גמרא
פירוש
רֵאשִׁית הַגֵּז וְהַמַּתָּנוֹת וּפִדְיוֹן הַבֵּן וּפִדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר לִפְטוּר.
כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר קָמָה אַקָּמָה רְמִי לֵיהּ.
לֵוִי זְרַע בְּכִישָׁר וְלָא הֲווֹ עֲנִיִּים לְמִשְׁקַל לֶקֶט אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת אֲמַר לֵיהּ {ויקרא י״ט:י׳} לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזוֹב אוֹתָם אוְלֹא לְעוֹרְבִים וְלֹא לַעֲטַלֵּפִים.
מֵיתִיבִי באֵין מְבִיאִין תְּרוּמָה לֹא מִגּוֹרֶן לָעִיר וְלֹא מִמִּדְבָּר לַיִּשּׁוּב וְאִם אֵין שָׁם כֹּהֵן שׂוֹכֵר פָּרָה וּמְבִיאָהּ מִפְּנֵי הֶפְסֵד תְּרוּמָה.
שָׁאנֵי תְּרוּמָה דְּטָבְלָה וְלָא סַגִּיא דְּלָא מַפְרֵישׁ לַהּ.
וַהֲרֵי מַתָּנוֹת דְּלָא טָבְלִי וְתַנְיָא מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִמְלוֹג בַּעֲגָלִים לֹא יַפְשִׁיט אֶת הַזְּרוֹעַ.
לְהַפְשִׁיט אֶת הָרֹאשׁ לֹא יַפְשִׁיט אֶת הַלֶּחִי וְאִם אֵין שָׁם כֹּהֵן מַעֲלִין אוֹתָן בְּדָמִים וְאוֹכְלָן מִפְּנֵי הֶפְסֵד כֹּהֵן.
שָׁאנֵי מַתְּנוֹת כְּהוּנָּה דִּנְתִינָה כְּתִיבָא בֵּיהּ הַשְׁתָּא דְּאָתֵית לְהָכִי תְּרוּמָה נָמֵי נְתִינָה כְּתִיבָא בֵּיהּ.
וְאֶלָּא תַּעֲזוֹב יַתִּירָא לְמָה לִי.
לְכִדְתַנְיָא גהַמַּפְקִיר אֶת כַּרְמוֹ וְלַשַּׁחַר הִשְׁכִּים וּבְצָרוֹ חַיָּיב בְּפֶרֶט וּבְעוֹלֵלוֹת וּבְשִׁכְחָה וּבְפֵאָה וּפָטוּר מִן הַמַּעַשְׂרוֹת.
הָהוּא שַׂקָּא דְּדִינָרֵי דַּאֲתָא לְבֵי מִדְרְשָׁא קָדֵים רַבִּי אַמֵּי וּזְכָה בָּהֶן וְהֵיכִי עָבֵיד הָכִי וְהָא כְּתִיב וְנָתַן וְלֹא שֶׁיִּטּוֹל מֵעַצְמוֹ רַבִּי אַמֵּי נָמֵי לַעֲנִיִּים זָכָה בָּהֶן.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא אָדָם חָשׁוּב שָׁאנֵי דְּתַנְיָא {ויקרא כ״א:י׳} וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו דשֶׁיְּהֵא גָּדוֹל מֵאֶחָיו בְּנוֹי בְּחָכְמָה וּבְעוֹשֶׁר.
