אלו שתי ההלכות מפירוש צרפתי של פרק חטאת העוף
משנה קינין פרק ג משנה ד
חטאת (ועולה) לזו ועולה לזו. והביאו בשיתוף קן סתומה, תורים או שני בני יונה ופרשו זו לחטאת וזו לעולה, עשה כולן למעלה מחצה וכו׳. חציין למטה וחציין למעלה אינה כשרה אלא סתומה, לפי שהקנין מתפרשות או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן [עירובין דף לז. וש״נ], וק״ן סתומה בעשיית כהן תליא מילתא, דמאי דעשה למעלה הוי עולה ומאי דעשה למטה הוי חטאת הילכך הסתומה כשרה דהא כראוי נתקרבה, ומתחלקת ביניהן כלומר הסתומה לשתיהן עלתה שהרי ביניהן לקוחה, וצריכות להביא עוד קן אחד ביניהן, והכהן יעשה אחד למעלה ואחד למטה, כדתנן פרק כל הזבחים שנתערבו [דף עא:] קדשים בקדשים מין במינו יקרב זה לשם מה שהוא, וזה יקרב לשם מה שהוא, הילכך עשה הכהן סתומה לשם מה שהוא, יוצאה בו אותה שהוא שלה, ולכך מתחלקת ביניהן דלשתיהן עלתה שהרי ביניהן לקחו. ואילו מתפרשות לא הויין כשרות אלא פסולות דאיכא למימר חטאת קרבה למעלה ועולה למטה.
קינין פ״ג מ״ו
האשה שאמרה הרי עלי קן כשאלד זכר וכו׳. במה דברים אמורים ממין אחד, משני מינין תביא שתים. כלומר אם הביאה אלו שתי קינן משתי מינין שתי תורים ושני בני יונה ונתנתן לכהן בסתם ועשה סתם שתים למעלה ושתים למטה, תביא שתי פרידין תור ובן יונה ויקריבם למעלה דאיכא למיחש שמא תורים עשה למטה ובני יונה עשה למעלה ועלו בני יונה לנדבה, לפיכך תביא תור ויעשה למעלה כנגד תור חטאת שעשה למטה ויצאתה ידי חובתה. ואיכא למיחש בני יונה עשה למטה ותורים למעלה והתורים שעשה למעלה עלו לנדבה לפיכך תביא בן יונה אחד למעלה כנגד בן יונה שעשה למטה ויצאתה ידי חובתה, דבזה הענין עולה וחטאת של חובתה ממין אחד. הילכך תביא שתי פרידין תור ובן ינוה, ויעשה אותם למעלה האחד (יעשה) [יעלה] לה לעולת חובתה כנגד חטאת של מטה, והשני יהי׳ נדבה, ואפילו יהי׳ הכהן סבור שאלו שתי תורים ושני בני יונה שהביאה חובתה היו משתי לידות ועשה התורים אחד למעלה ואחד למטה, ובני יונה כמו כן אחד למעלה ואחד למטה דהוי תור ובן יונה למעלה תור ובן יונה למטה כדין קן דיולדת דאחד חטאת ואחד עולה והן ממין אחד אפילו הכי תביא תור ובן יונה ויעשם למעלה שמא תורים הקריב תחלה אחד למעלה ואחד למטה ועלו לה לחובה, ואחר כך יונים אחד למעלה ואחד למטה ואותו של מטה פסול דאינה מחוייבת אלא חטאת אחת, ואותו שעשה למעלה יעלה לנדרה, וצריכה עוד מין אחד לצאת ידי נדרה דהוו שתים לנדרה ותור שעמו יהיה נדבה. או שמא יונים הקריב תחלה אחד למעלה ואחד למטה ונפלו לה לחובתה, ואחר כן עשה תורים אחד למעלה ואחד למטה ואותו של מטה פסול שאינה מחוייבת אלא חטאת אחת, והשני של מעלה עולה לנדרה, לפיכך יעשה תור אחד למעלה ויעלה לה לנדרה, ובן יונה שעמו יהיה נדבה.
