גמרא
פירוש
אַתָּה נְתַתּוֹ לִי בְּמַתָּנָה רְצוֹנְךָ הִשָּׁבַע וָטוֹל וְנִשְׁבַּע אאֵינוֹ יָכוֹל לַחְזוֹר בּוֹ.
מַאי קָא מַשְׁמַע לַן תְּנֵינָא אָמַר לוֹ נֶאֱמָן עָלַי אַבָּא נֶאֱמָן עָלַי אָבִיךָ נֶאֱמָנִין עָלַי שְׁלֹשָׁה רוֹעֵי בָקָר רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ וַחֲכָמִים אוֹמְרִים באֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ.
הָא קָא מַשְׁמַע לַן דִּבְאֶתֵּן לָךְ מַחְלוֹקֶת וַהֲלָכָה כְּדִבְרֵי חֲכָמִים.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
א רמב״ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם ז׳:ג׳
סמ״ג מצוות עשה צ״ו
טור חושן משפט כ״ב:ג׳
שולחן ערוך חושן משפט כ״ב:ג׳
סמ״ג מצוות עשה צ״ו
טור חושן משפט כ״ב:ג׳
שולחן ערוך חושן משפט כ״ב:ג׳
ג רמב״ם הלכות זכייה ומתנה י״א:י״ג
רמב״ם הלכות מלוה ולווה י״א:ח׳
סמ״ג מצוות עשה צ״ה
טור חושן משפט ק״ז:א׳
טור חושן משפט רמ״ח:י׳
שולחן ערוך חושן משפט ק״ז:א׳
שולחן ערוך חושן משפט רמ״ח:י׳
רמב״ם הלכות מלוה ולווה י״א:ח׳
סמ״ג מצוות עשה צ״ה
טור חושן משפט ק״ז:א׳
טור חושן משפט רמ״ח:י׳
שולחן ערוך חושן משפט ק״ז:א׳
שולחן ערוך חושן משפט רמ״ח:י׳
ז רמב״ם הלכות עדות י״ד:ב׳
סמ״ג מצוות לא תעשה רט״ו
טור חושן משפט ל״ג:י״ג
טור חושן משפט ל״ה:י״ג
שולחן ערוך חושן משפט ל״ג:י״ג
שולחן ערוך חושן משפט ל״ה:י״ג
סמ״ג מצוות לא תעשה רט״ו
טור חושן משפט ל״ג:י״ג
טור חושן משפט ל״ה:י״ג
שולחן ערוך חושן משפט ל״ג:י״ג
שולחן ערוך חושן משפט ל״ה:י״ג
הכי גרסינן: השבע וטול נשבע ואינו יכול לחזור בו – וכך היא הנוסח׳ בהלכות גדולות וכן כתוב בהל׳ רבינו הגדול ז״ל. בנוסחאות שלנו ובנוסח׳ ראשונה מוגהת בכתב ידו של הקדוש ז״ל ראיתי ונשבע אינו יכול לחזור בו וסרט על ונשבע סירטא אחת ונראה שחוזר בו לגרוס נשבע ואינו יכול לחזור בו כמו שמצינו בנוסחי ההלכות שלנו אבל בנוסחאות של ר״ח ז״ל גרסי׳ הכי ונשבע אינו יכול לחזור בו וכן דעת ר״ת ז״ל.
ואיכ׳ למידק הא דאמר בשבועות (ל״ט א׳) אמר הריני משלם פוטרי׳ אותו מיד משמע דעל כרחו משלם ואינו יכול לחזור בו ופי׳ הרב ז״ל ולהכי נמי פוטרי׳ אותו כדי שלא יחזור בו ולפי׳ ממהרין הדבר שיפרע קודם חזרה והביא ראיה מההיא דאמר במציע׳ אמר הריני משלם וחזר ואמר איני משלם מהו מי אמרי׳ מהדר קא הדר ביה או דילמ׳ וכו׳, משמע דמצי הדר ביה.
ושמעתי שמתרצי׳ לדעת רבינו ז״ל דהכי פירוש׳: מי אמרי׳ מהדר קא הדר ביה ולא מצי הדר ביה ומקני ליה כפילה או דילמ׳ בדבוריה קאי ודחויי מדחא ליה מעיקר׳ כי אמר הריני משלם ואינו מקנה לו כפילו דאין שומר עשוי לשלם לגמרי ומפני שהוא חנוק הוא דקאמר ליה מעיקר׳ ויש לי בו עוד פי׳ אחר במקומו טוב מזה ומדברי רבינו תם ז״ל.
ובמסכת סנהדרין (כד,ב) אמרי׳ מחלוקת לאחר גמר דין אבל קודם גמר דין דברי הכל יכול לחזור והאי נמי כיון דאמר משלמנא זהו גמר דינו וכן ברצונך השבע וטול כיון שקבל עליו זה ואמר נשבע אני אין לך גמר דין גדול מזה ורש״י ז״ל כתב במסכת שבועות פוטרים אותו מיד ואין משהי׳ אותו כאן כדי שלא יחזור בו ועל כרחו ישלם משקבל עליו בבית דין שלא כדעת רבינו תם ז״ל אבל יש לדקדק אפילו ישתהא כאן היאך יכול לחזור בו לדבריו ומאי שנא כי יצא מבית דין דלא מצי הדר ביה ובבית דין מצי למהדר ביה וי״ל כל זמן שעסוקין באותו ענין יכול לחזור בו.
ואין דבריו של רבינו תם ז״ל נוחין בזה, שכיון שאמר הריני משלם הרי הוא כגמר דין ומאי שנא מנאמן עלי אבא וגמרו דיני ואמרו לו שלם ואפילו למי שגורס בכאן ונשבע אינו יכול לחזור בו י״ל מפני שעדיין מחוסר שבועה ושמא לא ישבע.
והר״ר יוסף הלוי ז״ל שכתב שיכול לחזור בו עד שישבע ויאמר לו בית דין שלם שכבר נשבע אינו נכון דהא קאמר בהדיא ונשבע אינו יכול לחזור בו וכן בדין שהרי עשה מעשה על פיו ועוד יש לתמוה עליו שהוא גורס נשבע ואינו יכול לחזור בו ולפי זה אפי׳ קודם שבועה אינו יכול לחזור בו, ולא דקדק בכך.
ומסתברא מדקאמר השבע וטול מדינא מחזיק פטור הוא לגמרי אלמא היכא דקביל עליה חד פסול כשנים לאחר גמר דין אינו יכול לחזור בו דהא נמי הא קבליה בעל דינו כשנים ומה לי קבלי׳ עליה בשבועה מה לי קבלי׳ עליה בדבור הוא הדין ודאי אי אמר ליה מהימנת עלי בדבורך וטול ורבינו אלפאסי ז״ל. אייתי ראיה להיכא דקביל עליה חד פסול כבתרי בקנין מההוא דאמר מהימנת עלי כבתרי ומסתברא אפילו בלא קנין לאחר גמר דין וההיא דאיתמר התם והוא דקבלי עליה כחד לר׳ מאיר איתמר לרבותא וכן פרש״י ז״ל אבל לרבינו. אפרים דאמר כיון דקבל עלי׳ חד פסול כבי תרי גוזמא בעלמא הוא ומצי הדר ביה ולא דאיק אנא כדפרישית עיקר.
ובתוספתא (סנהדרין ה,א) אמרו בהיה חייב לחברו שבועה אפילו נשבע לו בחיי הקרן אינו יכול לחזור בו ואין לך גוזמא גדולה מזו. ורב ששת אמר אפילו גלימא אפשר דמכוין מדת ארכו ומדת רחבו אבל נסכא לא – דאפילו מכוין מדת משקלותיו לאו כלום הוא דלא סימן הוא משמע דאית ליה לרב ששת דמדת ארכו ורחבו סימן מובהק הוא יותר ממדת משקלותיו וכן נמי משמע במציעא דאמרינן התם (כ״ג ב׳) בעיא מיניה מרב ששת משקל הוי סימן או לא ואמר להו תניתוה דהוי סימן ומדמשקל הוי סימן מדה ומנין הוו סימן.
ואיכא דקשיא ליה מדאמרינן התם מדת ארכו ורחבו ומדת משקלותיו ינתן למדות משקלותיו ואיכא למימר דודאי מדת משקל הוי סימן מובהק בגלימא ובשאר מילי דלאו בני משקל נינהו אבל אידך דמציעא כי תני בכלי כסף וזהב וגסטרון ומיני מתכות תניא והכי קאמר מדמשקל הוי סימן במלתא דעבידא למשקל מדה ומנין הוי סי׳ כגון בגלימא דעבידא למדה אנפירי למנין אבל משקל נסכא כדאמרי הכא ואיכא דאמרי דהא דאמרינן התם מדה ומנין לאו מדת אורך ורוחב קאמרי אלא סאה יתרקב והא דאמרינן הכא אבל נסכא לא היינו טעמא דסומ׳ לא מצי מכוין כולי האי וכי אמר זו היא נסכ׳ של פלוני אינו נאמן שהדבר ידוע שאינו יכול לכוין כל כך דסימן מובהק הוא יותר ממדת אורך ורוחב לגלימא אבל לא יותר ממדת סאה ותרקב לפירות ודיקא נמי ההיא דאמרינן מדה דומיא דמנין ותרוייהו כפירי.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
ואיכ׳ למידק הא דאמר בשבועות (ל״ט א׳) אמר הריני משלם פוטרי׳ אותו מיד משמע דעל כרחו משלם ואינו יכול לחזור בו ופי׳ הרב ז״ל ולהכי נמי פוטרי׳ אותו כדי שלא יחזור בו ולפי׳ ממהרין הדבר שיפרע קודם חזרה והביא ראיה מההיא דאמר במציע׳ אמר הריני משלם וחזר ואמר איני משלם מהו מי אמרי׳ מהדר קא הדר ביה או דילמ׳ וכו׳, משמע דמצי הדר ביה.
ושמעתי שמתרצי׳ לדעת רבינו ז״ל דהכי פירוש׳: מי אמרי׳ מהדר קא הדר ביה ולא מצי הדר ביה ומקני ליה כפילה או דילמ׳ בדבוריה קאי ודחויי מדחא ליה מעיקר׳ כי אמר הריני משלם ואינו מקנה לו כפילו דאין שומר עשוי לשלם לגמרי ומפני שהוא חנוק הוא דקאמר ליה מעיקר׳ ויש לי בו עוד פי׳ אחר במקומו טוב מזה ומדברי רבינו תם ז״ל.
ובמסכת סנהדרין (כד,ב) אמרי׳ מחלוקת לאחר גמר דין אבל קודם גמר דין דברי הכל יכול לחזור והאי נמי כיון דאמר משלמנא זהו גמר דינו וכן ברצונך השבע וטול כיון שקבל עליו זה ואמר נשבע אני אין לך גמר דין גדול מזה ורש״י ז״ל כתב במסכת שבועות פוטרים אותו מיד ואין משהי׳ אותו כאן כדי שלא יחזור בו ועל כרחו ישלם משקבל עליו בבית דין שלא כדעת רבינו תם ז״ל אבל יש לדקדק אפילו ישתהא כאן היאך יכול לחזור בו לדבריו ומאי שנא כי יצא מבית דין דלא מצי הדר ביה ובבית דין מצי למהדר ביה וי״ל כל זמן שעסוקין באותו ענין יכול לחזור בו.
ואין דבריו של רבינו תם ז״ל נוחין בזה, שכיון שאמר הריני משלם הרי הוא כגמר דין ומאי שנא מנאמן עלי אבא וגמרו דיני ואמרו לו שלם ואפילו למי שגורס בכאן ונשבע אינו יכול לחזור בו י״ל מפני שעדיין מחוסר שבועה ושמא לא ישבע.
והר״ר יוסף הלוי ז״ל שכתב שיכול לחזור בו עד שישבע ויאמר לו בית דין שלם שכבר נשבע אינו נכון דהא קאמר בהדיא ונשבע אינו יכול לחזור בו וכן בדין שהרי עשה מעשה על פיו ועוד יש לתמוה עליו שהוא גורס נשבע ואינו יכול לחזור בו ולפי זה אפי׳ קודם שבועה אינו יכול לחזור בו, ולא דקדק בכך.
ומסתברא מדקאמר השבע וטול מדינא מחזיק פטור הוא לגמרי אלמא היכא דקביל עליה חד פסול כשנים לאחר גמר דין אינו יכול לחזור בו דהא נמי הא קבליה בעל דינו כשנים ומה לי קבלי׳ עליה בשבועה מה לי קבלי׳ עליה בדבור הוא הדין ודאי אי אמר ליה מהימנת עלי בדבורך וטול ורבינו אלפאסי ז״ל. אייתי ראיה להיכא דקביל עליה חד פסול כבתרי בקנין מההוא דאמר מהימנת עלי כבתרי ומסתברא אפילו בלא קנין לאחר גמר דין וההיא דאיתמר התם והוא דקבלי עליה כחד לר׳ מאיר איתמר לרבותא וכן פרש״י ז״ל אבל לרבינו. אפרים דאמר כיון דקבל עלי׳ חד פסול כבי תרי גוזמא בעלמא הוא ומצי הדר ביה ולא דאיק אנא כדפרישית עיקר.
ובתוספתא (סנהדרין ה,א) אמרו בהיה חייב לחברו שבועה אפילו נשבע לו בחיי הקרן אינו יכול לחזור בו ואין לך גוזמא גדולה מזו. ורב ששת אמר אפילו גלימא אפשר דמכוין מדת ארכו ומדת רחבו אבל נסכא לא – דאפילו מכוין מדת משקלותיו לאו כלום הוא דלא סימן הוא משמע דאית ליה לרב ששת דמדת ארכו ורחבו סימן מובהק הוא יותר ממדת משקלותיו וכן נמי משמע במציעא דאמרינן התם (כ״ג ב׳) בעיא מיניה מרב ששת משקל הוי סימן או לא ואמר להו תניתוה דהוי סימן ומדמשקל הוי סימן מדה ומנין הוו סימן.
ואיכא דקשיא ליה מדאמרינן התם מדת ארכו ורחבו ומדת משקלותיו ינתן למדות משקלותיו ואיכא למימר דודאי מדת משקל הוי סימן מובהק בגלימא ובשאר מילי דלאו בני משקל נינהו אבל אידך דמציעא כי תני בכלי כסף וזהב וגסטרון ומיני מתכות תניא והכי קאמר מדמשקל הוי סימן במלתא דעבידא למשקל מדה ומנין הוי סי׳ כגון בגלימא דעבידא למדה אנפירי למנין אבל משקל נסכא כדאמרי הכא ואיכא דאמרי דהא דאמרינן התם מדה ומנין לאו מדת אורך ורוחב קאמרי אלא סאה יתרקב והא דאמרינן הכא אבל נסכא לא היינו טעמא דסומ׳ לא מצי מכוין כולי האי וכי אמר זו היא נסכ׳ של פלוני אינו נאמן שהדבר ידוע שאינו יכול לכוין כל כך דסימן מובהק הוא יותר ממדת אורך ורוחב לגלימא אבל לא יותר ממדת סאה ותרקב לפירות ודיקא נמי ההיא דאמרינן מדה דומיא דמנין ותרוייהו כפירי.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush