גמרא
פירוש
אֲבָל הוּא עַצְמוֹ פָּטוּר קַרְקַע עוֹלָם הִזִּיקַתּוּ.
כִּי אַמְרִיתַהּ קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל אָמַר לִי מִכְּדֵי אאַבְנוֹ וְסַכִּינוֹ וּמַשָּׂאוֹ מִבּוֹרוֹ לָמַדְנוּ בוְכוּלָּן אֲנִי קוֹרֵא בָּהֶן שׁוֹר וְלֹא אָדָם חֲמוֹר וְלֹא כֵּלִים.
גוְהָנֵי מִילֵּי לְעִנְיַן קְטָלָא דאֲבָל לְעִנְיַן נְזָקִין אָדָם חַיָּיב וְכֵלִים פְּטוּרִין.
וְרַב הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּאַפְקְרִינְהוּ אֲבָל הֵיכָא דְּלָא אַפְקְרִינְהוּ מָמוֹנוֹ הוּא.
מֵתִיב רַב אוֹשַׁעְיָא {שמות כ״א:ל״ג} וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר שׁוֹר וְלֹא אָדָם חֲמוֹר וְלֹא כֵּלִים מִכָּאן אָמְרוּ נָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר וְכֵלָיו וְנִשְׁתַּבְּרוּ חֲמוֹר וְכֵלָיו וְנִתְקָרְעוּ חַיָּיב עַל הַבְּהֵמָה וּפָטוּר עַל הַכֵּלִים הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה לְאַבְנוֹ וְסַכִּינוֹ וּמַשָּׂאוֹ שֶׁהִנִּיחָן כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
[במאור שם ד״ה ומסתברא (בבא קמא דף כח:)]
ועוד כתוב שם בהלכה עצמה: ומסתברא לי דר׳ יהודה דאמרה לשמעתא דרב ושמואל לעיל, ואמר לא שנו אלא שנטנפו כליו במים, [לית ליה הך] אוקימתא דאביי ולא דוקיא דיליה וכו׳.
אמר אברהם: גם בזה לא יצא ידי חובתו, דשמעתא דרב יהודה [דף כח.] לרב אתיא כדוקיא דאביי [דף כט.] דאפילו בשעת נפילה בנזקי גופו פטור מחצי נזק, משום דקרקע עולם נמי אהני ביה ובעל המים משלם חצי נזק, דהוה כשור שדחף את חבירו לבור [דף נג.], וכל שכן לאחר נפילה דפטור מחצי נזק, בין אפקריה בין לא אפקריה. וכן בלקה בחרסיה בגוף החרסים, אבל אם נכשל בהם ולקה בקרקע פטור מחצי נזק. ורב איירי בקמייתא והוא הדין לאידך ובדלא אפקרינהו. ושמואל אמר לאחר נפילה, פליג עליה ובדלא אפקרינהו. ולא בא רב אלא להראות שאין עמהן מקום פשיעתו חשוב שלו אבל הוא קרקע עולם, ושמואל אמר שלו הוא אפילו לחבטו1.
[במאור דף יג: ד״ה ומסתברא. לרי״ף סי׳ נו (בבא קמא דף כח:)]
ועוד כתוב שם: ומסתברא לי נמי לרב ושמואל דפליגי [דף כח:] בדלא אפקרינהו, טעמא משום דסבירא ליה לרב בור שחייבה עליו תורה זהו בור ברשות הרבים [דף מט:], אבל ברשות היחיד מצי אמר ליה תורך וכו׳.
אמר אברהם: גם בזה לא אבחר. דכיון דהפקיר רשותו מצי למימר ליה תורך2 ברשותי מה בעי.3 ודלמא מדמי ליה למאי דאמרינן [דף כג:] [בפומא דכלבא] מאי בעיא דידך בפומא דכלבאי, והכל הבל. אי דמו להדדי כי לא הפקיר בורו ליחייב עליה משום ממונו וכעין אבנו סכינו ומשאו שהניחן ברשות הרבים ולא הפקירן [דף כח:]. ועוד, מנא ליה דהא דאמרינן [דף נא:] מודה רב בבור ברשותו דלדעת רבי עקיבא קאמרינן, ורבי עקיבא לא אדכר התם כלל.
