גמרא
פירוש
הוֹשַׁעְנָא! מֵעִיקָּרָא נַמֵי לְאָסָא הוֹשַׁעְנָא קָרוּ לֵיהּ.
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
א רמב״ם הלכות שופר וסוכה ולולב ה׳:כ״ה
סמ״ג מצוות עשה מ״ג
טור אורח חיים תרל״ז:ג׳
שולחן ערוך אורח חיים תרל״ז:ג׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ג
טור אורח חיים תרל״ז:ג׳
שולחן ערוך אורח חיים תרל״ז:ג׳
ב רמב״ם הלכות שופר וסוכה ולולב ה׳:כ״ה
סמ״ג מצוות עשה מ״ג
טור אורח חיים תרל״ז:ג׳
שולחן ערוך אורח חיים תרל״ז:ג׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ג
טור אורח חיים תרל״ז:ג׳
שולחן ערוך אורח חיים תרל״ז:ג׳
תנו רבנן סוכה גזולה והמסכך ברשות הרבים ר׳ אליעזר פוסל וחכמים מכשירין. אמר רב מחלוקת כשתוקף את חברו ומוציאו מסוכתו – דר׳ אליעזר סבר קרקע נגזלת והוה ליה סוכה גזולה. אי נמי אינה נגזלת והוה ליה סוכה שאולה.
ור׳ אליעזר לטעמיה דאמר אין אדם יוצא חובתו בסוכתו של חברו ורבנן לטעמיהו דאמרי אדם יוצא ידי חובתו בסוכתו של חברו – וקרקע אינה נגזלת וסוכה שאולה היא.
אבל גזל עצים וסיכך בהן – לדין תורה.
ממאי מדקתני דומיא דרשות הרבים מה רשות הרבים ארעא דלאו דיליה אף הכא נמי ארעא דלאו דיליה.
ההיא איתתא דאתיא לקמיה דרב נחמן אמרה ליה ריש גלותא וכולהו רבנן יתבי בסוכה גזולה – והיה דבר זה שגזלו ממנה עצים.
צווחא ולא אשגח בה רב נחמן. אמרה להו איתתא דהוו לאבוהא תלת מאה ותמני סר עבדי צווחא קמייכו ולא אשגחיתו בה – פירוש: שהיה אביה עשיר ונכבד ויש מפרשים בת אברהם אבינו.
אמר להו רב {נחמן}:1 פעיתא היא דא שאין לה אלא דמי עצים בלבד. אמר רבינא האי כשורא דמטללתא דגזלה ומטלל עליה עבדו בה רבנן משום תקנת מריש – פירוש: שיקבל בעליו ממנה דמים כמריש ששנינו ועל מריש שבנאו בבירה שיתן לו דמים. דמדינה היה לו לקעקע כל הבירה ולהשיב מריש לבעליו אלא מפני תקנת השבים שלא לנעול דלת בפניהם תקנו להם כן.
פשיטא היינו עצים – דהא אמרת דגזל עצים נותן לו דמי עצים. מהו דתימא עצים שכיחי – לקנות כל יום בדמים.
אבל כשורא לא שכיחא – אינה מצויה ואין לו לקבל אלא כשורא עצמה קמשמע לן. וכי תימא והרי תקנת מריש משנה שלימה היא היאך יש לומר דמשום דלא שכיחא נימא דלא יקבל דמים איכא למימר דהני מילי מריש דבירה דהוא בנין חזק. ואם יקעקע כל הבירה יפסיד פסידא גדולה. אבל כשורא דסוכה דהוא בנין עראי אימא יקעקענה קמשמע לן והני מילי בתוך שבעה אם רצה בעלה להמתינה הדרא בעינא. ואי חברה בטינא אפילו לאחר שבעה יהיב ליה דמיה. תנא יבש פסול ור׳ יהודה מכשיר. אמר רב מחלוקת בלולב דתנא קמא סבר מקשינן לולב לאיתרוג מה איתרוג בעינן הדר אף לולב נמי בעינן הדר. ור׳ {יהודה}2 סבר לא מקשינן לולב לאתרוג. אבל באתרוג דברי הכל בעינן הדר ולולב לר׳ יהודה לא בעי הדר והתנן ר׳ יהודה אומר יאגדנו מלמעלה מאי טעמא לאו משום דבעי הדר. לא כדקתני טעמא ר׳ יהודה אומר משום ר׳ טרפון כפות תמרים כפות אם היה פרוד יכפתנו ולא בעי הדר. תא שמע אין אוגדין את הלולב אלא במינו מאי טעמא לאו משום דבעי הדר. לא הא אתמר עלה אמר רבא אפילו בסיב אפילו בעיקרא דדיקלי כיון דאמר ר׳ יהודה לולב צריך אגד אי עבד לה ממין אחר הוו להו חמשת מינין – הוא הדין דהוה יכיל למשמע מסיפא דמתניתין דר׳ יהודה לא בעי הדר דהא אמר מעשה באנשי ירושלים שהיו אוגדין את לולביהן בגמוניות של זהב והרי הוא הדר. ואיכא למימר נמי דטפי עדיפא ליה הא דרבא דמפרש לה שפיר. ובאתרוג מי בעי ר׳ יהודה הדר. והתנן ד׳ מינין שבלולב כשם שאין פוחתין מהם כך אין מוסיפין עליהן – פירוש: מין אחר, אבל מאותו מין יכול להוסיף בהדס ובערבה דארבעת מינין אלו יש להם שיעור למטה ולמעלה דאין מוסיפין עליהן ואין פוחתין מהם מין אחר אבל אחד מהמינים עצמן אין להם שיעור למעלה ומרבה עליהן כל מה שירצה.
