גמרא
פירוש
תָּנָא אמַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּתּוֹרָה תָּנוּ רַבָּנַן בבַּתּוֹרָה אֶחָד קוֹרֵא וְאֶחָד מְתַרְגֵּם וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא אֶחָד קוֹרֵא וּשְׁנַיִם מְתַרְגְּמִין גוּבַנָּבִיא אֶחָד קוֹרֵא וּשְׁנַיִם מְתַרְגְּמִין וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהוּ שְׁנַיִם קוֹרִין וּשְׁנַיִם מְתַרְגְּמִין דוּבַהַלֵּל הוּבַמְּגִילָּה אֲפִילּוּ עֲשָׂרָה קוֹרִין וַעֲשָׂרָה מְתַרְגְּמִין.
מַאי טַעְמָא כֵּיוָן דַּחֲבִיבָה יָהֲבִי דַּעְתַּיְיהוּ וְשָׁמְעִי.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
פיסקה. קראוה שנים. ת״ר בתורה אחד קורא ואחד מתרגם. כדי שיבינו העם מה ענין הדברים. ובלבד שלא יהא אחד קורא ושנים מתרגמין. מפני שאינם יכולים להבין משנים מה הוא ענין הדברים. ובנביא אפילו אחד קורא ושנים מתרגמין. לפי שהכל יודעים שההפטרה מענין הסדר, והסדר כבר ידעו עניינו מפי המתרגם, ואפילו לא ישמע כי אם קצת תרגום יבין מה הם אומרים. ובלבד שלא יהיו שנים קורין. לפי שאין יכולים להבין מה הם אומרים כמו שמבינים מהתרגום שהתרגום לשון שמבינים אותו הוא. פיסקה. מקום שנהגו לברך וכו׳. רב ששת מקטרזיא.1 פירוש קטרזיא שם מקום. איקלע לקמיה דרב אשי ובריך 2בלילה סימן מנ״ח מגלה נסים שהחיינו. כלומר ברכה ראשונה ברוך אתה יי׳ אלוינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציונו על מקרא מגילה, וברכה שניה שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, וברכה שלישית שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. וכשקורא אותה ביום אינו מברך על הזמן3 שהלילה והיום זמן אחד הם. לאחריה באתרא דנהיגי מאי מברך אמר ר׳ יוחנן ברוך אתה יי׳ א-להינו מלך העולם האל הרב את ריבנו והנוקם את נקמתנו והנפרע לנו מצרינו והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו ברוך הנפרע לעמו ישראל מכל אויביהם אמר רבא וחותם האל המושיע אמר רב פפא הילכך נימרינהי לתרויהי. כלומר הנפרע לישראל מכל (אויבהים) [אויביהם] האל המושיע לפי שאנו צריכין להודות על הנקמה שעשה באויבנו ועל התשועה שהושיענו שכיון שהם שתי טובות על שתיהם אנו צריכים להודות4. פיסקה. בשני ובחמישי וכו׳. אין פוחתין הקורין בספר תורה בבית הכנסת מעשרה פסוקין ווידבר עולה למנין עשרה פסוקין. והני עשרה פסוקין כנגד מי אמר ר׳ יהושע בן לוי כנגד עשרה בטלנין שבבית הכנסת. שכיון שהן יושבין ומניחים צרכיהם ועוסקים בצרכי ציבור ראוי לעשות להם זכר. רב יוסף אמר כנגד עשר דברות שנאמרו למשה בסיני. שכוללין שש מאות ושלש עשרה מצוות5 כדי שנזכור אותם תמיד. ר׳ יוחנן אמר כנגד (נמי) עשרה מאמרות שבהם נברא העולם. שנזכור אותם תמיד שאלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ (נדרים לב,א), שנאמר (ירמיהו לג,כה) אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי6. ואקשינן והא תשעה ויאמר ויאמר הוא דהויאן. במעשה בראשית ותו לא. ופרקינן בראשית נמי מאמר הוי דכתיב ביה ״ברא א-להים את השמים״ וכתיב (תהילים לג,ו) ״בדבר יי׳ שמים נעשו״. אמר רבא ראשון מהשלושה שקורין בתורה שקרא ארבעה פסוקים מהעשרה שצריכין לקרות משובח הוא אע״פ שהניח לחבריו כי אם שלשה שלשה שהרי מצינו בענין הקופות שתורמין מהלשכה כמו שביארנו7, מעלה לקופה הראשונה על זולתה, לפי שכתוב עליהן אלף בית גימל לידע אי זו מהן נתרמה ראשון להקריב ממנה ראשון עד שתכלה ואחר כך יסתפק מן השניה לפי שמצוה בראשון. ואמצעי כמו כן שקרא ארבעה משובח דתניא אל מול פני במנורה יאירו שבעת הנרות (במדבר ח,ב) מלמד שמסדיר פני הששה נרות שבששה קני המנורה שהן שלושה מהימין ושלשה מהשמאל כלפי נר 8מערבי שבקנה האמצעי שפיו כלפי קדש הקדשים שבמערב הבית מכאן שאמצעי משובח. ואחרון שקרא ארבעה משובח שמעלין בקודש ולא מורידין. כלומר [כל] דבר שהוא, מעלין אותו לקדושה שהיא למעלה ממנו ואין מורידין אותו למטה מקדושתו. גרסינן במנחות בפרק הקומץ את המנחה לאכל דבר שאין דרכו לאכול (ל,א). אמר רב שמונה פסוקין שבסוף התורה9 שהן מן ״וימת שם משה עבד יי׳ ״ עד סוף התורה10. יחיד קורא אותן בבית הכנסת בפחות מעשרה ואע״פ שאין קורין בתורה בצבור בפחות מעשרה אנשים גדולים ובני חורים דכיון דאשתני אישתני כלומר כיון שמשמען שהם אחר מיתת משה רבינו הרי נשתנו כמו שביארנו11. פיסקה. הפותח והחותם בתורה וכו׳12 תנא פותח מברך לפניה שאומר ברכו את יי׳ המבורך, והעם עונין ברוך יי׳ המבורך לעולם ועד, וחוזר ומברך ברוך אתה יי׳ א-להינו מלך העולם אשר נתן לנו תורת אמת וכו׳. והאידנא דקא מברכי כולהו תחלה וסוף גזרה משום הנכנסין ומשום היוצאין. פירוש גזירה שמא יכנס אדם לבית הכנסת אחר שקרא הראשון שבירך לפניה ויראה האחרון שבירך לאחריה ויאמר בליבו שאין התורה צריכה ברכה לפניה. וכן היוצאים שלא שמעו החותם כשבירך לאחריה אלא הראשון שבירך לפניה יאמרו שאין התורה צריכה ברכה לאחריה. [לעיל כא ע״א] מתניתין. בראשי חודשים ובחולו של מועד קורין ארבעה. שכיון שיש בהם מוסף צריכין הכירא להודיע שיש בהן קדושה שאינם כימי החול הולכך כשגומר שליח ציבור תפילת שחרית אומר קדיש גמור ומוציא ספר תורה וקורין בו ארבעה וכשגומרין מחזיר ספר תורה למקומו ואומר קדיש עד לעילא ואומר והוא רחום13 וקורין תהילה לדויד ואומר קדיש ועומדין ומתפללין תפלת המוסף בלחש וכשגומרין חוזר החזן וסודר אותה כדי להוציא את מי שאינו בקי ואומר קדיש עד לעילא ואומר ובא לציון גואל14 וכו׳ ואומר קדיש ונפטרין. אין פוחתין מהן. כי היכי דלא לאשווינהו (לחול) [כחול]. אין מוסיפין עליהם. מפני טורח הציבור, ואע״פ שחולו של מועד אסור הוא בעשיית מלאכה כיון שמותרין בדבר האבד אין מטריחין שמא יצטערו ציבור על דבר האבד15. ואין מפטירין בנביא והפותח בתורה מברך לפניה והחותם מברך לאחריה. כמו שפירשנו למעלה. זה הכלל כל יום שיש בו מוסף ואינו יום טוב קורין ארבעה. פירוש אוקימנה16 דהאי כללא סימנא בעלמא הוא, דהא ליכא יום שיש בו מוסף ואינו יום טוב כי אם ראשי חדשים וחולו של מועד. ביום טוב קורין בתורה חמשה. ביום הכפורים ששה ובשבת שבעה אין פוחתין מהם אבל אם רצו מוסיפין עליהם לפי שאין שם טורח על הציבור שהרי אסורין בעשיית מלאכה הם. ומפטירין בהם בנביא אחר שקורין בתורה ואומרין קדיש. אמר הר״ם במז״ל (פי״ב מהלכות תפילה ה״כ) ויש מקומות שאומרין קדיש אחר המפטיר ומתפללין. והפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה. פירוש שני משניות הם אלו לפיכך אמר שני פעמים הפותח והחותם17. [ע״כ שייך לעיל כא,א] גמרא. בעא מיניה עולא בר רב מרבה18 פרשת ראש חדש כיצד קורין אותה. כיון שבראשי חדשיכם אחד הוא שקורא אותה, צו את בני ישראל דהויא תמניה פסוקי היכי לעבד, ליקרו תרי תלתה תלתה פסוקי פשו להו מתמניה פסוקי תרי פסוקי. ואין משיירין בפרשה פחות משלשה פסוקין. שמא יאמרו היוצאין בין גברא לגברא, שלא קרא האחד כי אם (אם) אותם השני פסוקים, וקימא לן דהקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקין. ליקרו תרי ארבעה ארבעה מפרשת צו, הרי נשארה פרשת וביום השבת שהיא שני פסוקים ואין קורין בתורה פחות משלשה פסוקין, יקרא השלישי פרשת וביום השבת שהיא שני פסוקים ופסוק אחד מן פרשת ובראשי חדשיכם אין מתחילין פרשה פחות משלשה פסוקים.מהדורת הרב אהרן גבאי, חצי גבורים ח' (אלול תשע"ה), באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות)
הערות
1 כ״ה לפנינו בגמ׳ אבל ברי״ף ׳קטרוניא׳.
2 כאן מתחיל דף 1ב1.
3 כפסק הרמב״ם פ״א מהלכות מגילה ה״ג.
4 ע״פ הר״י מלוניל.
5 כדאיתא במדרש אגדה (בובר) פרשת ואתחנן פרק ה סימן יא (ועוד הרבה בראשונים), וע״ז נתייסד ספר המצוות לרס״ג.
6 לשון הר״י מלוניל.
7 בדף ל,א (שאצל רבינו היה לעיל).
8 כאן מתחיל דף 1א1.
9 כ״ה ברי״ף כת״י, ולפנינו ״שבתורה״ וכן היה לפני הר״י מלוניל עיי״ש.
10 לשון ר״י מלוניל ועיי״ש בהערות.
11 בדף לא,ב ד״ה אמר אביי (שאצל רבינו היה לעיל).
12 לפנינו הפיסקה ׳איו פוחתין בהן ואין מוסיפין עליהן׳ אבל כבר העירו בהגו״צ שבש״ס עוז והדר שבכת״י הנוסח ״הפותח והחותם בתורה וכו׳ ״.
13 אמירת פסוק ׳והיא רחום׳ קודם ״תהלה לדוד״ הוא ע״פ הרמב״ם פ״ט מהלכות תפלה ה״ה וע״ש במקו״צ, וכ״כ ברוקח הלכות תשובה סימן א׳.
14 מבואר בדברי רבינו שאומרים ובא לציון אחר מוסף, ודלא כמנהג האשכנזים והספרדים לאומרו קודם מוסף, וכן נפסק בטור ושו״ע סימן תכ״ג ס״ג וכ״כ רבינו מנוח פי״ב מהלכות תפילה ה״כ, ודעת הרמב״ם שם סתומה.
15 ע״פ ר״י מלוניל.
16 בגמ׳ לקמן כב,ב.
17 נראה שכונת רבינו שכל אחד במקור הוא משנה נפרדת שהיה כתוב בה ״הפותח״ וכו׳ ורבי לא רצה לשנות הלשון. ועיין בתוס׳ ור״ן ור״י מלוניל תירוצים אחרים.
18 לפנינו: ׳מרבא׳, ובדק״ס אות נ׳ כתב שבכת״י אחד וברי״ף כת״י וברא״ש וברמב״ן ׳מרבה׳.
הערות
Gemara
Peirush