^א שיטה חדשה בביאור כל יתר כנטול דמי. רש״י (נח ע״ב) פירש דיתר אחד כחסר אחד [כלומר כחסר אחד מהעיקרים כנגדו] והרמב״ן פירש כאילו ניטל היתר בידי אדם ומקומו עמו ומטריף משום נקב [והעיר באבן שלמה דגם רבינו כתב לעיל סי׳ יט ביתר במעיים דה״ז כנקוב וכן להלן בד״ה ותרתי] ואילו רבינו מפרש יתר כנטול, היתר לבד, אך כשאין היכר מי היתר חשובים שניהם יתרים כיון דבכל אחד יש לומר שהוא היתר ע״כ חשובים כנטולים שניהם והרי הוא חסר רגל וטריפה. אך בשניכר מי היתר כגון שהאחד עומד במקומו והשני שלא במקומו דאע״ג דכנטול דמי אותו היתר כשירה דלאו חסר הוא. [פירוש דברי רבינו העתקתי משו״ת אבנ״ז סי׳ סז]. ועי׳ בלבו״ש סי׳ נה אות כא שפירש דברי רבינו וז״ל: דע״י דמצינו למימר בכל חד דהיא היתר נמשך מזה דהוי כניטלו שניהם וכו׳ דכל יתר שאין בו סימן איזהו היתר יש על שניהם שם יתר משום דחיות והנהגה הראוי לאותו אבר נחלק לב׳ ושוב לא יוכל הב״ח להתנהג על ידיהם. משא״כ היכא דיש באחד מהם שינוי לגריעותא עד שניכר שהוא לבדו היתר אז לא נטל שום חיות והנהגה מאבר העיקרי ולא הפחיתו.

^ב עד סוף הדיבור הובא בראבי״ה עמ׳ קיט [וההשלמה משם] ובאו״ז סי׳ תלג ובמרדכי ר׳ תרלו (ומהמרדכי בתורת חטאת כלל פו סעיף ד) ובאו״ה סוף כלל נ ובהגש״ד סס״י פו (׳והילך לשון הראב״ן שכ׳ בה׳ טרפות שלו׳) ובשם או״ז בל״ו שערים למהרא״י. ומהמרדכי בב״י וברמ״א סי׳ נה סעיף ד.

^ג בראבי״ה גרס: כשירה דלאו תורת רגל עליה וכן אם וכו׳. וכ״ג או״ז ומרדכי שמקורם בראבי״ה. ואילו בהגש״ד ובתורת האשם לתו״ח כלל פו אות ד שכנ׳ העתיקו מספר ראב״ן הגירסא כבספרנו. [ובהגש״ד ד׳ לובלין של הרנ״ש הובא נוסח ראבי״ה כ׳נוסח אחר׳]. באו״ה סוף כלל נ כתוב על כל שלשת הדינים [שלא במקומו, לא מגיע לארץ, למטה מארכובה]: קי״ל בכל הני שדלדול בשר בעלמא הוא. וכ״ה בשם או״ז בל״ו שערים שער כ״ט. ועי׳ תשו׳ אבנ״ז יו״ד סי׳ סז אות ב שכתב שנפק״מ בין הנוסחאות, לנוסח ספרנו היתר שאינו במקומו כנטול דמי אלא שבעניננו שאין נקב מטריף כשרה, אבל במקום שנקב מטריף טרפה, ואילו לגירסת ראבי״ה אף היתר אינו כנטול ולכן גם במקום שנקב מטריף כשרה. ועי״ש שהוכיח שלהלכה נקטינן כנוסח המרדכי וכמו שהובא ברמ״א. והר״ב אבן שלמה כתב דאפשר דאין חילוק בין הנוסחאות וגם לנוסח ספרנו ס״ל רבינו לשני הטעמים ׳וכתב לרוחא דמילתא דאפילו הוי היאי יתר כנטול ג״כ כשר דלאו חסר הוא והוסיף דבלא״ה כשר דהוי רק כתלתול בשר. וכדעת רבינו להכשיר רגל שלא במקומה כ״ד רבינו יהודה ממגנצא במרדכי שם. והך דבאינו מגיע לארץ אינו מטריף, נמצא גם בס׳ אלדד הדני פרסבורג תרנ״א עמ׳ כא.

^ד הר״ב אבן שלמה פירש למעלה בתחילת היתר ולמטה היינו בסוף היתר. וזה דחוק. ואולי כונת רבינו לשיטתו לעיל שגם היתר וגם העיקרי כנטולים דמיין, א״כ יש כאן שני נקבים זה מעל זה.

^ה בכת״י: ויוצא המאכל וכו׳ אל בית הכוסות דרך גובתא וטוחנו וכו׳.

^ו עי׳ ראבי״ה סי׳ תקמב הע׳ ב.

^ז הובא בתוס׳ על אתר ובעוד ראשונים.

^ח עד סוף הסימן הובא בראבי״ה עמ׳ קכז ומשם באו״ז סי׳ תלג וקצתו במרדכי ר׳ תרלז.

^ט והובא בסתם ברי״ף.

^י כ״ה בפירושו הנדפס בש״ס.

^כ הכי גריס רגמ״ה בגמרא במקום גירסתנו ׳עד כאצבע מלמטה׳ מאי וכלין עד כאצבע כלין מלמטה.