גמרא
פירוש
מִשּׁוּם דְּהָוֵה נָזִיר וְחַטָּאת שְׁנֵי כְתוּבִין הַבָּאִין כְּאֶחָד וְאֵין מְלַמְּדִין.
נָזִיר הָא דַּאֲמַרַן חַטָּאת מַאי הִיא דְּתַנְיָא {ויקרא ו׳:כ׳} כֹּל אֲשֶׁר יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ יִקְדָּשׁ וְגוֹ׳ יָכוֹל אֲפִילּוּ לֹא בָּלְעָה כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
[במאור דף יד. ד״ה בצק (דף יג:). לרי״ף סי׳ תשמג (פסחים דף מה.)] כתוב שם: ונר״ל לסמוך על דאביי [דף מה:] דהוא עדיפא משום דמיתרצן תרתי ברייתא ותרתין לישני דרב יהודה [ורב אשי וכו׳]. אמר אברהם: הרב אבן גיאת ז״ל1 כתב בזה דברים מבולבלים ונראים דבריו סותרים זה את זה. שהוא כתב דשלא במקום לישה כזית ועשוי לחזק אינו חייב לבער, אבל במקום לישה כזית בין עשוי לחזק בין שאינו עשוי לחזק חייב לבער, פחות מכזית עשוי לחזק אינו חייב לבער, אינו עשוי לחזק חייב לבער2. ופירש עשוי לחזק, ששמו אותו שם לחזוק, כגון דבק שמדבקים בו שני לווחין, אבל לא נתנוהו שם לדבוק חייב לבער. הנה מכלל דבריו מקום לישה חמור משאינו מקום לישה, ובאמת כך הוא פירוש הגאונים ז״ל3, וכן מוכיח בגמרא [דף מה:] מדברי רב נחמן אמר שמואל ודברי עולא שאמרו בשני חצאי זיתים וחוט של בצק ביניהם וכו׳, ופירש עולא לא אמרו אלא בעריבה דבעינן נוטלין בחוט, אבל בבית אע״ג דאין נוטלין חייב לבער, זימנין דמכנשין ונפלי אהדדי, דהא הכא בית ודאי אינו מקום לישה ואינו עשוי לחזק, ועוד [עריבה] דומיא דבית, ואמרינן דחצאי זיתים חלוקים אינו חייב לבער. וזאת תשובה על פירוש הרב צרפתי4 שפירש מקום לישה [הוא] מקום שעשוי לחזק, ושלא מקום לישה הוא מקום שאינו עשוי לחזק. ועל דרך זה הפירוש נמצא שלא מקום לישה חמור ממקום לישה. וכבר נתבאר מדברי רב נחמן ועולא שאינו כן, אלא כפירוש הרב אבן גיאת ופירוש הגאונים ז״ל. מ״מ דברי הרב סותרים זה את זה, שכתב שלא במקום לישה כזית ועשוי לחזק אינו חייב לבער, והיינו כר״ש בן אלעזר בכופת שאור שאינו מקום לישה ועשוי לחזק, ואחר כך כתב כדברי ת״ק הפת שעפשה ונפסלה מאוכל אדם בין שמקויימת לאכילה בין שאינה מקויימת לאכילה חייב לבער, והיינו כתנא קמא, וכן [כתב] כופת שאור שייחדה לישיבה טח [פניה בטיט]5 בטלה וכו׳, והיינו כת״ק. ברם נראין דברי הרי״ף ז״ל שפסק כלישנא בתרא דרב יהודה אמר שמואל, ולא חשש לאוקמתא דאביי בתרתי מתניאתא, דההיא אליבא דרבי שמעון בן אלעזר היא ולית הלכתא כותיה, ואין לנו לתפוס קצת דברי מי [שנדחו]6 דבריו בשביל סוגיה. ועוד דאביי לא אהדר אלא לתרוצי מתניאתא, אבל לישני דרב יהודה פליגי אהדדי, כי כן כל [תרי לישני]7 דאמוראי. ונקיטינן מנייהו כלישנא בתרא, וכת״ק דר״ש בן אלעזר דאיפסיקא הלכתא כותיה. הילכך כזית אפילו עשוי לחזק ואפילו שלא במקום לישה, דומיא דכופת שאור וייחדה לישיבה חייב לבער, אבל פחות מכזית שעשוי לחזק אפילו במקום לישה אינו חייב לבער [ואם אינו עשוי לחזק והוא במקום לישה חייב לבער. אבל שלא במקום לישה אינו חייב לבער.] שהרי שני חצאי זיתים בבית אינו מקום לישה ואינו עשוי לחזק. וטעמא (דרבי יוחנן)8 כי מכנשי אהדדי והוו כזית חייב לבער, הא לא מכנשי אינו חייב לבער. ובזה קצר הרב ז״ל אבל הוא האמת והישר.מהדורת הרב חיים פריימן ז"ל (תשס"ג), ברשותם האדיבה של בני משפחתו (כל הזכויות שמורות)
הערות
1 מאה שערים ח״ב הל׳ פסחים (עמ׳ פ): שם כתוב תוכן פסק הסוגיא, אבל לשון זה שכתב הראב״ד בשמו לא נמצא שם, וע״ש בהערה נו, וצ״ע שלא הרגיש בזה.
2 בנדפס כתוב: דשלא במקום לישה כזית ועשוי לחזק אינו חייב לבער, אינו עשוי לחזק חייב לבער, אבל פחות מכזית אפילו אינו עשוי לחזק אינו חייב לבער, אבל במקום לישה כזית בין במקום העשוי לחזק בין שאינו עשוי לחזק אינו חייב לבער, פחות מכזית עשוי לחזק אינו חייב לבער, אין עשוי לחזק חייב לבער. ועיין במהר״ם חלאוה (פסחים דף מה: ד״ה ולענין פסק הלכה) שסיכם דעת הרי״ץ גיאת ולא הביא לשונו, אבל נראה מדבריו כגירסת הכ״י.
3 שערי תשובה סי׳ ער, (עמ׳ 25 מהדורת לייטר)
4 רש״י דף מה: ד״ה אלא הא.
5 בכ״י כתוב: טחפה בטיבו, וטעות דמוכח היא.
6 בכ״י כתוב: נכחו.
7 בכ״י כתוב: לישני תרי.
8 אינו בנדפס ולא הוזכר ר׳ יוחנן בסוגיא זו בגמרא.
הערות
Gemara
Peirush