^א בדף יח ע״א. וכ״ה בתשו׳ שבס׳ מעשה רוקח לבעל הרוקח (בקטע שנדפס מכת״י בקובץ זרע ברך ירושלים תשס״ב עמ׳ ה אות כג) ומלשונה נראה שהיא תשובת גאון: הלכה כב״ה דאמ׳ עד שיצא מפתח ביתו של משאיל מבעו״י בעוד שהוא חול ואע״פ שהשאילו כדי לעשות בו מלאכה בשבת מותר. ואי קשיא לך וכו׳ ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו לרבות שביתת כלים וכו׳ וישיבו כי ישראל הוזהרו שלא יעשה היהודי עצמו מלאכה בכליו כגון הכין שהחטין והריחיים של ישראל. והדין בעיקרו גם בתשוה״ג גמו״מ סי׳ נ [ובאותו לשון בס׳ האורה עמ׳ מו]. וכ״כ המ״מ פ״ו מהל׳ שבת הט״ו בדעת בית שמאי דשביתת כלים רק במלאכת ישראל. ואולם בס׳ הרוקח הל׳ שבת סי׳ מא ובסי׳ דש כתב שנצטוינו על שביתת כלים אפילו במלאכת הגוי [כך הבין הב״ח סי׳ רמו. אבל הב״י כתב שם דהרוקח אליבא דב״ש קאמר]. וכן באו״ז הל׳ ע״ש סי׳ ב הביא דברי רשב״ם דאדם מצווה על שביתת כליו אפילו במלאכת הגוי ועי״ש שתמה עליו שהרי שביתת כלים ב״ש הוא. ושא״ר ס״ל דלא נצטוינו כלל על ש״כ. עי׳ טוב״י סי׳ רמו. ועי׳ ראבי״ה עמ׳ קצד הע׳ מג.