פירשה נדרה, דקאמרה בשעת הנדר הרי עלי קן כשאלד זכר מן התורים או מן בני היונה ושכחה דאינה נזכרת מה פירשה והביאה שתי קנין ממין אחד ונתנתן לכהן והכהן עשה שתים ולמעלה ושתים למטה, אם היו כולן תורים צריכה שתביא עוד ג׳ פרידין שני בני יונה ותור ויקריבם למעלה ויצאתה ידי נדרה ממה נפשך, שאם פרשה נדרה מן התורים יצאתה ידי נדרה מתורים שתים שעשה בראשונה למעלה, ואותן שתי תורים שעשה למטה היה הראשון כשר לחטאת חובה והשני פסול, והויין אלו שתי יונים שעושה עכשיו למעלה נדבה ותור שעמהן למעלה עולה לעולת חובה כנגד הכשר שעשה למטה מתחלה לחטאת חובתה. ואם פרשה בני יונה לנדרה יצתה ידי נדרה מיונים האחרונים שעושה עכשיו למעלה, ויצתה ידי חובתה שהרי הביאה תור למעלה עם שני בני יונה והוי עולה כנגד תור שעשה מתחלה למטה. ואם כהן סבור ששניהם חובה הרי תור להשלים נדרה, ואם היו אותן שתי קנין שנתנתן לכהן ראשונים כולן בני יונה תביא עוד ג׳ פרידין שתים תורים ובן יונה ויקריבם למעלה ויצתה ידי נדרה ממה נפשך, דאם פרשה בני יונה הרי יצתה ידי נדרה מיונים ראשונים ואותן שעשתה הוו חטאת אחד והשני פסול, ועכשו אלו שתי תורים אחרונים עולת נדבה, ובן יונה שעמהם למעלה עולה לעולת חובתה כנגד בן יונה שעשה מתחלה למטה לחטאת חובתה, ואם יון ראשון למעלה היה לשם חובה הרי יון שהשלים נדרה עם יון שני שעשה תחלה למעלה. ואם פרשה תורים יצתה ידי נדרה מן תורים האחרונים וידי חובתה נמי יצתה שהרי הביאה בן יונה למעלה כנגד בן יונה למטה.
שם.
ממין אחד משני מינין. כלומר אם השתי קנין שנתנתן תחלה לכהן הוי משני מינין, שתי תורים ושני בני יונה, איכא למימר דכהן סבור ששתיהן חובה ועשה שתי תורים אחד למעלה ואחד למטה ושני בני יונה אחד למעלה ואחד למטה דהוי תור ויון למעלה ותור ויון למטה ואותו תור ויון שהקריב למטה לשם חטאת. מחצה כשר ומחצה פסול, שמן הראשון יצתה ידי חטאת חובתה והשני פסול דאינה מחוייבת אלא חטאת אחד, ולפי שאינו יודע אי זה הקריב תחלה למטה אם יונה אם תור ושכחה נמי מה פרשה לנדרה אם יונים או תורים לפיכך תביא ד׳, שתי תורים ושני בני יונה ויעשם למעלה ויצתה ידי נדרה ממה נפשך, אם תורים קרב תחלה אחד למטה ואחד למעלה תור כנגדו לשם עולה דהא עשה תורים אחד למעלה ואחד למטה ויצתה ידי חובתה מן תורים ראשונים שעשה אחד למעלה ואחד למטה והוי חטאת ועולה בחובתה, וכי עשה אחר כך יונים אחד למעלה ואחד למטה הוי אותו שלמטה פסול, והני תורים אחרונים הוו לשם נדרה, דשמא שתי תורים נדרה והויין אלו שני יוני אחרונים ויון נמי שהקריב למעלה מתחלה כנגד יון פסול שהקריב למטה שלשתן עולות נדבות; ואם בני יונה קרב תחלה אחד למעלה ואחד למטה, שני בני יונה אחד יצתה ידי נדרה מן יונים ראשונים שעשה אחד למעלה ואחד למטה דהויין חטאת ועולה בחובתה, וכן עשה אחר כך תורים אחד למעלה ואחד למטה הוי אותו שלמטה פסול והני יונים אחרונים הויין לשם נדרה דשמא שני יונים נדרה, והויין אלו שני תורים אחרונים ותור נמי שהקריב למעלה כנגד תור הפסול שהקריב למטה שלשתן עולות נדבות, ולפי שאינה יודעת מה פרשה לנדרה צריכה להביא שתי תורים ושני בני יונה לנדרה.
