גמרא
פירוש
וְאִי דְּלָא סָמֵיךְ הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ אָמַר רַב פָּפָּא בְּלוֹקֵחַ.
אִי בְּלוֹקֵחַ מַאי טַעְמָא דְּרַבָּנַן וְעוֹד מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי אֲפִילּוּ מִשְׁרָה וְיַרְקָא נָמֵי.
אָמַר רָבִינָא קָא סָבְרִי רַבָּנַן עַל הַמַּזִּיק לְהַרְחִיק אֶת עַצְמוֹ.
מִכְּלָל כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
פרק לא יחפור
[במאור דף ט: ד״ה ה״ג. לרי״ף סי׳ תרנא (בבא בתרא דף יח:)]
כתוב שם: ה״ג וכן כתוב בספרי ספרד אלא אמר רבינא קסברי רבנן על המזיק להרחיק את עצמו וכו׳, עד ואי לא סמיך למה ליה למימר הכי. פירוש, לדידך דאמרת דבליכא ירק ובדליכא דבורים עסקינן, היכי אמר מפני שבאות ואוכלות דמשמע השתא הן באות והשתא הן אוכלות, היה לו לומר למחר הן באות ואוכלות לגלוגי חרדלא.
אמר אברהם: כמה הוא חלוש זה הפירוש, הנה שבע שנים באות [בראשית מא כט], עתידות לבוא. ועוד דאי לא סמיך לא משמע הכי. וברוב הספרים: ואי לא סמיך היכי משכחת לה, ולאו בלישנא בעלמא קא קפיד אלא בגוף הסמיכה. ועוד מה כח יש בזו הקושיא יותר מן הראשונה שאמר ת״ק את החרדל מן הדבורים ולא אמר ממקום הדבורים, וכמה דוחקים גדולים והפוך לשונות [גדול] יותר מזה מצאנו בתלמוד שאין צריך לפרש ושני הלשונות אחד הם ואין ראיה מזה. ועוד מאי קושיא מדר׳ יוסי הא ר׳ יוסי שרי אפילו איתנהו לתרוייהו מן הטעם שפירש, ורבנן אסרי אפילו [ליתנהו]1 לדבורים כרבא [דף יז:].
[במאור שם.]
כתוב שם: אלא אמר [רב פפא] בלוקח, כלומר כשהתיר ר׳ יוסי בחרדל לא התיר אלא בלוקח [כגון שהיו למוכר חרדל ודבורים סמוכים זה לזה] כו׳.
אמר אברהם: ומה הוקשה לנו מדר׳ יוסי, והא טעמא קא אמר שאין לנו להטיל ההרחקה על בעל החרדל לבדו כי אם על שניהם לפי ששניהם מזיקים זה את זה, [ואם זה] לא ירחיק אף זה לא ירחיק, ומה אנן צריכין טעם אחר לדברי ר׳ יוסי ולהעמיד דבריו בלוקח כדי שיקשה לנו טעם דברי חכמים.
[במאור שם.]
כתוב שם: אלא אמר רבינא קסברי רבנן על המזיק להרחיק את עצמו. כלומר שאינו נקרא מזיק עד שיהא ניזק מזומן מעכשו לקבל הנזק וכו׳.
אמר אברהם: זה הפירוש נראה קרוב והוא רחוק מאד. חדא כי לעולם מי שמזמין נזק לחברו על העתיד [ומונע לו מקום בתוך של עצמו מעשות בו חפציו] מזיק גדול הוא. ועוד לא הוה ליה למימר הכי אלא הכי הוה ליה למימר: אין, הכי הוא, דוקא דאיכא דבורים. מיהו לא אמר רבא אלא כנגד בור משום דאיכא היזק מיד אבל בשאר מילי לא אמר, ושוב לא היינו צריכין להקשות על מילתיה דר׳ יוסי ולא [לכל] התחבולות שנאמרו עליו. ואם סמך פירושו לדברי רבינו חננאל ז״ל2, דברי הרב נכונים הם לענין הילכתא לולי מה שאמר דלית הילכתא כר׳ יוסי בדבורים וחרדל, והייתי אומר כי התירוצין שתירץ רבא יש מהן שאין לסמוך עליהם כגון אילן ובור, ואילן סמוך לשדה חברו, וחרדל מן הדבורים, לפי שאילו אינן [גיריה] ובעידנא דנטע וזרע ליתנהו לשרשים ועלים, בהנך ודאי אע״ג דאיתיה לבור ושדה ודבורים מותר דהא קיימא לן כר׳ יוסי, וכי איצטריך רבא לתרוצי אליבא דרבנן הוא דאיצטריך, דכי היכי דאסרינהו רבנן בדאיתנהו לנזקים הם הכי נמי בדליתנהו, אבל כל שאר הדברים שהמזיקין ישנם שם אעפ״י שאין הניזקין שם אסור דכשיהיו גיריה נינהו והא מודה רבי יוסי בגירי בכולה מתני׳ בר מהנהו דמפרש בהוא דליתנהו למזיקים בההיא שעתא. ואני לא מצאתי בדברי רב חננאל ז״ל מה שהעיד עליו דלית הילכתא כרבי יוסי בדבורים וחרדל3.מהדורת הרב חיים פריימן ז"ל (תשס"ג), ברשותם האדיבה של בני משפחתו (כל הזכויות שמורות)
[במאור דף ט: ד״ה ה״ג. לרי״ף סי׳ תרנא (בבא בתרא דף יח:)]
כתוב שם: ה״ג וכן כתוב בספרי ספרד אלא אמר רבינא קסברי רבנן על המזיק להרחיק את עצמו וכו׳, עד ואי לא סמיך למה ליה למימר הכי. פירוש, לדידך דאמרת דבליכא ירק ובדליכא דבורים עסקינן, היכי אמר מפני שבאות ואוכלות דמשמע השתא הן באות והשתא הן אוכלות, היה לו לומר למחר הן באות ואוכלות לגלוגי חרדלא.
