גמרא
פירוש
לָא מַשְׁכַּחַתְּ לֵיהּ אִי בְּטַרְפָּא הָדַר פָּארֵי.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
הכי גרסי׳ במתני׳ בכולה: וסד בסיד בוא״ו, דאי ס״ד סיפ׳ קתני או סד בסיד ורישא וסד בסיד פשיטא דרישא דוקא דאי לאו הכי ליתני רישא או כדקתני בסיפא ועוד היכי דחינן דילמא משום דלא דמי האי היזיקא להאי הזיקא אי לא ערבינהו ליתנינו כחד לישנא אלא ודאי ש״מ דתרוייהו וסד גרסי׳ ומשום דלא ערבינהו ידעינ׳ דחד מיניהו או בעו למימר ומסתמא סיפא הוא דקתני או שאינו היזק גדול כי ההוא דרישא ומסברא הוא דנפקא לן והכי איתא בנוסחי עתיקי ובתוספתא נמי קתני בכולהו וסד בסיד, אלא שרבינו הגדול כתב בהלכות בסיפא ״או״.
משום דמשתכי לה לקדרה – פרש״י ז״ל ששוברין את הקדרה ולא מחוור שבכל מקום אין לשון זה אלא לשון חלודה כמו שכתב הוא עצמו ז״ל ואמרינן בפרק ואלו מציאות דשיתוך טפי ואמרינן נמי בעלמא ששמים משתכין עליהן כנחשת ואקשיתיה לרב ז״ל לפרושי הכי משום גיזי צמר וגיזי צמר שאין דרכן של בני אדם להטמין בהם וקתני.
ולא היה צריך ז״ל לכך דלשון חלודה הוא כמשמעו ומתוך כך המאכל מתקלקל וכיון שהמאכל מתקלקל בתוכו אין אדם טומן בהם ולא דמי לציפי צמר דהתם משום חשיבות׳ הוא או שהם מוקצים למלאכה אחרת אבל האי דמקלקל ליה למאכל לא קתני.
ויש מי שאומר הואיל וכן אין דרכן של בני אדם להטמין בהם כלל והוה ליה מילת׳ דלא שכיחא ולא גזרו בה רבנן ומותר לגמרי.
ובמס׳ שבת ירושלמי [ד,א] גרסי׳ התיב רבי שמאי הרי סלעים מרחיקי׳ אותן מן הכותל מעתה אסור לטמון בהם א״ר יוסי לא שהסלעים מרותחות אלא שהן עושין חלודה והן מלקות ארעיתו של כותל והא תני אין טומנין בסלעים תפתר בסלעים של כסף אית תניי תני אין טומני׳ בסלעים ואית תניי תני טומנין בסלעים אמר ר׳ חסדא מאן דמר טומנין בסלעים בשל זהב ושל נחשת ומאן דמר אין טומנין של כסף.
ומשמע דגמרא דילן לית ליה הך סברא אלא כל הסלעין מרתיחין דאי אית ליה הכי מאי קא קשיא ליה נימא אין הסלעים מרתיחין אלא שהן מלקין ארעיתו של כותל והכ׳ לא שמיע לן בריית׳ דליתני אין טומנין בסלעי׳ ואפשר משום דקים ליה שהסלעים של כסף מרתיחי׳ לפיכך הקשו אמאי לא שנאה במשנה.
וא״ת א״כ מאי קא קשיא ליה ממתני׳ דהכ׳ דהא לאו משום מרתחא הוא אלא שמלקין ארעיתו של כותל אפשר דכיון דקתני ליה גבי היזיק׳ דהבל׳ קים ליה דאי אפשר שלא יהו מן הסלעים שהן מרתיחין ומכאן נמי משמע שהסלעים האמורין כאן לא של אבנים הן אלא של מתכת שהן המעלין חלודה. מחרישה ותיפוק ליה משום זרעים – בדין הוא דהוה ליה למימר לעכב עליו משעת חרישה אלא דעדיפ׳ מינה אמר ליה דלאו בשופטני עסקינן לחרוש שלא על מנת לזרוע וכן אתה אומר במאי דאקשי׳ ליה ותיפוק לי׳ משום מיא.
