גמרא
פירוש
וּמַדְלִיקִין לוֹ אֶת הַנֵּר מִשּׁוּם רַבִּי יִצְחָק אָמְרוּ אַף צוֹלִין לוֹ דָּג קָטָן תַּנְיָא נָמֵי הָכִי מִי שֶׁלֹּא הִנִּיחַ עֵירוּבֵי תַבְשִׁילִין אוֹפִין לוֹ פַּת אַחַת וְטוֹמְנִין לוֹ קְדֵרָה אַחַת וּמַדְלִיקִין לוֹ אֶת הַנֵּר וּמְחַמִּין לוֹ קִיתוֹן אֶחָד וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף צוֹלִין לוֹ דָּג קָטָן. רָבָא אָמַר לְעוֹלָם שֶׁהִנִּיחַ וְשָׁאנֵי הַטְמָנָה דְּמוֹכְחָא מִלְּתָא דְּאַדַּעְתָּא דְשַׁבְּתָא קָעָבֵיד. אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי חֲנַנְיָה אוֹמֵר בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין אוֹפִין אֶלָּא אִם כֵּן עֵרֵב בְּפַת וְאֵין מְבַשְּׁלִין אֶלָּא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
א רמב״ם הלכות שביתת יום טוב ד׳:י״ג
רמב״ם הלכות שבת כ״ב:כ״ו
סמ״ג מצוות לא תעשה ע״ה
טור אורח חיים שי״ד:א׳
טור אורח חיים תקי״ט:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים שי״ד:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תקי״ט:ב׳
רמב״ם הלכות שבת כ״ב:כ״ו
סמ״ג מצוות לא תעשה ע״ה
טור אורח חיים שי״ד:א׳
טור אורח חיים תקי״ט:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים שי״ד:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תקי״ט:ב׳
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "מנכרי".
2 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "מנכרי".
3 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "נכרי".
4 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "לנכרי".
ופירשה אביי דהא דתנן אליבא דבית שמאי אליבא דחנניה היא דתניא בית שמאי אומרים אין אופין אלא אם כן עירב בפת ואין מבשלין אלא אם כן עירב בתבשיל, ואין טומנין את החמין אלא אם כן היו לו חמין טמונין מערב יום טוב, וכגון שעירב לאפות ולבשל ולא עירב להטמיןא. אבל למאן דאמר בעירוב אחד הכל, מטמין. ומדקאמר מחמיר שמע מינה דלאו הילכתא הכי אלא שרצה להחמיר על עצמו. ואסור לכבות את הנר ביום טוב אפילו כדי לשמש מיטתו. דבעא מיניה אבא בר מרתא מאביי מהו לכבות את הנר מפני דבר אחר. א״ל איפשר בבית אחר. אין לו בית אחר מאי א״ל איפשר לעשות מחיצה. אין לו לעשות מחיצה ולא לכפות על הנר מהו. א״ל אסור. והכי סלקא שמעתא. אמימר כחל מגוי בשבת. אמר ליה רב אשי כמאן כעולא דאמר כל צורכי חולה נעשין על ידי גוי בשבת. ואמר רב המנונא כל דבר שאין בו סכנה אומר לגוי ועושה הני מילי היכא דלא מסייע בהדיה מר הא עמיץ ופתח ומסייע בהדיהב וא״ל אין בו ממש. ואסור לגרום כיבוי לנר ביום טוב אפילו בכי האי גוונא שזוקף הנר שבו השמן אוג השמן כדי שימשוך השמן אוד הפתילה ויכבה. דאמרינן עולא איקלע לבי רב יהודה בלילי יום טוב קם שמעיה זקף שרגא. כלומרה זקפה ונתקבץ השמן לאחוריה כדי שתכבה מהרה וישאר השמן ונראה כאלו מכבה ביום טוב. ואיתיביה רב יהודה לעולא הנותן שמן לנר חייב משום מבעיר והמסתפק ממנו חייב משום מכבה, והשמש שזקף הנר כאלו נסתפק מן השמן שמנעו מהבעיר וחייב משום מכבה וכיון דבשבת הוי כיבוי ביום טוב נמי חייב משום כיבוי, אמר ליה עולא לאו אדעתאי, לא עשה השמש דבר זה מדעתי. וכל שכן שאסור ליקח השמן והחלב מן הנר דהוי מסתפק ממש. וכן אסור ליטול עצים מן המדורה שאחזה בהן האש שהרי מכבה. תני אין מכבין את הבקעת בשביל לחוםו עליה ואם בשביל שלא תתעשן הבית והקדירה מותר. זאמר ר׳ חנינא כשאין שם אויר אבל יש שם אויר משליכה לאויר ודיו. אבל עצים שלא אחזה בהן האש מותר להסיר, דאמר רב יהודה קינבא שרי, חכגון אבוקה שהיא עשויה בחתיכותט עץ, כמו שעושין בוורמישא מאותן עצים שקורין קין הולץ, אם נוטל מאותן עצים שלא אחזה בהן האור שרי. יוגם אם יש בנר ב׳ חתיכות של חלב או ג׳ ובאחת לא אחזה האור מצי לסלקה ולא דמי לשמן שכולו אחד.מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים
הערות
א ולא הביא רבינו מימרא דרב הונא לעולם אימא לך שלא הניח ע״ת וכדי חייו שרו ליה רבנן, וכן השמיטוה הר״ח והרי״ף והרמב״ם. עי׳ מ״מ פ״ו ה״ט [הערה לפר״ח הנדמ״ח].
ב אולי צ״ל כבגמ׳ ובר״ח: א״ל רב זביד א״ל כוותיך וא״ל וכו׳. [ודילג המעתיק מא״ל עד וא״ל].
ג ׳או השמן׳ לא ברור מובנו.
ד נדצ״ל מן הפתילה.
ה עד ׳מדעתי׳ בעקבות ר״ח. [בר״ח: נמצא שמעת שזקף הנר וכו׳. וצ״ל נמצא שמעיה שזקף וכו׳. וקאי אדלעיל שם בר״ח: קם שמעיה וכו׳. וכ״ה בספרנו: והשמש שזקף וכו׳].
ו כך גם בכת״י א׳ של הש״ס ובד׳ שונצינו וכ״ה בד״פ של ספרנו ומסתמא הכל ט״ס וצ״ל לחוס.
ז ירושלמי פ״ד ה״ד והובא במרדכי ר׳ תרפא ומשם בב״י רס״י תקיד.
ח פירוש ר״ח. [כמו שעושין וכו׳ הולץ, הוספת רבינו].
ט כך בכת״י וכ״ה בר״ח הנדמ״ח [בר״ח הנדפס בש״ס מחתיכות]. בד״פ כחתיכות.
י מכאן ואילך דברי רבינו.
הערות
Gemara
Peirush