גמרא
פירוש
לָאו לְמַעוֹטֵי חִיבַּת הַקֹּדֶשׁ לָא חַד בְּטוּמְאַת מֵת וְחַד בְּטוּמְאַת שֶׁרֶץ.
וּצְרִיכִי דְּאִי אַשְׁמְעִינַן טוּמְאַת מֵת הָתָם הוּא דְּבָעֵי הֶכְשֵׁר מִשּׁוּם דְּלָא מְטַמֵּא בְּכַעֲדָשָׁה אֲבָל שֶׁרֶץ דִּמְטַמֵּא בְּכַעֲדָשָׁה אֵימָא לָא לִיבְעֵי הֶכְשֵׁר.
וְאִי אַשְׁמְעִינַן שֶׁרֶץ מִשּׁוּם דְּלָא מְטַמֵּא טוּמְאַת שִׁבְעָה אֲבָל מֵת דִּמְטַמֵּא טוּמְאַת שִׁבְעָה אֵימָא לָא לִיבְעֵי הֶכְשֵׁר צְרִיכָא.
מֵתִיב רַב יוֹסֵף רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר הוּכְשְׁרוּ בִּשְׁחִיטָה הוּכְשְׁרוּ וַאֲפִילּוּ לְמִימְנֵי בְּהוּ רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי.
אַמַּאי וְהָא לָאו אוֹכֶל הַבָּא בְּמַיִם הוּא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הבוצר לגת שמאי אומר הוכשר והלל אומר לא הוכשר ואודיא ליה. הך תיובתא לא נהירא לי מאי רומיאב. ואפשר דהכיג פריך, דבוצר לגת היינו טעמא דהוכשר משום גזירה שמא יבצרנו בקופות מזופפותד מפני שדרך הבוצרים בכך, והכא נמי כיון שדרך המנחות לבוללן בשמן שהוא מכשיר או במים למאן דאית ליה הכי במס׳ מנחותה נימא שנטמא הצריד גזרה משום הנוגעין בדבר המכשיר. ואעפ״כ אינו מחוור, שאם אמרו במשקין שמכשירין שלא לרצון גזרה משום משקין היוצאין לרצון, יאמרו בלא הכשר כלל, לא מצינו דבר בלא הכשר טמא ומטמא. אלא משמעו דסבירא להו הכא דבוצר הוכשר בלא נגיעת משקין כללז, ומיחלפא סוגיא דהתם בפ״ק דשבתח. וכי תימא תרגומא אדם והא מכשיריןט קאמר. שיטה זו מוחלפת, שבמסכת פסחיםי תרגומא אדם, ולא מקשי עלה והא משקין ומכשירין קאמר, וצ״עכ.מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.
הערות
א לפנינו: ושתיק ליה.
ב בנדפס וכי״ל ושטמ״ק: דומיא. וכן הקשו תוספות ותוספות הרא״ש ד״ה מתיב, ועיי״ש ובחידושי הרשב״א, ובחידושי הרא״ה מה שתירצו.
ג כי״ל: דמצי.
ד שבת יז, א. כי״פ: מזופתות.
ה נז, ב.
ו וכן הביא דברי רבינו בחידושי הר״ן.
ז ראה רש״י ד״ה שמאי ותוד״ה מתיב.
ח שבת שם. ולפי זה סוגיא דשבת שם מיירי ביצא מהן משקין וכנ״ל. ובעיקר דין זה נחלקו הראשונים, שרש״י כתב בע״ז נה, ב ד״ה אבל, דהבוצר לגת היינו דווקא היכא דהוכשר ודאי, וכן פירש כאן ובשבת טו, א ד״ה שמאי וע״ז לט, ב ד״ה הוכשר. אבל הרמב״ם הל׳ טו״א פי״א ה״א כתב דגזרה דהבוצר לגת אפילו לא יצאו מהן משקין. ועי׳ פירושי הראב״ד, הרא״ה והריטב״א ע״ז שם, ובסדרי טהרה אהלות רפי״ח (רלג, ב) שדן במחלוקתם בארוכה.
ט לפנינו בגמ׳: משקי. [ועי׳ תוספות חיצוניות ותוס׳ הר״ף המובאים בשטמ״ק, שאין הקושיה מ׳משקי׳, אלא מ׳דכן׳ ו׳מכשירין׳, עיי״ש].
י טז, א.
כ ראה תוד״ה וכי תימא, ותוס׳, תוספות הרשב״א ותוספות הרא״ש פסחים שם ד״ה תירגמא שתירצו על קושיה זו. ועי׳ צל״ח פסחים שם.
הערות
Gemara
Peirush