למימרא דזרעים לצדדין משתרשי – איכא דקשיא ליה ומי איכ׳ למ״ד דלאו לצדדין משתרשי כלל אם כן בטלת דין ערוג׳ דאמרי׳ התם ערוגה ששה על ששה מביא לתוכה חמש זרעונים וכולה כדאית׳ בדוכתא במס׳ שבת. ולאו קושיא היא דאין הכי נמי דלאו לצדדין משתרשי מיהו מינק ינקי מעפר שבצדדין ואיניקה הוא דהא קפיד רחמנ׳ ואסר דלא לינקו אהדדי ואע״פ שאין השרשין מתערבין.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
ולא היה צריך ז״ל לכך דלשון חלודה הוא כמשמעו ומתוך כך המאכל מתקלקל וכיון שהמאכל מתקלקל בתוכו אין אדם טומן בהם ולא דמי לציפי צמר דהתם משום חשיבות׳ הוא או שהם מוקצים למלאכה אחרת אבל האי דמקלקל ליה למאכל לא קתני.
ויש מי שאומר הואיל וכן אין דרכן של בני אדם להטמין בהם כלל והוה ליה מילת׳ דלא שכיחא ולא גזרו בה רבנן ומותר לגמרי.
ובמס׳ שבת ירושלמי [ד,א] גרסי׳ התיב רבי שמאי הרי סלעים מרחיקי׳ אותן מן הכותל מעתה אסור לטמון בהם א״ר יוסי לא שהסלעים מרותחות אלא שהן עושין חלודה והן מלקות ארעיתו של כותל והא תני אין טומנין בסלעים תפתר בסלעים של כסף אית תניי תני אין טומני׳ בסלעים ואית תניי תני טומנין בסלעים אמר ר׳ חסדא מאן דמר טומנין בסלעים בשל זהב ושל נחשת ומאן דמר אין טומנין של כסף.
ומשמע דגמרא דילן לית ליה הך סברא אלא כל הסלעין מרתיחין דאי אית ליה הכי מאי קא קשיא ליה נימא אין הסלעים מרתיחין אלא שהן מלקין ארעיתו של כותל והכ׳ לא שמיע לן בריית׳ דליתני אין טומנין בסלעי׳ ואפשר משום דקים ליה שהסלעים של כסף מרתיחי׳ לפיכך הקשו אמאי לא שנאה במשנה.
וא״ת א״כ מאי קא קשיא ליה ממתני׳ דהכ׳ דהא לאו משום מרתחא הוא אלא שמלקין ארעיתו של כותל אפשר דכיון דקתני ליה גבי היזיק׳ דהבל׳ קים ליה דאי אפשר שלא יהו מן הסלעים שהן מרתיחין ומכאן נמי משמע שהסלעים האמורין כאן לא של אבנים הן אלא של מתכת שהן המעלין חלודה. מחרישה ותיפוק ליה משום זרעים – בדין הוא דהוה ליה למימר לעכב עליו משעת חרישה אלא דעדיפ׳ מינה אמר ליה דלאו בשופטני עסקינן לחרוש שלא על מנת לזרוע וכן אתה אומר במאי דאקשי׳ ליה ותיפוק לי׳ משום מיא.
למימרא דזרעים לצדדין משתרשי – איכא דקשיא ליה ומי איכ׳ למ״ד דלאו לצדדין משתרשי כלל אם כן בטלת דין ערוג׳ דאמרי׳ התם ערוגה ששה על ששה מביא לתוכה חמש זרעונים וכולה כדאית׳ בדוכתא במס׳ שבת. ולאו קושיא היא דאין הכי נמי דלאו לצדדין משתרשי מיהו מינק ינקי מעפר שבצדדין ואיניקה הוא דהא קפיד רחמנ׳ ואסר דלא לינקו אהדדי ואע״פ שאין השרשין מתערבין.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush