גמרא
פירוש
אַמַּאי נוֹגְעִין בְּעֵדוּתָן הֵן.
הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן דִּכְתַב לֵיהּ דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי עַל שָׂדֶה זוֹ וְכִי כְּתַב לוֹ מַאי הָוֵי וְהָתַנְיָא הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי עַל שָׂדֶה זוֹ וְאֵין לִי עֵסֶק בָּהּ וְיָדַי מְסוּלָּקוֹת הֵימֶנָּה לֹא אָמַר כְּלוּם.
אהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּשֶׁקָּנוּ מִיָּדוֹ וְכִי קָנוּ מִיָּדוֹ מַאי הָוֵי הֲרֵי מַעֲמִידָהּ בִּפְנֵי בַּעַל חוֹבוֹ.
דְּאָמַר רָבִין בַּר שְׁמוּאֵל מִשְּׁמֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל בהַמּוֹכֵר שָׂדֶה לַחֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא בְּאַחְרָיוּת אֵין מֵעִיד לוֹ עָלֶיהָ מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידָהּ בִּפְנֵי בַּעַל חוֹבוֹ.
הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן דְּקַבֵּיל עֲלֵיהּ אַחְרָיוּת אַחְרָיוּת דְּמַאן אִי נֵימָא אַחְרָיוּת דְּעָלְמָא כׇּל שֶׁכֵּן דְּנִיחָא לֵיהּ גאֶלָּא אַחְרָיוּת דְּאָתְיָא לֵיהּ מֵחֲמָתֵיהּ.
וְכִי מְסַלֵּק נַפְשֵׁיהּ מִינֵּיהּ מִי מִסְתַּלַּק וְהָתַנְיָא דבְּנֵי עִיר שֶׁנִּגְנַב סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁלָּהֶן אֵין דָּנִין בְּדַיָּינֵי אוֹתָהּ הָעִיר וְאֵין מְבִיאִין רְאָיָה מֵאַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר וְאִם אִיתָא לִיסַלְּקוּ בֵּי תְרֵי מִינַּיְיהוּ וְלִידַיְינוּ.
שָׁאנֵי כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ד רמב״ם הלכות עדות ט״ו:ב׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ק״ט
טור חושן משפט ז׳:י״ב
טור חושן משפט ל״ז:י״ט
שולחן ערוך חושן משפט ז׳:י״ב
שולחן ערוך חושן משפט ל״ז:י״ט
סמ״ג מצוות לא תעשה ק״ט
טור חושן משפט ז׳:י״ב
טור חושן משפט ל״ז:י״ט
שולחן ערוך חושן משפט ז׳:י״ב
שולחן ערוך חושן משפט ל״ז:י״ט
ה רמב״ם הלכות עדות ט״ו:ג׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ק״ט
טור חושן משפט ז׳:י״ב
טור חושן משפט ל״ז:כ׳
שולחן ערוך חושן משפט ז׳:י״ב
שולחן ערוך חושן משפט ל״ז:כ׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ק״ט
טור חושן משפט ז׳:י״ב
טור חושן משפט ל״ז:כ׳
שולחן ערוך חושן משפט ז׳:י״ב
שולחן ערוך חושן משפט ל״ז:כ׳
ו רמב״ם הלכות עדות ט״ו:ג׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ק״ט
טור חושן משפט ז׳:י״ב
טור חושן משפט ל״ז:כ׳
שולחן ערוך חושן משפט ז׳:י״ב
שולחן ערוך חושן משפט ל״ז:כ׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ק״ט
טור חושן משפט ז׳:י״ב
טור חושן משפט ל״ז:כ׳
שולחן ערוך חושן משפט ז׳:י״ב
שולחן ערוך חושן משפט ל״ז:כ׳
