גמרא
פירוש
אֲבָל הוּא עַצְמוֹ פָּטוּר קַרְקַע עוֹלָם הִזִּיקַתּוּ.
כִּי אַמְרִיתַהּ קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל אָמַר לִי מִכְּדֵי אאַבְנוֹ וְסַכִּינוֹ וּמַשָּׂאוֹ מִבּוֹרוֹ לָמַדְנוּ בוְכוּלָּן אֲנִי קוֹרֵא בָּהֶן שׁוֹר וְלֹא אָדָם חֲמוֹר וְלֹא כֵּלִים.
גוְהָנֵי מִילֵּי לְעִנְיַן קְטָלָא דאֲבָל לְעִנְיַן נְזָקִין אָדָם חַיָּיב וְכֵלִים פְּטוּרִין.
וְרַב הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּאַפְקְרִינְהוּ אֲבָל הֵיכָא דְּלָא אַפְקְרִינְהוּ מָמוֹנוֹ הוּא.
מֵתִיב רַב אוֹשַׁעְיָא {שמות כ״א:ל״ג} וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר שׁוֹר וְלֹא אָדָם חֲמוֹר וְלֹא כֵּלִים מִכָּאן אָמְרוּ נָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר וְכֵלָיו וְנִשְׁתַּבְּרוּ חֲמוֹר וְכֵלָיו וְנִתְקָרְעוּ חַיָּיב עַל הַבְּהֵמָה וּפָטוּר עַל הַכֵּלִים הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה לְאַבְנוֹ וְסַכִּינוֹ וּמַשָּׂאוֹ שֶׁהִנִּיחָן כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
והני מילי לענין קטלא – דכתיב: והמת1 יהיה לו, במיתה קא מיירי ומינה קא ממעט אדם, אבל מנזקין לא, דהא דרשינן בור בור בין למיתה בין לנזקין. ולא שיך למימר מיתה ונזקין אלא באדם, אבל בכלים לא שיך מיתה ונזקין הילכך כלים ממעטי לגמרי.
ורב הני מילי היכא דאפקרינהו אבל לא אפקרינהו ממונו הוא – קשיא לי, לדעת רב{דמחייב על המים משום שורו}2 מאי ממונו איכא?3 אי כשן, הא אין הנאה להיזיקן. אי כרגל, דשכיח הזיקיהו כרגל, תינח ברשות היחיד, ברשות הרבים מאי? ברשות היחיד מיהא4 ליפטר כרגל. ועוד, היכי שכיח הזיקיהו? והלא אין זזין ממקומן אבל הרגל הולכת ודורסת ושוברת ומלכלכת ושכיח היזיקה! ועוד, הלא רב מודה בהפקיר5 רשותו ולא הפקיר בורו שחייב משום בור, כדאיתא בפרק שור שנגח את הפרה. ומאי שנא הני מההוא בור? והרי6 כשהניחן ברשות הרבים כמי שהפקיר רשותו הוא, שיכולין בני אדם והבהמות ללכת סביבותם והבור שלו וגם אילו שלו הם, וכמו שפטור באותו הבור על נזקי כלים, ובמיתת אדם למה לא יהיה פטור באילו? ואיכא למימר שאני הפקיר7 רשותו ולא הפקיר בורו מהנך, דההוא על כרחיה מבטיל ליה סתם8 ואף על גב דלא מפקר ליה לאו ממונו הוא,9 אבל הנך כיון דלא מפקר להו ודעתיה למשקלינהו מהתם ממונו נינהו וכקרן מועדת דמי, שדרכן להזיק כשור המועד. ולשן ורגל ליכא לדמויינהו לפטרן ברשות הרבים, דהנהו ברשות קאזלי התם, ומאן דמנח פירי או כלים התם איהו פשע בנפשיה. אבל האי לאו ברשות קא מנח להו, ודמי כמי10 שכונתו להזיק בקרן מועדת דשכיח היזיקה. אי נמי, הכי קאמר רב היכא דלא אפקרינהו מזיק בממונו הוא ואהני ביה פשיעת גופו לחייבו בנזק שלם וברשות הרבים.