שם.
קבעה נדרה: אותה שפירשה נדרה בשעת הנדר דאמרה הרי עלי קן מן התורים או מן בני היונה, קאמרה בשעת לקיחת[ה] אלו תורים או בני היונה יהיו לנדבתי ואלו לחובתי ואלו שהן לחובתי זה יהיה עולה וזה יהיה חטאת, והנהו דקאמרה אלו לנדרי הויין תרוייהו עולות, עכשו אינה יודעת מה קבעה איזה קבעה לעולתה ואי זה לחטאתה ומה שפירשה אינה נזכרת אם מן התורים ואם מבני היונה, אם היו ממין אחד השתי קנין שנתנה תחלה לכהן צריכה שתביא חמש פרידין ג׳ מאותו המין אם תורים תורים, ושתים ממין אחר בני יונה, דאם היו אותו שנתנה תחלה לכהן תורים תביא שלשתן תורים ושני יונים ויעשה שני תורים ושני יונים למעלה לעולה ותור אחד למטה לחטאת, ממה נפשך: אם אותו שקבעה לנדרה דהיו שתיהן עולות עשה למטה ונפסלו ואותן שתים שלמעלה הן אותן שקבעה לשם חובה, דהוי אחד כשר לחובה דהוי עולה לחובתה למעלה והאחד פסול דהוי חטאת למעלה, הילכך יטול שני תורים ושני בני יונה שעושה עכשו ויעשם למעלה לשם נדבה, דהא לא ידעה מה פרשה, דאם יונים פרשה נדרה יצאת ידי נדרה דהא שתי תורים עשה למעלה ושני יונים הויין עולות נדבה, ויטול תור ויעשה למטה לשם חטאת, כנגד תור הכשר שעשה תחלה למעלה שעלה לה לשם עולת חובה. הרי חמש פרידים שלשה תורים ושני יונים; ואם היו אותן שתי קינין שנתנה תחלה יונים, תביא שלשה יונים ושתי תורים ויעשה שתי תורים ושני יונים למעלה לעולה ויון (למעלה) [למטה] לחטאת, ככל מה שפירש׳ למעלה. ואם תאמר שמא אותו שקבעה לנדרה עשה אחד למעלה ואחד למטה ונפסל שלמטה ושל מעלה כשר, ואותן שקבעה [לחובתה] עשה מה שקבעה חטאת למעלה ועולה למטה ונפסלו שתיהן של חובה דהא הביא (חסר בכ״י), כיון דקבעה נדרה ואמר זו לחטאת וזו לעולה לאו בכהן תליא מילתא דלהוי מתפרשות בעשיית כהן, דהיכא דהוי קן סתומה הוא דתליא בעשיית כהן אבל הכא דקבעה לא, אפילו הכי יצתה ידי חובתה שהרי הוא עושה תור אחד מג׳ פרידין למטה לשם חטאת ואותו תור הכשר של נדבה שעשה תחלה למעלה עלה לשם חובה והוי תור כנגד תור, והד׳ פרידין שעושה עכשיו עולין לה לנדרה מספק דאם נדרה תורים הרי תורים למעלה ואם נדרה יונים הרי יונים למעלה.
שם.
