גמרא
פירוש
מִשּׁוּם דְּאִיסּוּרָן בְּמַשֶּׁהוּ אֲבָל דָּם דְּעַד דְּאִיכָּא רְבִיעִית אֵימָא לָא וְאִי אַשְׁמְעִינַן דָּם מִשּׁוּם דְּאִיכָּא כָּרֵת אֲבָל שְׁרָצִים אֵימָא לָא.
וְאִי אַשְׁמְעִינַן הָנֵי תַּרְתֵּי מִשּׁוּם דְּאִיסּוּרָן שָׁוֶה בַּכֹּל אֲבָל טוּמְאָה אֵימָא לָא וְאִי אַשְׁמְעִינַן טוּמְאָה כֹּהֲנִים שָׁאנֵי מִשּׁוּם דְּרִיבָּה בָּהֶן מִצְוֹת יְתֵרוֹת אֲבָל הָנֵי אֵימָא לָא צְרִיכָא.
תָּא שְׁמַע שְׁנֵי אַחִין אֶחָד פִּקֵּחַ וְאֶחָד חֵרֵשׁ נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת פִּקְּחוֹת מֵת חֵרֵשׁ בַּעַל פִּקַּחַת מָה יַעֲשֶׂה פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה.
מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת מָה יַעֲשֶׂה חֵרֵשׁ בַּעַל פִּקַּחַת מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְּגֵט וְאֵשֶׁת אָחִיו אֲסוּרָה לְעוֹלָם.
אַמַּאי מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְּגֵט תִּיתִּיב גַּבֵּיהּ קָטָן אוֹכֵל נְבֵלוֹת הוּא מִשּׁוּם אִיסּוּרָא דִידַהּ.
תָּא שְׁמַע שְׁנֵי אַחִין פִּקְחִין נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת אַחַת פִּקַּחַת וְאַחַת חֵרֶשֶׁת מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל חֵרֶשֶׁת מָה יַעֲשֶׂה פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת מָה יַעֲשֶׂה פִּקֵּחַ בַּעַל חֵרֶשֶׁת מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בַּגֵּט וְאֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה.
וְאַמַּאי מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְּגֵט תִּיתֵּיב גַּבֵּיהּ קָטָן אוֹכֵל נְבֵלוֹת הוּא מִשּׁוּם אִיסּוּרָא דִּידֵיהּ.
אָמַר רָבָא תָּא שְׁמַע שְׁנֵי אַחִין אֶחָד חֵרֵשׁ וְאֶחָד פִּקֵּחַ נְשׂוּאִין לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת אַחַת פִּקַּחַת וְאַחַת חֵרֶשֶׁת מֵת חֵרֵשׁ בַּעַל חֵרֶשֶׁת מָה יַעֲשֶׂה פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת מָה יַעֲשֶׂה חֵרֵשׁ בַּעַל חֵרֶשֶׁת מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְּגֵט וְאֵשֶׁת אָחִיו אֲסוּרָה לְעוֹלָם.
וְהָא הָכָא דְּלָאו אִיסּוּרָא דִידַהּ אִיכָּא וְלָאו אִיסּוּרָא דִּידֵיהּ אִיכָּא וְקָתָנֵי מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְּגֵט אָמַר רַב שְׁמַעְיָה גְּזֵירָה מִשּׁוּם הַתָּרַת יְבָמָה לַשּׁוּק.הדרן עלך חרש שנשא
פרק טו – האשה שלום
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
[סימן תקיח] האשה שאמרה מת בעלי תינשא מת בעלי תתיבם. והוא כשיש שלום בינו לבינה דלא סניא ליה ושלום בעולם דלא אמרה בדדמי. אבל קטטה בינו לבינה או מלחמה בעולם אינה נאמנת. וכשתנשא תטול כתובה. והא דאמרינן מלחמה בעולם אינה נאמנת, הוא כי אמרה מת במלחמה, (אבל) משום דאמרה בדדמי סלקא דעתא בכל הני דאיקטול איהו פליט, אבל אמרה מת על מיטתו נאמנת. וריעבוןא, אם אמרה מת ברעב אינה נאמנת עד שתאמר מת וקברתיו. מפולת הרי הוא כמלחמה, שילוח נחשים ועקרבים הרי הוא כמלחמה, דאמרה בדדמי. דבר אינו כמלחמה דסמכא אדאמרי אינשי שב שני הוה כפנאב ואינש בלא שניה לא שכיב.מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים
הערות
א כך בקצת כת״י ובדפו״י של הגמ׳.
ב לפנינו מותנא. ועי׳ סנהדרין כט ע״א.
הערות
Gemara
Peirush