אֲחֵרִים אוֹמְרִים מִנַּיִן שֶׁאִם אֵין לוֹ השֶׁאֶחָיו הַכֹּהֲנִים מְגַדְּלִין אוֹתוֹ תַּלְמוּד לוֹמַר וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו גַּדְּלֵהוּ מִשֶּׁל אֶחָיו.הדרן עלך הזרוע והלחיים
מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ו רמב״ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין ט׳:י״ח
רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ט׳:י׳
סמ״ג מצוות עשה קמ״ב
טור יורה דעה ס״א:ב׳
שולחן ערוך יורה דעה ס״א:ב׳
רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ט׳:י׳
סמ״ג מצוות עשה קמ״ב
טור יורה דעה ס״א:ב׳
שולחן ערוך יורה דעה ס״א:ב׳
ז רמב״ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין ט׳:י״ח
טור יורה דעה ס״א:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה ס״א:ג׳
טור יורה דעה ס״א:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה ס״א:ג׳
ח רמב״ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין ט׳:י״ח
טור יורה דעה ס״א:ב׳
שולחן ערוך יורה דעה ס״א:ב׳
טור יורה דעה ס״א:ב׳
שולחן ערוך יורה דעה ס״א:ב׳
ט רמב״ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין ט׳:י״ט
טור יורה דעה ס״א:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה ס״א:ג׳
טור יורה דעה ס״א:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה ס״א:ג׳
ה״ג רש״י ז״לא מקום שנהגו למלוג אל יפשיט וכו׳. משוםב דכיון דמנהגא הוא יהיב ליה לכהן, דאהני מנהגא לאוסופי ליה לכהן משום עין יפה ומדרבנןג, להפשיט את הראש, לא יפשיט את הלחי, משום דכתיבד והלחיים לרבות זקן התיישים ושער שבראשי כבשים, וכל שכן עורה. וכן פרש״י ז״לו. ורבנו יצחק אלפאסי ז״לז גריסח, מקום שנהגו למלוג לא ימלוג הזרוע. וכן מצאתי בגרסא בתוספתאט. ואע״ג דלא מרבינן לקמן שער שבזרוע, משום דזרוע בעורו משמע כמו שהוא בשעה שזובחין אותוי כדכתיבכ מאת זובחי הזבח ולא צריך קרא, דהא בראש נמי לא מרבינן אלא צמר, וכשמולגין את העגל העור נפסד ואינו שוה כלום, ורבותא קמ״ל, דאין צריך לומר בהפשטה שאסור אלא אפילו במליגה נמי אסור, אי נמי אורחא דמלתא קתני. ואיכא למימר נמי כיון דקיימא לן זרוע ימין מדכתיבל תתנו אי נמי מפנחס, אייתר ליה הא דהלחייםמ לדרשא להביא העור והשער שעליה. ועוד איכא למימר דכי היכי דרבי רחמנא לחיים ומה שעליהן, רבי נמי קיבה וכל שעליה, אפילו למאן דדריש דהזרוע לשל ימין, זרוע נמי היא וכל מה שעליה כדרך חיות ריבה אותן תורה.מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.
הערות
א ד״ה אין רשאי.
ב דברי רבינו דלהלן הובאו ונידונו בחידושי הרשב״א, הריטב״א והר״ן, עיי״ב.
ג דמן התורה אין העור ניתן עם הזרוע אלא כיון שנהגו שלא להפשיט נותנו לכהן עם עורו (ר״ן על הרי״ף מו, א).
ד דברים יח, ג.
ה לשון בעל המאור (שם): ואהני מנהגא לכהן להרבות במתנות לפי המנהג אע״פ שאינה של תורה, משום שנהגו להפשיט את הראש לא יפשיט את הלחי, דלא אהני מנהגא להמעיט מתנתו מפני שהיא של תורה, כדאמרי׳ הלחיים להביא וכו׳, משא״כ בזרוע שאין בדין תורה לא מתנת עור ולא מתנת זרוע.
ו ד״ה הראש.
ז מו, א. וכן גרס ר״ח, הובא במלחמות שם [וכ״ה בפיר״ח שנדפס בספר היובל להרב מימון עמ׳ עז, צוין בהערות לריטב״א]. אבל פירושו שונה, עיי״ש.
ח מכאן הוא גם במלחמות ושם הרחיב רבינו, עיי״ש.
ט פ״ט ה״ב. וראה דק״ס אות ד.
י משעת שחיטה זכה כהן (מלחמות שם).
כ דברים שם.
ל ויקרא ז, לב.
מ הגרשז״ר הגיה: צ״ל דהזרוע.
הערות
Gemara
Peirush