משני מינין תביא שש, דאיכא למימר שהרי הכהן היה סבור שכולן חובה ועשה תורים אחד למעלה ואחד למטה ובני יונה אחד למעלה ואחד למטה, נמצא דאותן דקבעה נמי לנדרה עשה נמי אחד למעלה ואחד למטה דנפסל שלמטה ושל מעלה כשר. ואותן שקבעה לחובתה שמא עשה חטאת למעלה ועולה למטה ושניהם פסולין, הילכך תביא שתי תורים ושני בני יונה ויעשם למעלה לשם נדרה שהרי אינה יודעת מה פרישה, מכל מקום יצתה ידי נדרה, דאם תורים הרי תורים למעלה ואם בני יונה הרי יונים למעלה, ועוד תביא שתי תורים או שני בני יונה איזו שתרצה דאפילו קבעה לחובתה תורים כיון דמה שהקריבה לא עלה לה יכולה להביא בני יונה, דלא דאמי לנדר לאומר הרי עלי קן של תורים דאין יכולה לשנות ולהביא בן יונה, ויעשה אחד חטאת למטה והשני עולה למעלה לשם חובתה. הרי שש, ואותו הכשר שקרב תחלה למעלה הואיל ואין ידוע איזה מהן כשר אם תור אם בן יונה היה לפיכך לא עלה לה לא לנדרה ולא לחובתה, ולפיכך תביא שש ד׳ לנדרה ושתים לחובתה.
שם.
נתנתן לכהן ואינה יודעת מה נתנה והלך הכהן ועשה ואינו יודע מה עשה. כלומר נתנתן לכהן זו שפירשה וקבעה ולא ידעה מה פירשה ומה קבעה, וכי נתנתן אינה יודע אם ממין אחד אם משני מינין דידעה דהוו מקצתן תורים או מקצתן בני יונה אבל אינה יודעת אם היו כולן מאותו המין מה שנתנה או היו משני מינין, והלך הכהן ועשה ואינו יודע מה עשה אם עשה חציין למטה וחציין למעלה או כולן למטה או כולן למעלה, איכא למימר שמא עשאן כולן למטה, ואחד מהן כשר לשם חטאת שהרי אותה שקבעה לחטאת עשה נמי למטה, והשאר פסולין בקבעה נדרה דהוי עולה בעשאה למטה, דדמי להא דקאמרינן לעיל [קינין פ״ג מ״א] כולן למטה מחצה כשר ומחצה פסול, הילכך תביא ד׳ לנדרה שתי תורים ושני בני יונה דהא אינה יודעת מה פרשה לנדרה, ועוד תביא שתים לחובתה תור ובן יונה ויעשם למעלה לשם עולת חובתה, שאינה יודעת מה קבעה לחובתה לחטאת אם תור קבעה לחובתה או בן יונה, דשמא עשאן כולן למטה, ושמא היו משני מינין ולא ידע איזו קבעה לחטאתה או תור או יון, וחטאת קבעה העולה שתהא מאותו המין כדאמרי רבנן לעיל [קינין פ״ב מ״ה] עולתה תור וחטאתה בן יונה תכפול ותביא עולתה בן יונה דהכל הולך אחר חטאת אפילו הויא עולה ראשונה, לפיכך היא עושה תור ובן יונה למעלה לשם עלה לחובתה, וממה נפשך הוי עולה כנגד חטאת ממין אחד שעשה תחלה כשר למטה, אם היה תור חטאת הרי תור למעלה כנגדו עולה, ואם היה חטאת הכשר בן יונה למטה הרי בן יונה למעלה כנגדו, הרי ד׳ לנדבה ושתים לעולה לחובתה, ועוד תביא חטאת אחת ויעשה למטה דאיכא למימר שמא עשאן כולן למעלה ואותה דקבעה לחטאת פסולה מפני שעשאה למעלה, הילכך תביא חטאת או תור או בן יונה איזו שתרצה ויעשה למטה, כנגד עולה אחת שעלתה לחובתה למעלה, מן השתים שעשתה עכשו למעלה תור ובן יונה, ובחטאת אחת סגי לרבנן ואין צריך שתי חטאות כדקאמר בן עזאי [שם] דאזלי רבנן לטעמייהו דאפילו עשאן כולן למעלה ולא ידעינן איזו קבעה לעולה אם תור או בן יונה משום ספק זה אין צריך לשני חטאות תור ובן יונה למטה, דאפילו קבע והקריב למעלה לעולה והוא הביא חטאתה בן יונה דהוי החטאת [הוי] כשר דעולה לא קבעה חטאת והחטאת הוי כשר. ותכפול ותביא עולתה בן יונה והיא הרי מביאה עכשו בן יונה למעלה כנגד בן יונה שלמטה. אבל בן עזאי פליג ואזיל לטעמיה דאמר לעיל [קינין פ״ב מ״ה] הכל הולך אחר ראשון דאפילו עולה קבעה ולכן אמר תביא שתי חטאות משום ספק.