אמר אברהם: כמה הוא חלוש זה הפירוש, הנה שבע שנים באות [בראשית מא כט], עתידות לבוא. ועוד דאי לא סמיך לא משמע הכי. וברוב הספרים: ואי לא סמיך היכי משכחת לה, ולאו בלישנא בעלמא קא קפיד אלא בגוף הסמיכה. ועוד מה כח יש בזו הקושיא יותר מן הראשונה שאמר ת״ק את החרדל מן הדבורים ולא אמר ממקום הדבורים, וכמה דוחקים גדולים והפוך לשונות [גדול] יותר מזה מצאנו בתלמוד שאין צריך לפרש ושני הלשונות אחד הם ואין ראיה מזה. ועוד מאי קושיא מדר׳ יוסי הא ר׳ יוסי שרי אפילו איתנהו לתרוייהו מן הטעם שפירש, ורבנן אסרי אפילו [ליתנהו]1 לדבורים כרבא [דף יז:].
[במאור שם.]
כתוב שם: אלא אמר [רב פפא] בלוקח, כלומר כשהתיר ר׳ יוסי בחרדל לא התיר אלא בלוקח [כגון שהיו למוכר חרדל ודבורים סמוכים זה לזה] כו׳.
אמר אברהם: ומה הוקשה לנו מדר׳ יוסי, והא טעמא קא אמר שאין לנו להטיל ההרחקה על בעל החרדל לבדו כי אם על שניהם לפי ששניהם מזיקים זה את זה, [ואם זה] לא ירחיק אף זה לא ירחיק, ומה אנן צריכין טעם אחר לדברי ר׳ יוסי ולהעמיד דבריו בלוקח כדי שיקשה לנו טעם דברי חכמים.
[במאור שם.]
כתוב שם: אלא אמר רבינא קסברי רבנן על המזיק להרחיק את עצמו. כלומר שאינו נקרא מזיק עד שיהא ניזק מזומן מעכשו לקבל הנזק וכו׳.
אמר אברהם: זה הפירוש נראה קרוב והוא רחוק מאד. חדא כי לעולם מי שמזמין נזק לחברו על העתיד [ומונע לו מקום בתוך של עצמו מעשות בו חפציו] מזיק גדול הוא. ועוד לא הוה ליה למימר הכי אלא הכי הוה ליה למימר: אין, הכי הוא, דוקא דאיכא דבורים. מיהו לא אמר רבא אלא כנגד בור משום דאיכא היזק מיד אבל בשאר מילי לא אמר, ושוב לא היינו צריכין להקשות על מילתיה דר׳ יוסי ולא [לכל] התחבולות שנאמרו עליו. ואם סמך פירושו לדברי רבינו חננאל ז״ל2, דברי הרב נכונים הם לענין הילכתא לולי מה שאמר דלית הילכתא כר׳ יוסי בדבורים וחרדל, והייתי אומר כי התירוצין שתירץ רבא יש מהן שאין לסמוך עליהם כגון אילן ובור, ואילן סמוך לשדה חברו, וחרדל מן הדבורים, לפי שאילו אינן [גיריה] ובעידנא דנטע וזרע ליתנהו לשרשים ועלים, בהנך ודאי אע״ג דאיתיה לבור ושדה ודבורים מותר דהא קיימא לן כר׳ יוסי, וכי איצטריך רבא לתרוצי אליבא דרבנן הוא דאיצטריך, דכי היכי דאסרינהו רבנן בדאיתנהו לנזקים הם הכי נמי בדליתנהו, אבל כל שאר הדברים שהמזיקין ישנם שם אעפ״י שאין הניזקין שם אסור דכשיהיו גיריה נינהו והא מודה רבי יוסי בגירי בכולה מתני׳ בר מהנהו דמפרש בהוא דליתנהו למזיקים בההיא שעתא. ואני לא מצאתי בדברי רב חננאל ז״ל מה שהעיד עליו דלית הילכתא כרבי יוסי בדבורים וחרדל3.מהדורת הרב חיים פריימן ז"ל (תשס"ג), ברשותם האדיבה של בני משפחתו (כל הזכויות שמורות)
הערות
1 בכ״י א: איתנהו.
2 ב״ב דף כה. (נדפס בשיטת הקדמונים, מהדורת הרב בלוי, ניו יורק, תשמג)
3 עיין בר״ח הנ״ל שכ״כ.
הערות
Gemara
Peirush