לא מצא אתרוג לא יביא לא פריש ולא רימון ולא דבר אחר.
וכולן כמושין – שיש בהן לחלוח, כשרין.
יבשין פסולין. ר׳ יהודה אומר אף יבשין – כשרין.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
צווחא ולא אשגח בה רב נחמן. אמרה להו איתתא דהוו לאבוהא תלת מאה ותמני סר עבדי צווחא קמייכו ולא אשגחיתו בה – פירוש: שהיה אביה עשיר ונכבד ויש מפרשים בת אברהם אבינו.
אמר להו רב {נחמן}:1 פעיתא היא דא שאין לה אלא דמי עצים בלבד. אמר רבינא האי כשורא דמטללתא דגזלה ומטלל עליה עבדו בה רבנן משום תקנת מריש – פירוש: שיקבל בעליו ממנה דמים כמריש ששנינו ועל מריש שבנאו בבירה שיתן לו דמים. דמדינה היה לו לקעקע כל הבירה ולהשיב מריש לבעליו אלא מפני תקנת השבים שלא לנעול דלת בפניהם תקנו להם כן.
פשיטא היינו עצים – דהא אמרת דגזל עצים נותן לו דמי עצים. מהו דתימא עצים שכיחי – לקנות כל יום בדמים.
אבל כשורא לא שכיחא – אינה מצויה ואין לו לקבל אלא כשורא עצמה קמשמע לן. וכי תימא והרי תקנת מריש משנה שלימה היא היאך יש לומר דמשום דלא שכיחא נימא דלא יקבל דמים איכא למימר דהני מילי מריש דבירה דהוא בנין חזק. ואם יקעקע כל הבירה יפסיד פסידא גדולה. אבל כשורא דסוכה דהוא בנין עראי אימא יקעקענה קמשמע לן והני מילי בתוך שבעה אם רצה בעלה להמתינה הדרא בעינא. ואי חברה בטינא אפילו לאחר שבעה יהיב ליה דמיה. תנא יבש פסול ור׳ יהודה מכשיר. אמר רב מחלוקת בלולב דתנא קמא סבר מקשינן לולב לאיתרוג מה איתרוג בעינן הדר אף לולב נמי בעינן הדר. ור׳ {יהודה}2 סבר לא מקשינן לולב לאתרוג. אבל באתרוג דברי הכל בעינן הדר ולולב לר׳ יהודה לא בעי הדר והתנן ר׳ יהודה אומר יאגדנו מלמעלה מאי טעמא לאו משום דבעי הדר. לא כדקתני טעמא ר׳ יהודה אומר משום ר׳ טרפון כפות תמרים כפות אם היה פרוד יכפתנו ולא בעי הדר. תא שמע אין אוגדין את הלולב אלא במינו מאי טעמא לאו משום דבעי הדר. לא הא אתמר עלה אמר רבא אפילו בסיב אפילו בעיקרא דדיקלי כיון דאמר ר׳ יהודה לולב צריך אגד אי עבד לה ממין אחר הוו להו חמשת מינין – הוא הדין דהוה יכיל למשמע מסיפא דמתניתין דר׳ יהודה לא בעי הדר דהא אמר מעשה באנשי ירושלים שהיו אוגדין את לולביהן בגמוניות של זהב והרי הוא הדר. ואיכא למימר נמי דטפי עדיפא ליה הא דרבא דמפרש לה שפיר. ובאתרוג מי בעי ר׳ יהודה הדר. והתנן ד׳ מינין שבלולב כשם שאין פוחתין מהם כך אין מוסיפין עליהן – פירוש: מין אחר, אבל מאותו מין יכול להוסיף בהדס ובערבה דארבעת מינין אלו יש להם שיעור למטה ולמעלה דאין מוסיפין עליהן ואין פוחתין מהם מין אחר אבל אחד מהמינים עצמן אין להם שיעור למעלה ומרבה עליהן כל מה שירצה.
לא מצא אתרוג לא יביא לא פריש ולא רימון ולא דבר אחר.
וכולן כמושין – שיש בהן לחלוח, כשרין.
יבשין פסולין. ר׳ יהודה אומר אף יבשין – כשרין.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 כן בעדי הנוסח של הבבלי. בכ״י מוסקבה 185 חסר: ״נחמן״.
2 כן בעדי הנוסח של הבבלי. בכ״י מוסקבה 185 חסר: ״יהודה״.
הערות
Gemara
Peirush