שם פרק ג׳ משנה ו׳.
בן עזאי אומר שתי חטאות. דשמא כשעשאן כולן למעלה דהויין כל העולות כשרות, ואותו שקבעה לעולת חובתה אינה יודעת אם תור אם בן יונה שהרי אינה יודעת מה קבעה, הילכך תביא שתי חטאות למטה ובן יונה ויצתה ידי חובתה, ממה נפשך: דאם אותו שקבעה תחלה לעולה לחובתה שעשה למטה תור היה, תור למטה כנגדו לשם חטאת; ואם בן יונה היה אותו של מעלה, הרי בן יונה חטאת למטה כנגדו.
שם.
אמר רבי יהושע זהו שאמרו וכו׳. הכא נמי אשה זו בתחלה בודאה אם יודעת מה פרשה ומה קבעה אינה מביאה אלא שתי קינין אחד לנדרה ואחד לחובתה, ועכשו מספק שאינה יודעת מה פרשה ומה קבעה מביאה שש עולות ושתי חטאות.
סליק פירוש הצרפתי
כתב ר׳ אברהם בר דוד ז״ל: זהו פירוש צרפתי באלו שתי הלכות, ומי שמדקדק אחריו ימצא בדבריו שגיאות רבות שאי אפשר להעמידן.
תחלה נאמר על הפסקא הראשונה, שפירש כי חטאת ועולה סתומה ומפורשת ועשה חציין למעלה וחציין למטה אין כשר אלא סתומות והיא מתחלקת ביניהם כשלקחן אלו שתי הקנין בשיתוף ולכך עלתה לשתיהן שהרי בין שתיהן לקחוה, אבל המפורשת פסולה שמא חטאת עשה למעלה ועולה למטה. הנה מדבריו אין כאן ספק תערובת קנין. תחלה נתמיה עליו כי כל משנתנו זו משנת קינין (פ״ג מ״ד), מדברת בספק תערובות מהיכא ספיקן, איך [את] הכשר מהן ואת הפסול מהן ואיך נשתנית זו מהן. ועוד כי אלו המימרות מוחזרות הן בלא נמלך כפי מה שדבר עליהם בנמלך. ואם בשלא נתערבו היכן הוזכרה זה בנמלך, ואין זה מקומה כלל להודיענו מה יהא דינה בלא עירוב. ועוד כי אי אפשר לפסול המפורשת בלא ספק עירוב, במשנה זו על הסתומה ידבר כמו כן ידבר על המפורשת ויהיה הכל כשר, ואם בא לדבר בספק עירוב על המפורשת ידבר כמו כן על הסתומה ולמה חילק במימרא אחת לדבר על חציה בספק עירוב ועל חציה בלא ספק עירוב. ועוד חוץ מזה ומזה כי עיקר הטעם שנתלה בו אינו כלום כי הוא פירש שלכך עלתה הסתומה לשתיהם הואיל ושתיהם לקחוה, והאי טעמא פריכא היא כי לא מצינו בשום מקום כפרה לחצאין, ואם אמרו (קינין פ״א מ״ד) שיכולות שתי נשים להביא קניהן בעירוב הרי אמרו לאיזו שירצה הכהן יקריב עולה, אבל חטאת אחת לשתיהן ועולה אחת לשתיהן לא, ואם אמרו (כריתות דף ז:) על שתי נשים שהפילו אחת מין פטור הפילה, ואחת מין חובה הפילה, שמביאות חטאת אחת בשיתוף ויתנו, גם זו אינה כפרה לחצאין, שהרי מתנות ביניהן אם אני ילדתי ודאי תהא כל החטאת שלי אם את ילדת ודאי תהא חטאת זו שלך, אבל שתי נשים שהן חייבות שתי קינין ודאין היכן מצינו קן אחת ביניהן תחלה ותעלה החטאת לשתיהן והעולה לשתיהן ואחר כך יביאו קן שניה ותעלה כמו כן לשתיהן בודאי, לא זו עלתה להן כלום ולא עלתה זו להן כלום שאין כפרה לחצאין, אלא ודאי בזמן ששתי נשים מביאות שתי קינין ודאין בעירוב צריך הכהן לחלקן ביניהן ולומר חטאת זו תהא לזו וחטאת זו לזו, עולה זו תהא לזו ועולה זו לזו. הילכך האי פירושא ודאי בטילה היא, ושיטפא בעלמא הוא ולא ידע להעמיק בו ורצה להקל ונמצא מקלקל.
על הפסקא השניה, כמו כן נאמר, כי הוא פירש קבעה נדרה בשעת הבאה, שאמרה אלו יהיו לנדרי ואלו לחובתי ופירשה נדרה בשעת הנדר, שאמרה הרי עלי קן מן התורים כשאלד זכר. גם זה מלא חפנים עמל ורעות רוח, כאשר כתבתי בפירושי והבאתי ראיה ממנחות (דף קג.) כי עיין קביעות הנדר בשעת הנדר הוא ובשעת הבאה הוא נקרא פירוש הנדר. ואין לשנות מזה כי ראיה ברורה היא. ועוד כי להצעת פירושו דברי תנא קמא לא נמצא להם טעם, למה לא חשב באחרונה כי אם חטאת אחת ושש עולות, היה לו לחשוב שתי חטאות ושש עולות כמו שאמר בן עזאי, כי היא צריכה להביא שתי חטאות לפי הספיקות שלה המפורשות. ומה שפירש באחרונה בדברי רבי יהושע שדימה את הדבר הזה לאיל, שכשהוא חי קולו אחד כשהוא מת קולו שבעה, והכא נמי אשה זו, בתחלה בודאה, אם יודעת מה פירשה ומה קבעה אינה מביאה אלא שתי קנין אחת לנדרה ואחת לחובתה, ועכשו מספק שאינה יודעת מה פרשה ומה קבעה מביאה כל אלו, ומה הדמיון הזה דומה לאיל חי ומת, והוא לא הביא המשל אלא מפני התימה שבו, והתמה אינו אלא שהקרבתה החמירה עליה להביא יותר קנין, שאילו קודם שהקריבה כלום אע״פ שיש לה כל אלו הספיקות לא היתה מביאה כל כך והקרבתה החמירה עליה, וזה התימה שיש בה כמו שיש תמה באיל מת שיש לו קולות הרבה יותר מן החי. אבל התמה שהוא מפרשה כי מפני ספקא שאינה יודעת מה פרשה ומה קבעה מביאה קרבנות הרבה, זה אינו תמה ואין הפלאה הזאת דומה לאיל מת שקולו שבעה.
תם.מהדורת הרב חיים פריימן ז"ל (תשס"ג), ברשותם האדיבה של בני משפחתו (כל הזכויות שמורות)