ותבעו וכו׳ אמר וכו׳.
לא ע״ב.
קה ע״א. ועיין להלן עמ׳ קפו ד״ה ושנים ובהערות שם.
דברי רבינו הובאו באביאסף של ראבי״ה (נדפס בשו״ת מהר״ם ד״ל סי׳ עד) בקיצור ובתמצית: וראיתי שכתב רבינו זקיני אם חילק ראובן פרגמטיא שלא מדעת וכו׳ ושוב נתייקרה אע״ג דשמעון מצי לעכב ראובן לא מצי לעכב דאיהו דאפסיד אנפשיה אע״ג דעשה שלא כדין שחלק שלא בפני בי״ד. ואם חושדו לראובן שלא חלק בשוה [ישבע ראובן שחלק בשוה]. ונראין דברי רבינו דהו״ל כאלו נתרצה ומחל ריוח שלו מפני דוחק שצריך הוא למעות. ומאביאסף הועתק במרדכי ר׳ רסד ובקיצור בהגמ״י פ״ד מהל׳ שותפין הג׳ ד. ומהגמ״י בב״י סי׳ קעו סל״ד ומתחילה הסכים שם עם רבינו [דראובן לא מצי לעכב והפסיד] אבל בבדה״ב חזר בו ונקט כהרמב״ם והטור דלא עשה ולא כלום ובטלה חלוקה. וכן סתם בשו״ע סי״ח. והרמ״א הגיה ׳ויש חולקין׳ והיא דעת רבינו כמש״כ בבאה״ג שם.