָאָתֵי. מִכְּדֵי רַב הוּנָא כְּמַאן אַמְרַהּ לִשְׁמַעְתֵּיהּ כְּעוּלָּא וְעוּלָּא מַעֲשֶׂה כֹּל דְּהוּ קָאָמַר. אאֶלָּא בְּאוֹמֵר בִּגְמַר זְבִיחָה הוּא עוֹבְדָהּ. אִי הָכִי מַאי אִירְיָא חַטָּאת לַישְׁמְעִינַן זֶבַח. אֶלָּא אָמַר מָר זוּטְרָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב פָּפָּא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן בכְּגוֹן שֶׁהָיָה חֲצִי קָנֶה פָּגוּם וְהוֹסִיף עָלָיו כׇּל שֶׁהוּא וּגְמָרוֹ דְּכוּלְּהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי קָאָתְיָין. אָמַר רַב פָּפָּא אִי לָאו דְּאָמַר רַב הוּנָא סִימָן אֶחָד לָא הָוְיָא חַטָּאת תְּיוּבְתֵּיהּ מַאי מַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה רַבָּה. וְאָמַר רַב פָּפָּא אִי לָאו דְּאָמַר רַב הוּנָא בֶּהֱמַת חֲבֵרוֹ לָא הָוְיָא חַטָּאת תְּיוּבְתֵּיהּ מַאי טַעְמָא דִּידֵיהּ מָצֵי אָסַר דְּחַבְרֵיהּ לָא מָצֵי אָסַר. פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא כֵּיוָן דְּקָנֵי לֵיהּ לְכַפָּרָה כְּדִידֵיהּ דָּמְיָא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום "לַעֲבוֹדָה זָרָה") מופיע הטקסט המצונזר: "לעבודת כוכבים".
מכדי רב הונא כמאן אמרה לשמעתיה כעולא וכו׳. פרש״י ז״לא דכיון דאמר רב הונא סימן אחד ואסמכה נמי למילתיה אדעולא, אשמעינן רב הונא דעולא מעשה כל דהו קאמר, דהא סימן אחד בשחיטת ע״ז לאו גמר מעשה הוא. פי׳ לפירושו, דעולא מעשה סתם קאמר, או גמר מעשה קאמר או מעשה כל דהו קאמרב, ולפיכך אמר רב פפא אי לאו דאמר רב הונא סימן אחד מחטאת לא הויא תיובתיה, מאי מעשה, מעשה רבה, אלמא דרב הונא ודעולא תלויות זו בזו ובא זו ולמד על זו. ויש גורסיםג, אמר רב פפא אי לאו דאמר רב הונא סימן אחד מחטאת לא הויא תיובתיה ואמינאד מעשה רבה קאמר, ופירושו אדרב הונא, אבל עולא ודאי מעשה כל דהו קאמרה. אי הכי מאי איריא חטאת לישמעינן זבח. פרש״י ז״לו, אי אמרת בשלמא ליתה לדרב הונא, להכי איכפל תנא לאשמועינן מידי דאין לו חלק בו, דטעמא דחטאת אינה שלו ולא מצי אסר במעשה זוטא, דאלו שלמים אסר במעשה זוטא, אלא לרב הונא קשיא, דמדנקט חטאת ש״מ טעמיה דתנא משום דדבר שאינו שלו לא מצי אסר. ובתוספותז השיבו דאפי׳ שלמים דבר שאינו שלו הוא ולא מצי אסר ליה, כדמקשינן בפ׳ בתרא דזבחיםח בשלמא רובע ונרבע משכחת לה (שרבען ואח״כ הקדישן) [שהקדישן ואח״כ רבען], אלא מוקצה ונעבד הא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, ומוקי לה בקדשים קלים ואליבא דר׳ יוסי הגליליט. וי״ל מדלא אשמעינן זבח ש״מ בזבח נאסר הוא בכל דהו, וש״מ דר׳ יוסי הגלילי היא על כרחין. ובעיקר נסחי גרסינן אפי׳ עולה נמי, והכי נמי משמע לקמן דמקשינן לרב עמרם ורב נחמן ואוקימנא בחטאת העוף, ואע״ג דלדידהו לא מצי למיתני זבח, אלא עולה הוה ליה למיתני. וה״פ, אי אמרת בשלמא רב הונא סימן אחד דוקא קאמר, משום הכי תנא חטאת, דהיינו חטאת העוף שהכשרו בסימן אחד כדאמרן, אלא אי אמרת רב הונא מעשה כל דהו קאמר, ובאומר בגמר זביחה הוא עובדה, לישמעינן עולה. ואוקימנא בשהיה חצי קנה פגום דכולהו בהדי הדדי אתיין. ומיהו עיקר פירכא לא מיחוורא, מאי אהניא ליה לתנא למינקט עולה טפי מחטאת, בשלמא