גמרא
פירוש
וּמָה לפנים וּמָה לְאָחוֹר הדרן עלך הקורא עומד
פרק ד – בני העיר
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״המערערים״.
2 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.
3 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״דַּעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״דעבודת כוכבים״.
4 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״לעובד כוכבים״.
5 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.
ומה לפנים ומה לאחור. פי׳ מה היה קודם בריאת העולם ומה יהיה אחר העולם שדברים הללו אסור לאדם להרהר בהם מפני שמטרפת דעתו עליו ומשתבש שכלו דתנן בחגיגה בפרק שני (יא,ב) כל המסתכל בארבעה דברים ראוי1 לו כאלו לא בא לעולם מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור כלומר ראוי הוא למציאות שיהיה בהמה ממה 2שיהיה אדם שהוא מבקש להשיג דבר שלא על דרך השגתו. ומפני זה אמרו ״וכל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו כאלו לא בא לעולם״ ופירושו כל שלא חס על שכלו שנתן בו השם יתברך שהוא כבוד יי׳ נמצא שנעזב ונמשך אחר תאותיו והרי הוא כבהמה ויותר טוב למציאות היותו בהמה מהיותו אדם. מעשה לוט ובנותיו נקרא ומתרגם ולא חיישינן לכבודו של אברהם. שהוא קרובו ד״רשעת הרשע עליו תהיה״ (יחזקאל יח,כ). מעשה יהודה ותמר נקרא ומתרגם דשבח הוא ליהודה משום דאודי. דכתיב (בראשית לח,כו) ״צדקה ממני״ שקודם מתן תורה לא היתה אסורה עליו וקונה היה אדם את האשה בביאה בלבד בינן לבין עצמן כשיתרצו3. מעשה העגל הראשון נקרא ומתרגם ולא חיישינן לכבודם של ישראל כי היכי דתהוי להו כפרה כשישמעו ויתייבשו ממעשיהם. הקללות והברכות נקראין ומתרגמין וכו׳. ולא חיישינן דילמא אתו למעבד מיראה. פי׳ שמא יבואו לעבוד את השם מיראה ולא מאהבה שעבודת האהבה גדולה היא מעבודת היראה דתנן בפרקא קמא דאבות (מ״ג) אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא היו כעבדים המשמשין את הרב על מנת שלא לקבל פרס כלומר אל תהיו עובדים את השם מצד הגמול שאתם מחכים לו אלא מצד החיוב שאתם חייבים לעבדו כחיוב העבד לאדון שגופו וממונו של רבו הן. ועבודת האהבה אין אדם יכול להשיגה אלא אם יהיה חכם גדול שנתבונן בענין הנבראים שברא הקב״ה בעולמו מהמלאכים והגלגלים וכיוצא בהן ויראה גבורתו וחכמתו בענין כל היצורים שברא יתברך ויתעלה ויערוך עצמו לאחד מן הגופות הקדושים הגדולים וכל שכן לאחד מן הצורות הטהורות הנפרדות מן הגלמים שימצא עצמו כלי מלא בושה וכלמה רך וחסר, (או) [אז] ידע ערכו ותקשר אהבתו יתברך בנפשו ותמצא רוחו ויכמה בשרו לאהבתו מפני חכמתו וגבורתו ולפי שפלות האדם וחולשתו ודלותו וצלותו, וזו היא עבודת אברהם אבינו למקום ברוך הוא על כן קראו אוהבי4. מעשה הפילגש בגבעה נקרא ומתרגם. ואין אנו חוששין לכבודם של בית בנימין. מעשה שקרא לפני ר׳ אליעזר ״הודע את ירושלים את תעבותיה״ אמר לו עד שאתה בודק בתועבות ירושלים צא ובדוק בתעובתיה דאמך. ולית הלכתא כר׳ אליעזר ואע״פ שבדקו אחר אותו שקרא ומצאו בו שמץ פסול. מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם ומעשה5 בר׳ חנינה בן גמליאל שהלך לכבול והיה הקורא קורא (בראשית לה,כב) ״ויהי בשכון ישראל בארץ ההיא וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו וישמע ישראל ויהיו בני יעקב שנים עשר״ ואמר 6לו למתרגם אל תתרגם אלא אחרון. כלומר סוף הפסוק שהוא ״ויהיו בני יעקב שנים עשר״. ושבחוהו חכמים. מעשה עגל השני נקרא ולא מתרגם ואלו הן מעשה עגל השני, מן ״ויאמר משה אל אהרן מה עשה לך העם הזה וכו׳. עד ״וירא משה את העם כי פרוע הוא כי פרעה אהרן״ (שמות לב, כא-כה) גם זה הפסוק אינו מתרגם. ועוד פסוק אחר7 אינו מתרגם משום כבודו של אהרן והוא (שמות לב,לה) ״ויגוף (את)8 יי העם וגו׳ ואינו כתוב כאן בתלמוד. ברכת כהנים נקראין ולא מתרגמין מאי טעמא משום דכת׳ בה ישא יי׳ פניו אליך ואם נאמר שיתרגם יבואו העם לטעות מפני שמכירין לשון תרגום ויאמרו שיש לפניו משא פנים9 למי שממרה ואינו נוקם ממנו שהרי נשא פנים לישראל. ואקשינן והא אמרת מעשה אמנון ותמר נקרא ומתרגם. ופרקינן הא דכתיב אמנון בן דוד. לא נקרא ולא מתרגם משום כבודו של דוד. והא דכתיב אמנון סתמא נקרא ומתרגם וכן הלכה10. ת״ר כל המקראות שכתובין בתורה לגנאי קורין אותן לשבח, ישגלנה ישכבנה פי׳ שאלו כלן בלשון הקדש גנאי גדול הם בלשון הזה לפיכך משנין אותם כדי שלא יוציא אדם דבר מגונה מפיו, וזה אינו כתוב בהלכות הר״ם במז״ל מפני שמסורת היא בידינו מאבותינו לשנותם11. אמר רב נחמן כל ליצנותא אסירא דגרסינן בסוטה בפרק ואלו נאמרין בכל לשון (בבלי סוטה מב,א) ״כת לצים אין מקבלים פני שכינה״. בר מליצנותא דע״ז דשריא דכתיב (ישעיה מו,א) ״כרע בל קרס נבו״ וכת׳ ״קרסו יחדיו לא יכלו מלט משא״. פי׳ קרסו כרעו לשון כפיפה וקרסו מלשון קרסים שהיו ראשיהן כפופין להכניסם בלולאות, כלומר בל ונבו שהם שמות של ע״ז כפפו קומתן וכרעו להוציא הרעי (שבמיעהם) [שבמעיהם] שהוא עליהם משא ולא יכולו. ופי׳ מלט מלשון (הלשכה) [השלכה] כדכתיב (ישעיה סו,ז) ״והמליטה זכר״, וכתיב ״לעגלות בית און״ פי׳ עגלות ע״ז וקראן בלשון נקבה לפי שתשש כחו כנקבה12. ״יגורו שכן שומרון״. פי׳ יפחדו השוכנים בשומרון, ויונתן תרגם מלשון הכנסה כדכת׳ (משלי י,ח) ״אגרה בקיץ מאכלה״. ״כי אבל עליו עמו וכמריו עליו יגילו״ פי׳ הכמרים שהיו שמחים עליו עתה יתאבלו על כבודו כי גלה ממנו, כלומר כאלו נטל כבידו ובטלה תאותו שהתאוה בכבד היא13 ואין בו כח בעולם ואינו מועיל כלום. אמר רב הונא בר מנוח משמא דרב אחא בריה דרב איקא שרי ליה לבר ישראל למימר ליה לגוי שקלה לע״ז ואנחה בשין תיו שלך. כלומר בשתן שלך מלשון ״וחשופי שת״14 (ישעיה כ,ד) שמלת שם מורה על הערוה כדכתיב (שמואל י,ד) ״ויכרות את מדויהם בחצי עד שתותיהם״, כלומר תנח עבודה זרה שלך במקום השתנת מי רגלים ובתחת מקום הצואה. והאי מאן דסאני שומעניה פירשו בו15 מי 16ששמועתו רעה כגון השותה בארבעת מיני זמר וכיוצא בו כמו שמצינו (בחור) [באחר] שהוציאוהו דברים אלו לתרבות רעה17, והנראה מדברי הר״ם במז״ל (פכ״ד מהלכות סנהדרין ה״ה) שזה ששמועתו רעה הוא שהעם מרננים אחריו שהוא עובר על העריות לא שגלה ערוה אלא כגון שאומרין עליו שבא על הערוה דרך אברים או חבק או נשק דרך תאוה או נהנה בקרוב בשר שהעושה דבר מח[ו]קות אלו הרי הוא חשוד על העריות18 והוא שלא פסק הקול ביום וחצי ולא יהיו לו כמו כן אויבים ידועים שמוציאין עליו שמועה רעה19, וזה הוא שאמרנו בפרק עשרה יוחסין (קידושין פא,א) ״מלקין על לא טובה השמועה״. (לשון הרי״ף סוף פ״ד) גרסינן בסנהדרין בריש גמרא דבפרק ארבע מיתות (נב,א) אמר רב אשי כמאן קרינן לרשיעא בר צדיקא רשיעא בר רשיעא בר רשיעא כמאן כי האי תנא. דאמר את אביה היא מחללת דתניא