^א מוכיח רבינו שבשני י״ט של גלויות צריך לערב בשני הימים, מק״ו משבת ויו״ט הסמוכים זל״ז. ועי׳ ברי״ף דף י ע״א וברא״ש סי׳ ח שפסקו כן וילפי לה מהא דאמ׳ בדף לט ע״ב מודה ר׳ יוסי בשני ימים טובים של גלויות. ועי׳ אוצה״ג עמ׳ כב: והלכתא כמאן דאמר שני ימים טובים של גליות שתי קדושות הן דאמר רב הלכה כארבעה זקנים ואליבא דר״א דאמר שתי קדושות הן (תשוה״ג שע״ת סי׳ קפג וה״פ סי׳ קנ). הנה גם הגאונים הביאו ראיה לשני י״ט של גלויות מיו״ט ושבת. ואיך נקיט רבינו להלכה אי כר׳ אליעזר אי כחכמים, לכאו׳ נראה מדבריו שפוסק כר״א דשבת ויו״ט שתי קדושות. וכמו שפסקו כל הראשונים בלי יוצא מן הכלל וכ״ה בתשוה״ג הנ״ל. ולכן הביא מימרא דרב דהלכה כארבעה זקנים וכו׳ וכן אמר רב יהודה וכו׳. [וממה שהביא ראיה מחכמים אין להוכיח, שי״ל שרצה להביא ראיה לכו״ע]. אבל העומד נגד זה הוא לשון רבינו להלן: ואתא ר׳ יהודה למימר דאף בב׳ ימים של ראש השנה מערב לכאן ולכאן דב׳ קדושות הן וכו׳ ולא הודו חכמים דתרווייהו קודש הן וכו׳ והרי הן כיו״ט ושבת ואין מערבין לכאן ולכאן. ועוד להלן: הילכך בב׳ ימים של ראש השנה ודאי הוי תרויהו קדש כיו״ט ושבת. (ועי׳ גם להלן ד״ה וכן צבי ובהערה לז שם). ואכן הר״ב אב״ש הסיק מלשונות אלו דפסק רבינו כחכמים. וצ״ע.

^ב וכ״פ רש״י.