זבח משום דהוה ליה למינקט סתם דכולן במשמע, א״נ הוה ליה למינקט השוחט קדשים, אלא עולה מאי פירכא. וי״ל כי היכי דלא ניטעי בחטאת העוף הוה ליה למינקט עולה. ורש״י ז״לי כתב משום דעולה שכיחא. ולא מחוור. אלא שיש לומר דהכי קאמר, אפי׳ עולה נמי כך דינה, הלכך הוה ליה למיתני סתם השוחט בשבת בחוץ לע״ז כדקתני בכל דוכתאכ השוחט בחוץ והמעלה בחוץ, ולמה ליה לייחודי חטאת. וללשון התוספות י״ל, דהא דפרכינן לרב עמרם ורב נחמן ואוקימנא בחטאת העוף, משום דלדידהו נמי ניחא לן לאוקומה כדאוקימנא בחטאת העוף, דלא תתוקם כר׳ יוסי הגלילי, מדלא קתני זבח. והא דאמר רב פפא אי לאו דאמר רב הונא סימן אחד מחטאת לא הויא תיובתיהל. פירש״י ז״למ מריש כי הוה ס״ד דבבהמה קאי, דמאי מעשה מעשה רבה, והיינו שחיטת שני סימנין, והשתא דאמר איהו סימן אחד, גלי לן דלא בעינן מעשה רבה. ומותבינן עליה חטאת, דליכא למימר סימן אחד דוקאנ, דעולא או מעשה רבה דשני סימנין או מעשה כל דהו קאמר כדפרכינןס לעילע, וכן עיקר. ויש לפרש דרב פפא לית ליה מאי דמקשי בגמרא, מכדי רב הונא כמאן אמרה לשמעתיה כעולא, עולא מעשה כל דהו קאמר, וחטאת לא הויא תיובתיה מעיקרא כלל קאמר. אבל לתירוציה דרבא דאוקמה +א״ה, לפנינו ר״פ אוקמה בהכי+ בחטאת העוף, השתא נמי לא הויא תיובתיה, ולא צריך לאוקומה בחצי קנה פגום. ומיהו רב פפא גופיה אוקמה בחצי קנה פגום, דבמעשה כל דהו קאמר. ויש נוסחאות דגרסי, אמר רבא אי לאו דאמר רב הונא סימן אחד וכו׳, ואמר רבא אי לאו דאמר ר׳ הונא בהמת חברו וכו׳, ולא הויא תיובתיה מעיקרא קאמר. ומשמע דלרב פפא, למאי דאמרינן השתא, לא קשיא ליה מאי דמקשינן לשמעינן עולה, דאחד מן הדברים שאינן שלו רצה לשנות וה״ה לעולה ולאפוקי שלמים, והא דפרכינן פשיטא, לומר דאי אמר בהמתו ודאי מבהמת חברו לא פרכינן עליה, ומיהו מתניתא גופה לא פשיטא ליה אמאי נקט חטאת. אלא דהך פירכא דפרכינן לשמעינן עולה, לית ליה לרב פפא, דהא למאי דס״ד מעיקרא קאמר דחטאת לא הויא תיובתיה אמאי חייב עליה שלש חטאות כדמותבינן מעיקרא, אבל למאי דס״דפ השתא חטאת דוקא קתני וכדמתרצינןצ, והיינו פירכין דפרכינן בסמוך לרבנן דאמרי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, דגמרא לית ליה דרב פפא, דקא מקשי׳ טעמא דחטאת וכו׳. ומאי דאמרינן כיון דקני ליה לכפרה כדידיה דמיא. ה״ה לעולה דהא מיחייב בה ומקופיא מכפרהק, דאי לאו הכי דילמא חטאת בהמה קתני, וקמ״ל דלאו כדידיה דמי וכל שכן עולהר, אלא תרוייהו לכפרה דידיה ולחובתו אתייןש. והא דאמרי רב נחמן ורב עמרם ורב יצחק אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. פי׳ת ר״ח ז״לא אלא במעשה גדול כגון חתיכת שני סימנין וכיוצא בו. ולדבריו, אדרב הונא קיימי, קאמרב איהו אסרה בסימן אחד וקאמרי אינהו אין אדם אוסר דבר שאינו שלו בכך. ורש״י ז״לג השיב מדמקשי עלה ממנסךד דהוא מעשה גמור. ויש אומריםה כיון שהוא היזק שאינו ניכר לאו מעשה גמור הוא. ובמס׳ ע״זו גבי כלים דאחז איכא למאן דאמר אין אדם אוסר דבר שאינו שלו אע״פ שהוא מעשה גמור שנשתמשו בהם כמה ימים לע״ז. אלא י״ל התם נמי כיון דלא עביד בהו אלא שמוש בעלמא, כל דהו חשיב, שאין תשמישן ניכר בהן ואינן חסרין בו כלוםז.מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.