היה ר׳ מאיר אומ׳ מה תלמוד לומר את אביה היא מחללת שאם היו נוהגים בו קדש נוהגים בו חול, כבוד נוהגים בו בזיון, אומרים ארור שזה ילד ארור שזה גידל ארור שזה יצא מחלציו20. ואינה סברת הר״ם במז״ל. תוספתא וכו׳ ר׳ יהודה אומר המתרגם פסוק בצורתו21 פי׳ המתרגם השם כמות שהוא שמורה משמע על הגוף או על מאורע הגוף כגון ״ויראו את אלהי ישראל״(שמות כד,י) שלא תרגם ״וחזו ית יקר אלהא״22 שהוא הכבוד הנברא23. הרי זה כדאי. פי׳ כזבן. והמוסיף על התרגום שלנו הרי זה מגדף לפי שאין לו להוסיף עליו ולא לגרוע ממנו שאונקלוס הגר ויונתן בן עוזיאל חכמים גדולים היו ודקדקו בדבר. תרגמן העומד לפני חכם. ומתרגם לעם מה שהחכם אומר אינו רשאי לא לפחות ולא להוסיף על מה ששומע ממנו ולא לשנות. אלא אם כן היה התרגמן אביו של חכם או רבו שהבן אינו מקפיד על אביו מפני שמוזהר הוא על כבודו וכן התלמיד אינו מקפיד על רבו שהרי צוו חכמים ואמרו (אבות פ״ד מי״ב) ״ומורא רבך כמורא שמים״ [פרק רביעי] (פרק שלישי)24 25 בני העיר שמכרו רחובה של עיר לוקחין בדמיו בית הכנסת שקדושת בית הכנסת למעלה מקדושת הרחוב, ואע״פ שהרחוב יש בו קדושה לפי שמתפללין בו העם בתעניות ובמעמדות, קדושת בית הכנסת למעלה ממנו, לפיכך מעלין הדמים לקדושה חמורה וקונים בהם בית הכנסת שמתפללין בו בכל השנה כלה. מכרו בית הכנסת לוקחין באותן הדמים תיבה שמעמידין בה ספר תורה כל השנה26. תיבה לוקחין מטפחות שגוללין בהן ספר תורה27 או תיק שנותנין אותו בו. מטפחת. כלומר ואם מכרו מטפחות או תיק של ספר תורה לוקחין בדמיו חומשין28.מהדורת הרב אהרן גבאי, חצי גבורים ח' (אלול תשע"ה), באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות)
הערות
1 לפנינו ׳רתוי׳ ועיין רש״י.
2 כאן מתחיל דף 9א2.
3 ע״פ הרמב״ם בריש הלכות אישות.
4 כ״ז הרחבה של דברי הרמב״ם בפ״ד מהלכות יסודי התורה הי״ב.
5 לפנינו ברי״ף ׳מעשה׳ והגיה הב״ח ׳ויעשה׳ כברבינו.
6 כאן מתחיל דף 9ב1.
7 כ״ה ברי״ף כת״י והובא בהגו״צ שבש״ס עוז והדר.
8 תיבה זו ליתא בפסוק וסומנה למחיקה בידי מגיה בן דורינ,ו אולי ר״ש וירטייהמר.
9 בכת״י נוסף ״ומקח שוחד״ וסומן (כנראה ע״י הסופר הראשון) למחיקה ע״י נקודות (והטעות קרתה מאשגרת מברכת ׳ברוך שאמר׳ בכמה מנוסחאות הקדמונים ״ברוך שאין לפניו עולה ולא שכחה ולא משוא פנים ולא מקח שוחד״).
10 רמב״ם פי״ז מהלכות תפלה הי״ב.
11 פי׳ דדבר פשוט הוא וא״צ לכתבו.
12 ע״פ ברכות לב,א.
13 רמב״ם במורה נבוכים ח״ג פרק מו ד״ה מצות אשר, אבן עזרא במדבר בהעלותך יא,ו ועוד.
14 כ״כ רש״י ר״י מלוניל.
15 ר״ח ז״ל.
16 כאן מתחיל דף 10ב2.
17 חגיגה טו,ב.
18 ע״פ לשון הרמב״ם פרק כ״א מהלכות איסורי ביאה ה״א.
19 לשון הרמב״ם בהלכות סנהדרין שם.
20 מעל תיבה זו יש תיבה בת ארבע אותיות ואולי כתוב שם צלכה.
21 כ״ה ברי״ף, ולפנינו בגמ׳ כצורתו בכ״ף.
22 תיבה זו נמחקה על ידי מאן דהו.
23 ע״פ ר״י מלוניל.
24 כידוע הרבה ראשונים גרסו פרק בני העיר לפני פרק הקורא עומד, וכ״ה בריף שעליו סובב פי׳ רבינו, ואנחנו סדרנו כסדר הגמ׳ שלפנינו לתועלת הלומדים
25 המשך דף (46) 3א (שתחלתו היא סוף פ״ד).
26 רבינו העתיק לשון הר״י מלוניל ועיי״ש בהע׳ המהדיר שלשון זה סובל שני פירושים: ׳הארון׳ ׳והבימה׳.
27 כ״כ ר״י מלוניל וההמשך ליתא שם.
28 ׳חומשין׳ וכן בדיבור הסמוך ׳מכרו חומשין׳ ולפנינו בשתיהם ׳ספרים׳ ואולי פי׳ רבינו הוא.
הערות
Gemara
Peirush