אבל נתקל בקרקע ונישוף באבן פטור – דלא כר׳ נתן אלא כרבנן, דאמרי שור שדחף את חברו {לבור}11 – בעל השור חייב ובעל הבור פטור. קסברי רבנן הדוחף הוא המזיק, וכן המכשיל12 הוא המזיק. ונראה לי דרב דאמר {לעיל}13 בהוחלק אחד14 במים, דהוא עצמו פטור – קרקע עולם הזיקתו15 – סבירא ליה כר׳ נתן, דשדי חיובא על בעל הבור, דאי כרבנן ליהוי מימיו של זה כאבן שנתקל בו וליחייב בעל המים, דהא כשורו דמי לדעת רב הואיל ולא אפקרינהו. מיהו, קשיא לי אפילו לר׳ נתן בעל המים אמאי פטור לגמרי? והא אמר ר׳ נתן בעל השור משלם מחצה במועד ובעל הבור משלם מחצה, ובשור תם רביע מיהת משלם. ואפשר דכי אמר רב פטור מנזק שלם קאמר. אי נמי, שאני דחיפת שור ותקלת אבן דאהנו ביה בחבטא משום דמדלי ונפיל ואתי מרזיא, מה שאין כן בחליקת המים. ועוד, כי החליקות עצמה לא16 תהיה אלא עם ערוב העפר והוא קרקע עולם. ושמואל סבר כוליה נזק משלם ולא אמרינן קרקע עולם הזיקתו, אלא מקום נזקו כשלו הוא, וכיון שלקה בתוך תפיסת מימיו של זה שלו הוא הנזק כולו. ושמואל לטעמיה, דאמר בור שחייבה עליו תורה להבלו וכל שכן לחבטו.
במתכוין להורידה מכתפו – ונפלה מידו – חייב, דפשיעה היא. שאין מתכוין להורידה אלא שנפשרה על כתפו – פטור, דאונס הוא ואונס דנזקין על ידי ממונו פטור, דפצע תחת פצע דמרביה מיניה לחייבו על אונס כרצון בנזקי גופו כתיב ולא בנזקי ממונו.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 כן בפסוק. בכ״י לונדון 852: ״והמית״.
2 כן בשטמ״ק בשם הראב״ד. בכ״י לונדון 852 חסר: ״דמחייב על המים משום שורו״.
3 כן בכ״י לונדון 852. בשטמ״ק בשם הראב״ד (במקום ״מאי ממונו איכא״): ״מנא תיתי״.
4 כן בכ״י לונדון 852. בשטמ״ק בשם הראב״ד חסר: ״מאי ברשות היחיד מיהא״.
5 כן בשטמ״ק בשם הראב״ד. בכ״י לונדון 852: ״בהפקר״.
6 כן בשטמ״ק בשם הראב״ד. בכ״י לונדון 852: ״והכי״.
7 כן בשטמ״ק בשם הראב״ד. בכ״י לונדון 852: ״הפקר״.
8 כן בכ״י לונדון 852. בשטמ״ק בשם הראב״ד: ״התם״.
9 כן בכ״י לונדון 852. בשטמ״ק בשם הראב״ד במקום ״לאו ממונו הוא״: ״וכשהפקיר רשותו והפקיר בורו הוא פטור״.
10 כן בשטמ״ק בשם הראב״ד. בכ״י לונדון 852: ״כי״.
11 כן בשטמ״ק בשם הראב״ד. בכ״י לונדון 852 חסר: ״לבור״.
12 כן בשטמ״ק בשם הראב״ד. בכ״י לונדון 852: ״המכשול״.
13 כן בשטמ״ק בשם הראב״ד. בכ״י לונדון 852 חסר: ״ ״.
14 כן בשטמ״ק בשם הראב״ד. בכ״י לונדון 852: ״בהו חלקי אחר״.
15 כן בשטמ״ק בשם הראב״ד. בכ״י לונדון 852: ״הזיקהו״.
16 בכ״י לונדון 852 נכפלה בטעות מלת ״לא״.
הערות
Gemara
Peirush