[במאור שם.]
ועוד כתוב שם: ורב אשי [דף נא:] בתרא הוא כותיה סבירא ליה דהא אמר אפי׳4 בחבטא מית הרי קירב הזיקה וכו׳.
האי נמי לאו ראיה היא כלל, דאנן לא אית לן הנך [חבטי] דכתב איהו, אלא ודאי מודה רב בבור ברשותו [דף נג.], הילכך בין לרב בין לשמואל משכחת בה בחבטא.מהדורת הרב חיים פריימן ז"ל (תשס"ג), ברשותם האדיבה של בני משפחתו (כל הזכויות שמורות)
ועוד כתוב שם בהלכה עצמה: ומסתברא לי דר׳ יהודה דאמרה לשמעתא דרב ושמואל לעיל, ואמר לא שנו אלא שנטנפו כליו במים, [לית ליה הך] אוקימתא דאביי ולא דוקיא דיליה וכו׳.
אמר אברהם: גם בזה לא יצא ידי חובתו, דשמעתא דרב יהודה [דף כח.] לרב אתיא כדוקיא דאביי [דף כט.] דאפילו בשעת נפילה בנזקי גופו פטור מחצי נזק, משום דקרקע עולם נמי אהני ביה ובעל המים משלם חצי נזק, דהוה כשור שדחף את חבירו לבור [דף נג.], וכל שכן לאחר נפילה דפטור מחצי נזק, בין אפקריה בין לא אפקריה. וכן בלקה בחרסיה בגוף החרסים, אבל אם נכשל בהם ולקה בקרקע פטור מחצי נזק. ורב איירי בקמייתא והוא הדין לאידך ובדלא אפקרינהו. ושמואל אמר לאחר נפילה, פליג עליה ובדלא אפקרינהו. ולא בא רב אלא להראות שאין עמהן מקום פשיעתו חשוב שלו אבל הוא קרקע עולם, ושמואל אמר שלו הוא אפילו לחבטו1.
[במאור דף יג: ד״ה ומסתברא. לרי״ף סי׳ נו (בבא קמא דף כח:)]
ועוד כתוב שם: ומסתברא לי נמי לרב ושמואל דפליגי [דף כח:] בדלא אפקרינהו, טעמא משום דסבירא ליה לרב בור שחייבה עליו תורה זהו בור ברשות הרבים [דף מט:], אבל ברשות היחיד מצי אמר ליה תורך וכו׳.
אמר אברהם: גם בזה לא אבחר. דכיון דהפקיר רשותו מצי למימר ליה תורך2 ברשותי מה בעי.3 ודלמא מדמי ליה למאי דאמרינן [דף כג:] [בפומא דכלבא] מאי בעיא דידך בפומא דכלבאי, והכל הבל. אי דמו להדדי כי לא הפקיר בורו ליחייב עליה משום ממונו וכעין אבנו סכינו ומשאו שהניחן ברשות הרבים ולא הפקירן [דף כח:]. ועוד, מנא ליה דהא דאמרינן [דף נא:] מודה רב בבור ברשותו דלדעת רבי עקיבא קאמרינן, ורבי עקיבא לא אדכר התם כלל.
[במאור שם.]
ועוד כתוב שם: ורב אשי [דף נא:] בתרא הוא כותיה סבירא ליה דהא אמר אפי׳4 בחבטא מית הרי קירב הזיקה וכו׳.
האי נמי לאו ראיה היא כלל, דאנן לא אית לן הנך [חבטי] דכתב איהו, אלא ודאי מודה רב בבור ברשותו [דף נג.], הילכך בין לרב בין לשמואל משכחת בה בחבטא.מהדורת הרב חיים פריימן ז"ל (תשס"ג), ברשותם האדיבה של בני משפחתו (כל הזכויות שמורות)
הערות
1 עיין בחידושי הראב״ד לב״ק דף כח: ד״ה וב וד״ה אבל נתקל.
2 בכ״י ב: בורך ברשותך.
3 עיין בחידושי הראב״ד לב״ק דף כט: ד״ה אבל נתקל.
4 כן הוא בשני הכ״י, ובגמרא ב״ק דף נא: אי.
הערות
Gemara
Peirush