הערות
א ד״ה ועולא.
ב ראה חידושי הר״ן: ׳דעולא כיון שעשה בה מעשה קאמר, והאי לישנא משתמע חדא מתרתי, או מעשה רבה דהיינו שני סימנין, או מעשה כל דהו וכו׳ דמעשה אמצעי ליכא למימר, שאין דרכן של אמוראין לסתום׳. והם דברי רבינו להלן ד״ה והא דאמר: ׳דעולא או מעשה רבה דשני סימנין או מעשה כל דהו קאמר כדפרכינן לעיל׳.
ג גירסא זו בכי״ו 120 עה״ג. וראה דק״ס אות ת.
ד בשטמ״ק: ואמינא.
ה ובשטמ״ק הוסיף: ׳ויש לדייק כן מדקאמ׳ עולא אע״פ שאמרו המשתחוה לבהמת חברו לא אסרה וכו׳, דהוא לשון מיותר, דלא ה״ל למימר אלא אדם אוסר דבר שאינו שלו אם עשה בה מעשה, דלמה לי למימר אע״פ שאמרו המשתחוה וכו׳, אלא הא אתא לאשמועי׳ דלא אסקינ׳ אלא חדא דרגא ממשתחוה דלא עביד מעשה כלל ובמעשה זוטא סגי. כנ״ל׳.
ו ד״ה דקני ליה. וראה ביאור דבריו בהרחבה בשטמ״ק.
ז ד״ה אי הכי.
ח קיד, א.
ט מכאן עד ׳על כרחין׳ נשמט בכי״פ בטה״ד.
י ד״ה ואוקימנא, עיי״ש.
ל לפנינו: לא הויא חטאת תיובתיה.
מ ד״ה לא הויא, עיי״ש.
נ פי׳ ולאוקמי בחטאת העוף בלא חצי קנה פגום (הגרא״ז).
ס בהוצ׳ זכר״י תיקנו: כדפרשינן.
ע ראה לעיל ד״ה מכדי מ״ש רבינו ובהערה 721 שם.
פ אפשר שצ״ל: דס״ל.
צ תיבה זו ליתא בשטמ״ק.
ק ראה זבחים ז, ב.
ר פי׳ ולא תיקשי לישמעינן עולה, דחטאת הוי רבותא (הגרא״ז).
ש קטע זה הובא בשטמ״ק והוא מדברי רבינו [עיי״ש שבסוף הדיבור נרשם עכ״ל הרא״ה, אולם זהו דבור נפרד, כמבואר למעיין שם, וכמו שרמזו בהערה שם]. והוסיף שם בשטמ״ק [הדברים שם קטועים וכן השלימו שם], שזהו לשיטתיה דרבינו לעיל (ד״ה מכדי) שי״ג אמר רב פפא וכו׳ ואמינא מעשה רבה קאמר.
ת תוכן דברי רבינו הובא בחידושי הר״ן.
א הובא ברש״י ד״ה אין אדם בשם אית דמפרשי. וכן הובא ברא״ש סי׳ יד.
ב בשטמ״ק: דקאמר.
ג ד״ה אין אדם. וכן כתב בעל המאור שלדעת ר״נ ור״ע ור״י אף במעשה רבה אינו אוסר, עיי״ש. וכ״נ בתוס׳ ב״ק עא, א ד״ה בשלמא, וברמב״ם הל׳ שחיטה פ״ב הכ״א, וכן נפסק בטוש״ע סי׳ ד ס״ד.
ד להלן מא, א.
ה הובא גם ברא״ש שם שיש ליישב כן בדוחק.
ו נד, ב.
ז ראה חידושי חתם סופר כאן ושו״ת שבט סופר יו״ד סי׳ לא.
הערות
Gemara
Peirush