^א בכ״י במקום.

^ב מב ע״ב.

^ג הרב אב״ש הרבה לתמוה על דברי רבינו: א. כאן פסק כרב דהלכה כר״ג בדיר וסהר וספינה ולעיל סי׳ ס׳ (תשובות הראב״ן ס׳) פסק כשמואל דהלכה כר״ג בספינה אבל לא בדיר וסהר. ב. לפי מה שפסק כאן כרב דהלכה כר״ג גם בדיר וסהר, ולא רק היכא דשבת באויר מחיצות, א״כ הטילוהו לספינה הרי הוא מהלך את כולה, ומאי קאמר להלן ש״מ וכו׳ דאין לו שם בספינה ששמוהו שם כי אם ד׳ אמות. [וכן תמה בהע׳ אבן לשם]. ג. מחלוקת רב ושמואל בספינה אם מותר לטלטל בכולה פירשו הראשונים (עתוס׳ שם) דמיירי בספינה יותר מבית סאתיים, ומאי שיאטיה הכא. [ועוד יש לתמוה, הרי לרב מהלך את כולה והיכי הוכיח מיניה רבינו לאיסור]. ונראה לכאורה שאין מנוס מלומר שנשמט כאן קטע שלם שתוכנו כעין שכתב רבינו בסי׳ ס׳ (תשובות הראב״ן ס׳) ׳ומדדייק תלמודא בטעמא דשמואל ולא בטעמא דרב ש״מ דהילכתא כשמואל וכו׳⁠ ⁠׳, ועל זה כתב ש״מ דישראל ההולך וכו׳. [ועי׳ מג״א סי׳ תה סק״ז שהביא את מש״כ רבינו ׳וה״ה אם נתנוהו גוים לספינה אחרת׳ על מש״כ המחבר ׳מהלך את כולה׳. וצ״ב שהרי רבינו אמרה לשיטת שמואל ולאיסורא, ומה ראיה מדבריו לשיטת רב שמהלך את כולה].

^ד הובא ע״י רבינו ברוך ממגנצא בתוך פסקי ערובין למהר״ם עמ׳ קט (הר״ש עמנואל).

^ה לביתו, בד״פ ליתא אבל כך בכתה״י וכן בפסקי ערובין הנ״ל וכצ״ל כמש״כ להלן ׳ילך עד לביתו׳. ולפי״ז ׳בית היהודים׳ דנקט לא״ד אלא אורחא דמילתא הוא וההתר הוא משום ביתו. ולא נתברר למה. [והמ״ב סי׳ תו סק״ב שהיה לפניו נוסח הדפוס ביאר: והיינו אף אם ימצא מקום צנוע מקודם אלא שהוא סמוך לבתי גוים מ״מ יכול להתרחק עד בתי היהודים שמא הגוים יכוהו או יפחידוהו]. וממה שהקל רבינו עד ביתו, אפשר לכאו׳ לפשוט ספקו של הבאה״ל סי׳ תו ד״ה שאם. עי״ש. וכת׳ הקרבן נתנאל סי׳ א אות ס דמתשובת רה״ג שהביא הרא״ש ומלשון הרא״ש לא משמע כרבינו.

^ו עי׳ או״ז סס״י קמא שכתב דבכה״ג מותר בכל העיר כאילו שבת שם, וי״א שאין להתיר מיכן דלא איירי נהרדעי אלא בהוציאוהו גוים ומפני שאמש ביה״ש שבת שם וכו׳. וכשיטת או״ז כ״כ הרוקח סי׳ קעח ושיטת הי״א שהביא היא שיטת רבינו והא״ח והכל בו בהל׳ עירובין. והובאה שיטת האו״ז שמותר בכל העיר בהג״א רפ״ד ומשם בב״י סי׳ תו. ותמה עליו הב״י דהא על כרחך לא שרי בגמ׳ אלא כשנכנס לתוך תחומו ששבת בו וכו׳. ודחק מרן דכונת הג״א דמיירי ששבת תוך תחום העיר ויצא בספינה וחזרה סמוך לתחום ששבת בו. והעיר בס׳ בני ציון [לרב״צ ליכטמן] שבמקור הדין באו״ז מפורש כפשטות ההג״א וכנ״ל.

^ז ונפנה.

^ח וכ״ד הרמב״ם פכ״ז מהל׳ שבת הט״ו וכ״כ הרשב״א בעבוה״ק בית נתיבות ש״ד סעיף ח וש״ה סעיף יג. וכ״ד המאירי בסוגיין [אחר שהביא דעת החולקים]. אבל דעת האו״ז סי׳ קמא והרא״ש בריש פירקין דאינו חוזר לד׳ אמותיו. וכ״פ הטושו״ע סי׳ תו.

^ט ורש״י פי׳ שהשלשלת נטמאת ישר מן המת, ואם אינה של ברזל הרי היא אב ומטמאה את הספינה, אבל אין הספינה מטמאה כלים שבתוכה.

^י השלשלת.

^כ לכאו׳ צ״ל אב הטומאה.

^ל כ״ה בכי״א של הגמ׳ ר״ה כג ע״ב ובס׳ העיתים סי׳ מ. לפנינו ׳הגייס׳ וכ״ה לעיל סי׳ שסג.

^מ כשמואל (סא ע״ב). וכ״ד הרשב״א בעבוה״ק ש״ה סי׳ טו והרב המגיד בשם יש מי שפסק. ושא״ר פסקו כר״א שאפילו חרבה מהלך את כולה וחוצה לה אלפיים אמה. עי׳ טוב״י סס״י תח.

^נ בד״פ ובכ״י בשיבוש: נכנס מנמל.

^ס ולכאו׳ גם בעיר עצמה אינו יכול להלך את כולה. עי׳ מש״כ בהערה הבאה.

^ע שיטת רבינו שצריך להניח העירוב בתוך תחום ביתו ולא סגי במניח בתחום העיר אם הוא מרוחק מביתו יותר מאלפיים אמה. וס״ל לרבינו כהרמב״ם (ומרן ברס״י תח) שהמערב לצד מזרח מפסיד לצד מערב גם בתוך העיר (כמש״כ להלן בד״ה ומה) ולכן אם עירובו רחוק מביתו יותר מאלפיים אמה אינו יכול ללכת לעירובו. כ״כ בא״ר סי׳ תח סק״ה והביא מכאן ראיה לשיטת העולת שבת הסובר כך. ודלא כמג״א שם סק״א שכתב דסגי במניח בתחום העיר. ועי׳ באה״ל שם ד״ה רחוק שכתב ׳דמהראב״ן אין ראיה כ״כ דאפשר דהוא מיירי שהיה ביתו בסוף העיר׳. ועי״ש שמסיק להקל כהמג״א ודעימיה. עוד הביא מכאן ראיה בא״ר סק״ב, דהא דקיי״ל שהמערב לצד מזרח מפסיד לצד מערב, היינו דמיד שעירב הפסיד את התחום ואפילו נמלך ולא הלך למקום עירובו. וכנראה ראייתו מדאמר רבינו שאם יש יותר מאלפיים אמה אבד שביתת עירו, והרי כאן עדיין לא הלך למקום עירובו שהרי אינו יכול ללכת לשם. ולכאורה כך אפשר להוכיח גם משיטת השאלתות ודעימיה שהבאנו לעיל בהערה המתחלת וכ״כ רבינו.

^פ וכ״כ רבינו לעיל ד״ה והנותן, דאפילו בנתן העירוב בריחוק אלפיים אמה שאינו כלום, אבד שביתת ביתו. ועי״ש בהערה.

^צ הר״ב אב״ש הגיה: ולא אמרן אלא אם אלפים שמודדין לצד העיר וכו׳.

^ק שלן.

^ר רבינו יחידאה בזה, ׳דכל הפוסקים משמע דכולו ממש בעינן׳. כ״כ בא״ר. ולא עוד אלא שנצרכו לומר שאין העיבור בכלל כולה, שלא אמרו עיבור להחמיר אלא להקל. עי׳ רמ״א סי׳ תח בשם ה״ה.

^ש ס ע״ב.

^ת בד״ה מערב. ורבינו אינו מביאו בלשונו.

^א פי׳ מודדין אנו. עי׳ עג ע״א ושבת ק ע״ב.

^ב וסובר רבינו כהרמב״ם שאפילו בעיר עצמה אין לו אלא ד״א. עי׳ טוב״י סי׳ תח. ובשיטה זו עומדים הרא״ש והרשב״א ורבינו יהונתן והרע״ב ורי״ו והרוקח. כ״כ בא״ר סק״ח. וכ״פ בשו״ע שם. אבל הרמ״א נקט כרש״י ודעימיה.