גמרא
פירוש
מָה תַּלְמוּד לוֹמַר {דברים כ״א:ט״ז} לֹא יוּכַל לְבַכֵּר.
לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו שֶׁיָּכוֹל וַהֲלֹא דִין הוּא וּמָה פָּשׁוּט שֶׁיִּפָּה כֹּחוֹ שֶׁנּוֹטֵל בָּרָאוּי כִּבְמוּחְזָק הַתּוֹרָה נִתְּנָה רְשׁוּת לָאָב לְהַנְחִיל לְכׇל מִי שֶׁיִּרְצֶה בְּכוֹר שֶׁהוֹרַע כֹּחוֹ שֶׁאֵינוֹ נוֹטֵל בָּרָאוּי כִּבְמוּחְזָק לֹא כׇּל שֶׁכֵּן אתַּלְמוּד לוֹמַר לֹא יוּכַל לְבַכֵּר.
וְיֹאמַר לֹא יוּכַל לְבַכֵּר מָה כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״למוד״.
אין למדין הלכה מפי תלמודא, כי הני דתנן במס׳ נידה (נדה ז ע״א) ר׳ אליעזר אומר ארבע נשים דיין שעתן וכו׳ עד והלכה כדבריו, ותנן נמי כמה תשפה ותהיה זבה ר׳ אליעזר אומר לילה ויום עד והלכה כדבריו, ותנן נמי הזב והזבה שבדקו עצמן ביום הראשון וביום השביעי ומצאו טהור ושאר הימים לא בדקו ר׳ אליעזר אומר הרי אלו בחזקת טהרה והלכה כדבריו, ואמר רב בגמ׳ הלכה כר׳ אליעזר בארבע ופרכי׳ מאי קמ״ל בכולהו תנן הלכה כדבריו ופרקינן הא קמ״ל דאין למדין הלכה מפי תלמוד, ואי לאו דאשמעינן רב דהילכתא כר׳ אליעזר אפסקא דתלמודא לא סמכינןב. ולא מפי משנהג, שאינה מבוררת בתלמוד שלא דקדקו בה אמוראים דאינה עיקר. ולא מפי מעשה, שאינו מבורר על פי האמוראים, כגון הא דפרק קמא דנידה (נדה ט ע״ב) דתנו רבנן מעשה ועשה רבי כדברי ר׳ אליעזר דאמר כל אשה שעברו עליה ג׳ עונות דיין שעתן, לאחר שנזכר אמר כדיי הוא ר׳ אליעזר לסמוך עליו בשעת הדחק, ומדקדק תלמודא מאי לאחר שנזכר אילימא לאחר שנזכר שאין הלכה כר׳ אליעזר אלא כרבנן בשעת הדחק היכי עבד כוותיה אלא דלא אתמר הילכתא לא כמר ולא כמר ולאחר שנזכר דלאו יחיד פליג עליה אלא רבים פליגי עליה אמר כדיי הוא ר׳ אליעזר לסמוך עליו בשעת הדחק, ואי לאו דפירשו האמוראים כן היה סבור הבא ללמוד מזה המעשה דבר אחר, כי אע״פ שאין הלכה כר׳ אליעזר עבד רבי כוותיה בשעת הדחק והיה עושה בשעת הדחק שלא כהלכה כאותו שאין הלכה כמותו, הילכך אין למדין הלכה מפי מעשה שאינו מבורר. ואפי׳ד בפרק שיני דנידה (נדה כ ע״א) מעשה ותלה ר׳ מאיר בקילור ורבי תלה בשרף של שיקמה ומפרש תלמודא דאשאר מיני דמים תלו. וכן בפרק שיני דקידושין (קידושין נ ע״ב) תנן מעשה בחמש נשים ובהן שתי אחיות וליקט אחד כלכלה של תאנים כו׳ עד ואמרו חכמים אין אחיות מקודשות, ואי לאו דתירוצהה אביי הוה אמינא הא נכריות מקודשות, ולא היא דאי כדקתני אפילו נכריות לא מיקדשי דאת וחמור הוא ואת וחמור לא קנה, ותירצה אביי דהכי קאמר הראויה מכולכם לביאה תתקדשי לי, הילכך נכריות מקודשות דראויות הן, אחיות לא דאינן ראויות לו ביחד. אבל מעשה דלא איתרץ בתלמוד על ידי האמוראים לא גמרינן מיניהו. וכן נמי אם ראה אדם רבו או אדם אחר שעשה מעשה בדבר איסור או בדבר היתר או שדן דין, לא ילמד ממנו לאסור או להתיר או לדין אלא אם כן שמע טעמו של דבר מפיו, דמן הטעם ידע אם דומה זה מעשה שבא לידו עכשיו לאותו מקוםז מעשה של רבו. כדאמ׳ אין למדין מפי מעשה עד שיאמרו לו הלכה למעשה שאל ואמרו לו הלכה למעשה ילך ויעשה מעשה ובלבד שלא ידמה. ופריך כל התורה כולה דמויי מדמינן, ומשני רב אשי שלא ידמה בטריפה כדתניא אין אומרין בטריפ׳ זו דומה לזו ואל תתמה שהרי חותכה מיכאן כו׳, אלמא דכי אמרו ההלכה וטעם על המעשה יעשה ואי לא לא יעשהח. ואמר ליה רב אסי לר׳ יוחנן כי אמר לן מר הלכה בלא מעשה ניסמוך עליך ונעשה מעשה אמר ליה לא תעבדון עד דאמינא לכו הלכה על מעשה שאעשה ואפרוש לכם טעמו של מעשה.מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים
הערות
א בד״פ (כאן ולהלן) ׳תלמיד׳ (ובכת״י ׳תלמ׳ ׳ ולהלן קשה להכריע). אבל טס״ה כדמוכח מההמשך.
ב כדפירש רש״י בנדה ז ע״ב ד׳תלמוד׳ הכונה למשנה. והוא פי׳ ר״ח כמש״כ בערוך ע׳ תלמוד. ועי׳ הג׳ הב״ח לרשב״ם. [בדפוסים מאוחרים של הגמ׳ מפי למוד וברשב״ם מפי גמרא וכ״ז מפגעי הצנזורה].
ג וכ״ג ביד רמה וכ״ה בכת״י שהובא בדק״ס. אבל צ״ב לרבינו שפירש ׳לא מפי תלמוד׳ היינו משנה, מאי תו דקאמר ולא מפי משנה. [ואכן ביד רמה משמע שמפרש לא מפי תלמוד לא מפי גמרא, וניחא דקאמר ולא מפי משנה].
ד אולי ואמרינן.
ה דתירצה אביי או תירוצא דאביי.
ו ולפירוש זה, דמעשה היינו מעשה שבמשנה, לא פירש רבינו מאי ׳עד שיאמרו לו הלכה למעשה׳.
ז ׳מקום׳ לכאו׳ יתיר.
ח ופירוש ׳הלכה למעשה׳, הלכה המנמקת את המעשה. שלא כפירושו בכל מקום. ונראה שמפרש ד׳עד שיאמרו לו הלכה למעשה׳ קאי רק אדסליק מיניה על ׳מפי מעשה׳.
הערות
Gemara
Peirush