דכתב לה דין ודברים אין לי על שדה זו וכי כתב ליה מאי הוי – תימה הוא אמאי לא אוקמה כגון דיהבה ניהליה במתנה גמורה בלשון מתנה ומיהו לקמן בפירקין נמי דאוקמ׳ כגון שכתב לה דין ודברים כשהיא ארוסה לא היה צריך לכך אלא יכול היה להעמידה שנתן לה בעלה מתנה שאין הבעל אוכל פירות או שהקנה לה אחד מנה על מנת שאין לבעלה רשות בה אלא דההיא לא קשיא כולי האי דחד מתרי טעמא נקט אלא שדרך התלמוד לומר שכתב דין ודברים בכל ענין השותפים כדי ללמדך דבקנין מהני ויגדיל תורה ויאדיר. וכן כתב הרב רבי שמואל ז״ל דרבותא נקט לאשמועינן דבכי האי גונא הוי לשון מתנה ולאו דשמואל אתא לאשמועינן הכי אלא גרמא נקט לה לרבותא. ואמאי לסלקו בתרי מינייהו ולדיינוה – פירוש לעדות ולדיינוה על פיהם. וקשיא להו לרבוותא והא בעינן תחלתו וסופו בכשרות ואפילו בדיני ממונות כדמוכח (בפרק יש נוחלין דף קכ״א א׳) בענין היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו או שהיה קרוב ונתרחק וניחא להו שאני נוגע בעדות מחמת ממון משאר פסולין דגבי ממון לא מקרי תחלתו בפסלות דכיון דמטי ליה הנאה מיניה לאו בר עדות הוא כלל והשתא הוא דחאיל עליה שם עד והוה ליה תחלתו וסופו בכשרות דההיא שעתא לאו עד הוא כלל דאין אדם מעיד לעצמו ודמיא לההוא דאמרינן (במסכת מכות ו׳ א׳) אלא מעתה רובע יציל נרבע יציל במקימי דבר הכתוב מדבר כלומר והני לאו עדים הם אבל בפסול אחר עדים פסולין מיקרו זהו תירוץ רבותי ויש לי לדקדק עליו לפיכך נראה לי שלא נאמר תחלתו בפסלות אלא במי שהיה קרוב ונתרחק או פסול הגוף אחר שהרי זה מעיד למי שהיה קרובו בשעת ראיה. אבל כאן שעכשיו נסתלק מממון זה אין זה מעיד לקרובו ולא למי שהיה קרובו בשעת ראיה שהרי ממון אחרים הוא ולא שלו ולאחרים הוא מעיד כללו של דבר אין אדם מעיד לאותו שהיה פסול לו בשעת ראיה אבל היה פסול לזה בשעת ראיה מעיד לאותו עדות לאחרים שהרי תחלתו כשר הוא אצלם וזה הטעם מספיק למי שהיה יודע עדות לקרובו ונסתלק אותו קרוב מאותו ממון שהוא כשר ואלו לטעם ראשון היה מן הדין שלא היה נאמן תו קשיא להא הא דאמרינן (במסכת קדושין דף מ״ג ב׳) גבי הן הן שלוחיו הן הן עידיו והשתא דתקון שבועת היסת משתבעי עדים כו׳. ואמאי לסתלקו ולסהדו כלומר יפטרם לוה מכל דין ודברים שיש לו עליהם מעסק שבועה זו והם יעידו דהשתא לאו נוגעין בעדותן הן שהרי כבר פטר אותם הלווה וליסהדו דהא לאו תחלתן בפסלות הם ולאו מילתא היא דהתם כדי שיפטרם מעידין לו והוא פטרם לכך אבל הכא מעצמן הן מסתלקין מכאן לגמרי כדקאמרינן נמי בשמעתין ליתבו בתרי מנייהו מאי דקיץ להו ולא אמרינן דלימחול עניים לתרי מנייהו מאי דקיץ להו עלייהו ולהך סברא הא דאמרינן בשמעתין במכיר בה שהיא בת חמורו שהוא מעיד לו עליה דוקא שהכיר מתחלה והודה כן קודם שיצא ערער זה שאלו לאחר כן שמא כדי להכשירו לעדות שלא הוא פוטרו מתביעה שיש לו עליו. הא דאקשינן (לעיל) ובהאי זכותא דקא מפיק לה מלוי ליפקה מיהודה – בעיא בעלמא היא כי היכי לפרושה דהא משכחת לה בכמה גוני וחדא מינייהו שאין לו לנגזל עדים שהיא של אבותיו ולא של שלש שני חזקה אבל אית ליה סהדי דמגזל גזלה מיניה הלכך מפיק לה מיניה ולא מצי לאפוקי מיהודה ותו איכא לאוקמה שהוא פוסל עדיו של יהודה ואלו לא פסלם לא היה יכול להוציאה מידו ותו כגון שהן עדיו קרובין ליהוד׳ ורחוקין מלוי ומשכחת בכמה אנפי ובגמרא חדא מתרי תלת וארבע טעמי נקיט חדא. ודאמרינן דאמר השני נוחלו כו׳ – לאו בדקא ידעינן ניחותיה דלוי טפי מיהודה ודאי אלא אפילו משום חששא דלא מקבלינן עדות בעל דבר עד שיתברר ודאי דלית ליה הנאה בכלום בעולם והאי בעל קרקע הוא ואיהו קאמר דנגזל הוא ושמע מינה דכי האי גונא נמי חיישינן ורבינו חננאל זכרונו לברכה כתב ופרקינן כגון דיהודה גברא אלמא, ולאו דוקא.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush