Raavan Yevamot 39a – ראב"ן יבמות לט.‏ – Shas HaMeforash

וְקָסָבַר אַבָּיֵי יָדוֹ כְּיָדָהּ. א״לאֲמַר לֵיהּ רָבָא אִי דְּנָפְלִי לָהּ כְּשֶׁהִיא תַּחְתָּיו דְּבַעַל דכ״עדְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּיָדוֹ עֲדִיפָא מִיָּדָהּ. אֶלָּא אִידֵּי וְאִידֵּי דְּנָפְלוּ לָהּ כְּשֶׁהִיא שׁוֹמֶרֶת יָבָם רֵישָׁא דְּלָא עֲבַד בַּהּ מַאֲמָר ^אסֵיפָא דַּעֲבַד בַּהּ מַאֲמָר. וְקָסָבַר רָבָא מַאֲמָר לב״שלְבֵית שַׁמַּאי עוֹשֶׂה וַדַּאי אֲרוּסָה וּסְפֵק נְשׂוּאָה וַדַּאי אֲרוּסָה לִדְחוֹת בַּצָּרָה וּסְפֵק נְשׂוּאָה לַחְלוֹק בַּנְּכָסִים. אִיתְּמַר מִשְּׁמֵיהּ דר׳דְּרַבִּי אֶלְעָזָר כְּוָותֵיהּ דְּרָבָא וְאִיתְּמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא כְּוָותֵיהּ דְּאַבָּיֵי. וּמִי אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הָכִי וְהָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מַאֲמָר לב״שלְבֵית שַׁמַּאי אינה קוֹנֶה אֶלָּא לִדְחוֹת בַּצָּרָה בִּלְבָד. אֵיפוֹךְ וְאִי בָּעֵית אֵימָא לְעוֹלָם לָא תֵּיפוֹךְ אָמַר לָךְ רַבִּי אֶלְעָזָר כִּי אֲמַרִי אֲנָא דְּלָא סַגִּי לַהּ בְּגֵט אֶלָּא דְּבָעֵי נָמֵי חֲלִיצָה לַחְלוֹק בַּנְּכָסִים דְּלָא קָנֵי מִי אֲמַרִי. אָמַר רַב פָּפָּא דִּיּוּקָא דְּמַתְנִיתִין כְּוָותֵיהּ דְּאַבָּיֵי ואע״גוְאַף עַל גַּב דְּקַשְׁיָא מֵתָה. דְּקָתָנֵי נְכָסִים הַנִּכְנָסִים וְיוֹצְאִים עִמָּהּ מַאי נִכְנָסִין וּמַאי יוֹצְאִין לָאו נִכְנָסִין לִרְשׁוּת הַבַּעַל וְיוֹצְאִים מֵרְשׁוּת הַבַּעַל לִרְשׁוּת הָאָב. ואע״גוְאַף עַל גַּב דְּקַשְׁיָא מֵתָה אַדְּמִפַּלְגִי בְּגוּפַהּ וּלְאַחַר מִיתָה לִפַּלְגוּ בְּחַיֶּיהָ וּלְפֵירוֹת. וְתוּ לָא מִידֵּי.: כְּנָסָהּ הֲרֵי הִיא כּוּ׳.: לְמַאי הִלְכְתָא א״ראָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא ^בלוֹמַר שֶׁמְּגָרְשָׁה בְּגֵט וּמַחְזִירָהּ. מְגָרְשָׁה בְּגֵט פְּשִׁיטָא סד״אסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וּכְתִיב {דברים כ״ה:ה׳} וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ אָמַר רַחֲמָנָא וַעֲדַיִין יִבּוּמֵי הָרִאשׁוֹן עָלֶיהָ בַּחֲלִיצָה אִין בְּגֵט לָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן. מַחְזִירָהּ פְּשִׁיטָא סד״אסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא מִצְוָה דְּרַמְיָא רַחֲמָנָא עֲלֵיהּ עַבְדַּהּ הַשְׁתָּא תֵּיקוּם עֲלֵיהּ בְּאִיסּוּר אֵשֶׁת אָח קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן. וְאֵימָא הָכִי נָמֵי אָמַר קְרָא וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה כֵּיוָן שֶׁלְּקָחָהּ הֲרֵי הִיא כְּאִשְׁתּוֹ לְכׇל דָּבָר.: וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא כְּתוּבָּתָהּ כּוּ׳.: מ״טמַאי טַעְמָא אִשָּׁה הִקְנוּ לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם. ^גוְאִי לֵית לַהּ מִן הָרִאשׁוֹן תַּקִּינוּ לַהּ מִשֵּׁנִי כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא קַלָּה בְּעֵינָיו לְהוֹצִיאָהּ.: מתני׳מַתְנִיתִין: ^דמִצְוָה בְּגָדוֹל לְיַיבֵּם לֹא רָצָה מְהַלְּכִין עַל כׇּל הָאַחִין לֹא רָצוּ חוֹזְרִין אֵצֶל גָּדוֹל וְאוֹמְרִים לוֹ עָלֶיךָ מִצְוָה אוֹ חֲלוֹץ אוֹ יַיבֵּם. ^התָּלָה בְּקָטָן עַד שֶׁיַּגְדִּיל אוֹ בַּגָּדוֹל עַד שֶׁיָּבֹא מִמְּדִינַת הַיָּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ שׁוֹטֶה אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ אֶלָּא אוֹמְרִים לוֹ עָלֶיךָ מִצְוָה אוֹ חֲלוֹץ אוֹ יַיבֵּם.: גמ׳גְּמָרָא: אִיתְּמַר בִּיאַת קָטָן וַחֲלִיצַת גָּדוֹל פְּלִיגִי בַּהּ ר׳רַבִּי יוֹחָנָן ור׳וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי חַד אָמַר ^ובִּיאַת קָטָן עֲדִיפָא וְחַד אָמַר חֲלִיצַת גָּדוֹל עֲדִיפָא. מַאן דְּאָמַר בִּיאַת קָטָן עֲדִיפָא דְּהָא מִצְוָה בְּיִיבּוּם וּמַאן דְּאָמַר חֲלִיצַת גָּדוֹל עֲדִיפָא בִּמְקוֹם גָּדוֹל בִּיאַת קָטָן לָאו כְּלוּם הִיא. תְּנַן לֹא רָצָה מַחְזִירִין עַל כׇּל הָאַחִין מַאי לָאו לֹא רָצָה לְיַיבֵּם אֶלָּא לַחְלוֹץ וְקָתָנֵי מְהַלְּכִין אֵצֶל הָאַחִין שְׁמַע מִינַּהּ בִּיאַת קָטָן עֲדִיפָא. לָא לֹא רָצָה לַחְלוֹץ וְלֹא לְיַיבֵּם דִּכְוָותֵהּ גַּבֵּי הָאַחִין לֹא רָצוּ לֹא לַחְלוֹץ וְלֹא לְיַיבֵּם אַמַּאי חוֹזְרִים אֵצֶל הַגָּדוֹל ^זלְמִיכְפְּיֵיהּ לִכְפְּיֵיהּ לְדִידְהוּ כֵּיוָן דְּמִצְוָה עֲלֵיהּ דִּידֵיהּ רַמְיָא לְדִידֵיהּ כָּיְיפִינַן. תְּנַן תָּלָה בְּקָטָן עַד שֶׁיַּגְדִּיל אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ וְאִי בִּיאַת קָטָן עֲדִיפָא אַמַּאי אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ נִינְטַר דִּלְמָא גָּדֵיל וּמְיַיבֵּם. וְלִיטַעְמָיךְ וּבְגָדוֹל עַד שֶׁיָּבֹא מִמְּדִינַת הַיָּם אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ אַמַּאי נִינְטַר דִּלְמָא אָתֵי וְחָלֵיץ אֶלָּא כֹּל שַׁהוֹיֵי מִצְוָה לָא מְשַׁהֵינַןמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות נחלות ג׳:ז׳
טור אבן העזר ק״ס:ה׳
שולחן ערוך אבן העזר ק״ס:ה׳

^ב רמב״ם הלכות יבום וחליצה א׳:ט״ו
סמ״ג מצוות עשה כ״א
טור אבן העזר קס״ח:א׳
שולחן ערוך אבן העזר קס״ח:א׳

^ג רמב״ם הלכות אישות כ״ב:י״א
סמ״ג מצוות עשה כ״א
טור אבן העזר קס״ח:ח׳-ט׳
שולחן ערוך אבן העזר קס״ח:ח׳-ט׳

^ד רמב״ם הלכות יבום וחליצה ב׳:ו׳
סמ״ג מצוות עשה נ״א
טור אבן העזר קס״א:ד׳
שולחן ערוך אבן העזר קס״א:ד׳

^ה רמב״ם הלכות יבום וחליצה ב׳:ח׳
טור אבן העזר קס״א:ה׳
שולחן ערוך אבן העזר קס״א:ה׳

^ו רמב״ם הלכות יבום וחליצה ב׳:י״ג
טור אבן העזר קס״א:ו׳
שולחן ערוך אבן העזר קס״א:ו׳

^ז רמב״ם הלכות יבום וחליצה ב׳:ז׳
טור אבן העזר קס״א:ד׳
שולחן ערוך אבן העזר קס״א:ד׳

E/ע

הערותNotes

כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר ליורשה ולהוציאה בגט ולהחזירה, וכתובה על ניכסי בעלה הראשון. ואי לית לה מראשון שאין לו נכסים תקינו רבנן משיני. וכן הלכה כבית הילל. ואע״ג דאביי ורבא הילכתא כרבא, כיון^א דרב פפא דהוא בתרא אמר דיקא מתנית׳ כוותיה דאביי, פירשתיה אחר אביי. מצוה בגדול לייבם לא רצה לייבם אלא לחלוץ מהלכין על כל האחין אם יש שירצה לייבם. לא רצה אחד מהם לייבם^ב חוזר אצל הגדול וכופין אותו או לחלוץ או לייבם. דכיון דמצוה עליה רמיא לדידיה כייפינן^ג. תלה הגדול ואמר המתינו לאחי הקטן עד שיגדיל ומייבם או אם אמר המתינו לאחי שהוא במדינת הים והוא מייבם אין שומעין לו, דשהויי מצוה לא משהינן ואמרינן לזה שלפנינו או חלוץ או יבם.מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים

הערות

^א וכ״כ תוס׳ בשם ה״פ דרב יהודאי.

^ב משמע אבל רצה לחלוץ. ועי׳ הע׳ הבאה.

^ג צ״ב למה נקט רבינו טעמא דמצוה עליה רמיא לדידיה, הרי מבואר בגמ׳ דלטעם זה כייפינן רק כשלא רצה אחד מהם לחלוץ. ורבינו הא ס״ל דגם ברצה הקטן לחלוץ כייפינן לגדול. וזה רק אי נקטינן דחליצת גדול עדיפא כמבואר בגמרא. ועוד קשה מאי קאמר כופין אותו לחלוץ הרי מיירי ברוצה לחלוץ. ועכ״פ ס״ל לרבינו דגם ברצה הקטן לחלוץ כייפינן לגדול. ודלא כרבינו ירוחם שהביא הב״י בסי׳ קסא.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון